שני דיינים שבא לפניהם בעל דין ואמר להם אני מודה שאני חייב לראובן אלפיים ₪, אך אכפור לו בבית דין, בגלל שהוא חייב לי כסף מעיסקא אחרת ואינו מביא שום ראיה או הוכחה לדבריו. לבסוף תבע ראובן את אותו בעל דין והכחיש אותו בבית הדין לפני אותם דיינים האם רשאים או מחויבים הדיינים ששמעו את הודאתו לחייבו בפסק בית דין או לא.
ויש לדון מכמה פנים: א. הרי היה לו מיגו שלא היה מודה. ב. אין עד נעשה דיין, ולעולם אי אפשר לפסוק אלא על ידי עדים הבאים לבית דין, ולא על ידי שמיעת הדיינים לפני הדיון. מה הדין?
תשובה:
שלום רב,
יש צורך שההודאה תהיה בדרך הודאה גמורה, אחרת יכול המודה לטעון טענת השבעה. עיין שו"ע חו"מ סי' פא סעיף ח וסעיף יד.
א. ייתכן שתלוי במחלוקת הרמ"א והש"ך אם מועיל מיגו לפני עדים. עיין רמ"א חו"מ סי' עב סעיף יח ובש"ך שם ס"ק צא.
ב. אכן אין עד נעשה דיין (חוץ מקיום שטרות דרבנן, שו"ע חו"מ סי' ז סעיף ה). אבל, אם הדיינים מוסמכים לדון על יושר ועל פי פשר, פשוט שאין צורך לכל דיני עדות. כמובן, שחיסרון באין נעשה דיין אינה סיבה שיפסקו בניגוד למה שיודעים שנים מהדיינים, אלא יש צורך למנות שני דיינים אחרים.
