עירוב תבשילין לראש השנה

רבני בית ההוראה
כ"ד אלול ה'תשע"ד

תוכן ענינים:

פרק א : תקנת העירוב וזמן הנחתו 

פרק ב: במה מערבים

פרק ג: כיצד מניחים עירוב 

פרק ד: מי מניח עירוב ועל מי מניחים 

פרק ה: הבישול ביום טוב לצורך שבת 

פרק ו: אכילת הפת של העירוב 

פרק ז: מלאכות המותרים לעשותם על ידי עירובי תבשילין 

פרק ח: דיני הבישול במי שלא עירב 

פרק א – תקנת העירוב וזמן הנחתו

עשית מלאכות ביום טוב לשבת

תקנת עירובי תבשילין

מצות עירוב תבשילין על כל אחד

הכין כל תבשיליו מבעוד יום

זמן הנחת העירוב

הנחת עירוב לכמה ימים טובים

נזכר לאחר השקיעה

הנחתו לאחר קבלת יום טוב

נמצא בבית הכנסת

הכרזת הגבאי

עשית מלאכות ביום טוב לשבת

א.   יום טוב שחל להיות בערב שבת, אסור לעשות כל מלאכה אפילו מלאכה המותרת ביום טוב, אם עושה זאת לצורך שבת.

ב. איסור עשית מלאכה הוא בין בעשיית מלאכה גמורה, כגון לבשל בקדירה בפני עצמה לצורך שבת, ובין דבר שאין בו רק משום טורח, כגון הדחת הקערות והבאת יין לצורך הלילה.

תקנת עירובי תבשילין

ג. תקנו חכמים, כדי שיוכלו לבשל ולעשות מלאכות [המותרות ביום טוב] לצורך שבת, להניח עירוב תבשילין בערבו של יום טוב שחל להיות בערב שבת.

ד. ענין העירוב הוא, שמכיון שהתחיל כבר בהכנת הבישולים מערב יום טוב, נמצא שלא התחיל את המלאכה ביום טוב אלא גמר אותה.

מצות עירוב תבשילין על כל אחד

ה.   מצוה על כל בעל בית להניח עירוב תבשילין, או על ידי שלוחו, ומי שאפשר לו לערב ולא עירב, ורוצה לסמוך על עירובו של גדול העיר, נקרא פושע ואינו יוצא בו. ויש אומרים שאם מלכתחילה סמך דעתו על עירובו של גדול העיר אינו נקרא פושע ויוצא בו ידי חובה, ואפשר שבדיעבד יש לסמוך על דבריהם. [ויתבאר עוד להלן פרק ד].

ו. בנים ובנות שבאים לאכול על שולחן אביהם ביום טוב ובשבת, נהגו שאינם עושים עירוב תבשילין לעצמם, ויוצאים ידי חובה בעירוב תבשילין של בעל הבית.

ז. כאשר אחד מבני הבית אינו אוכל מתבשילים של בעל הבית, אלא שבעל הבית נותן לו קמח ובשר והוא אופה ומבשל בעצמו או שמבקש מאחרים לבשל לו, או שמביא מביתו לבית בעל הבית חלק מהאוכל שלו, ואוכל רק הוא בעצמו מהאוכל, הרי זה אינו טפל לבעל הבית וצריך לעשות עירוב בפני עצמו.

הכין כל תבשיליו מבעוד יום

ח.   גם מי שמאכלי השבת מוכנים לו כולם עוד מלפני יום טוב, ואינו צריך לבשל בכלל או להטמין או להשהות את המאכלים על גבי האש ביום טוב לצורך שבת, יניח עירוב תבשילין בלא ברכה וזאת בכדי שיוכל להדליק נרות לכבוד שבת, ואם אינו מדליק נרות אינו חייב להניח עירובי תבשילין, אולם עדיף לכתחילה להשאיר דבר הצריך בישול ביום טוב כדי לקיים מצות עירוב תבשילין.

ט.   למעשה, כיון שבדרך כלל נשאר דברים שצריך לחממם לפני שבת, וכיוצא בזה, מן הראוי שבכל מקרה יניח עירוב תבשילין בלא ברכה [ואף מי שמתארח בבית מלון וכל צרכי הסעודה על בית המלון, יניח עירוב תבשילין לצורך הדלקת נרות וכמבואר בסעיף הקודם].

זמן הנחת העירוב

י. יש להקפיד להניח עירוב תבשילין בערב יום טוב, קודם הדלקת נרות, ואשה שהדליקה נרות, והיא בעלת הבית, צריך עיון אם אפשר להניח בשבילה עירוב תבשילין, אולם אם בעל הבית עדיין לא קיבל קדושת יום טוב, אפילו שאשתו הדליקה נרות, רשאי להניח עירוב והאשה יכולה לאפות ולבשל על סמך זה.לכתחילה, יש להניח את העירוב בערב יום טוב ממש, כיון שאם הניח בלילה הקודם ליום טוב יש אומרים שלא יצא ידי חובה, משום כך אם בטעות הניח עירוב תבשילין בליל ערב יום טוב, וכל שכן אם עשה כן כמה ימים קודם לכן, יחזור ויניח שוב עירוב בערב יום טוב.

יא. בדיעבד, אפילו הניח את העירוב ימים רבים קודם יום טוב, ובערב יום טוב ממש שכח או הזיד ולא עירב, ונזכר רק ביום טוב, מותר לו לסמוך על עירובו ולבשל על סמך עירוב זה מיום טוב לשבת [אם עדיין התבשיל קיים ביום טוב].

יב. יש לעשות עירוב תבשילין לפני הדלקת נרות של האשה, אם היא נוהגת להדליק נרות בערב יום טוב.

הנחת עירוב לכמה ימים טובים

יג.   אין מערבים עירוב תבשילין לכמה ימים טובים בבת אחת, דהיינו שאין להניח עירוב ולומר ‘בהדין עירובא יהא שרא לנא וכו’ בכל ימים טובים הבאים’  [ואפילו כשחל יום טוב ראשון של סוכות ביום חמישי, ורוצה [בחוץ לארץ] להניח בשביל יום טוב סוכות ויום טוב של שמיני עצרת], אלא בכל ערב יום טוב יש להניח בפני עצמו, אפילו שהתבשיל יכול להתקיים זמן רב, וגם באופן שיש כזית בתבשיל בעבור כל יום טוב בפני עצמו.

יד. בדיעבד שהניח כזית לכל יום טוב בפני עצמו ועירב בעבור כמה ימים טובים והתבשיל היה קיים ביום טוב הבא, יכול לבשל על סמך אותו עירוב.

נזכר לאחר השקיעה

טו. שכח להניח עירוב תבשילין, ונזכר לאחר שכבר שקעה החמה, מותר להניח כל זמן בין השמשות, דהיינו עד 13.5 דק’ לאחר השקיעה, אולם לא יברך על העירוב.

טז. גם בזמן בין השמשות, אם רוב הציבור כבר קיבלו את קדושת יום טוב בבית הכנסת אסור להניח, ודווקא כאשר כל הציבור התפללו כבר תפילת ערבית של יום טוב, אבל אם רק אמרו ‘ברכו’ יש להקל בשעת הדחק להניח את העירוב עד שיתפללו את תפילת העמידה.

הנחתו לאחר קבלת יום טוב

יז.   מי שקיבל יום טוב מבעוד יום, אף אם התפלל תפילת ערבית של יום טוב, יש להקל בשעת הדחק ולהניח עירוב תבשילין עד שתשקע החמה, ויש מחמירים בזה, אולם אם כבר שקעה חמה והתפלל או שקיבל על עצמו קדושת יום טוב שוב אינו יכול שוב לערב עירוב תבשילין.

נמצא בבית הכנסת

יח. הלך קודם שקיעת החמה לבית הכנסת, לתפילת מנחה של ערב יום טוב, ונזכר שלא הניח עירוב, ולא בישל דבר לפני יום טוב, ואם יצטרך לחזור לביתו לבשל כדי להניח את העירוב יעבור זמן תפילת מנחה, יש להתפלל מנחה ולא להניח עירוב תבשילין, ויבשל ביום טוב לצורך שבת, על ידי שיקנה את קמחו לאחרים [וכפי שיתבאר לקמן דין מי שלא הניח עירוב תבשילין], ואם אפשרי הדבר, ישלח שליח [שכבר התפלל מנחה] שיבשל ויניח את העירוב בשבילו בבית, וכפי שיתבאר לקמן (סעיף ‎לז) דיני השליחות בעירוב תבשילין.

הכרזת הגבאי

יט. מן הראוי שגבאי בית הכנסת יכריז קודם תפילת מנחה ולאחריה, שצריך להניח עירוב תבשילין כדי שמי ששכח להניח את העירוב יוכל עדיין להניחו.

פרק ב – במה מערבים

פת ותבשיל

הניח רק פת

איזה פת ותבשיל

פת ותבשיל

א.   עירוב תבשילין, נעשה על ידי שמניחים גם פת וגם אוכל מבושל לצורך העירוב.

ב. בדיעבד, אם לא הניח רק תבשיל בלבד, יצא ידי חובה ויכול גם לבשל וגם לאפות ביום טוב.

ג. אם נזכר קודם שחשיכה, יניח עוד פת ויאמר ‘בהדין עירובא וכו” אך לא יברך שוב].

ד.  מי שאינו צריך לאפות ביום טוב לצורך שבת, וצריך רק לבשל, יכול לכתחילה להניח תבשיל בלבד, ואין צורך בהנחת פת.

הניח רק פת

ה.   מי שהניח לעירוב תבשילין רק פת, יש אומרים שמועיל לו שיוכל לאפות ביום טוב לכבוד שבת בלבד, ויש אומרים שגם לצורך אפיה לא מועיל, ודינו כמי שלא הניח עירוב כלל, ולכל הדיעות אינו יכול לבשל על סמך עירוב של פת.

איזה פת ותבשיל

ו. מצוה מן המובחר, לקחת פת שלימה [שיש בה שיעור של לפחות כביצה], וחתיכת בשר או דגים חשובה, כדי לקיים את המצוה בהידור, וכיום נהגו לקחת פת שלימה וביצה.

ז. התבשיל, יהיה בו לפחות שיעור כזית, ואם לא היה בו כזית לא יצא ידי חובה, ואם הניח תבשיל כזית, ופת פחות מכזית, דינו כמי שלא הניח פת לעירוב תבשילין [וכדלעיל].

ח.   התבשיל צריך להיות דווקא מדברים הראויים ללפת בו את הפת, דהיינו מאכל הנאכל בדרך כלל עם פת כגון בשר ודגים וביצים שהדרך ללפת בהם את הפת. אבל דייסא העשויה מדגן, אין מערבים בו, כיון שאין דרך ללפת בו את הפת, והמניח דייסא אינו יוצא ידי חובה עירובי תבשילין.

ט.   אין צריך לבשל תבשיל מיוחד בעבור עירוב תבשילין, וגם תבשיל שהכין לכבוד יום טוב יכול לקחת ממנו בערב יום טוב כזית ולערב עליו.

י. יש אומרים שמצוה מן המובחר לבשל בערב יום טוב תבשיל מיוחד לצורך עשית עירוב תבשילין בו, ולא לסמוך על שאריות מתבשילים שנשארו לו.

יא. תבשיל זה שאמרו, אין חילוק אם הוא צלוי או מבושל יתר על המידה [ובלבד שיהיה ראוי לאכילה] וכן אם כבש את המאכל בתוך מים ושאר משקין מעת לעת [כ”ד שעות], או שכבשוהו בחומץ וציר שיעור זמן של כדי שיתנוהו על האור ויתחיל להרתיח ונעשה ראוי לאכילה, נחשב כמבושל, ומערבים בו.

יב. כמו כן יוצאים ידי חובת עירוב במאכל מעושן.

יג.   פירות או ירקות מבושלים, שרגילים לאוכלם עם פת, כגון גזר וכיוצא בזה, כשרים לעירוב תבשילין [אפילו אם ראויים לאוכלם גם חיים].

יד. יוצאים ידי חובת עירוב תבשילין במאכלים קפואים, ומהיות טוב עדיף להמתין עד שהמאכל יפשיר.

טו. תבשיל שעשה לכבוד יום טוב, ונשאר לו ממנו בשולי הקדירה [כגון עדשים וכד’], אין לקחת ממנו לכתחילה לעירוב תבשילין משום ביזוי מצוה, אולם אם אין לו תבשיל אחר יכול לעשות בו את העירוב, [ויקחנו ויאמר עליו ‘בהדין עירובא וכו’] וכן שמנונית שעל גבי הסכין שיש בה לפחות כזית, יכול בדיעבד לסמוך על כך לצורך העירוב.

טז. דבר מלוח ואינו מבושל, אין להניחו כתבשיל לצורך עירוב תבשילין.

יז.   דגים קטנים שעל ידי הדחתם בחמין נעשים ראויים לאכילה, אם הדיחם בחמין ונעשו ראויים לאכילה, סומך עליהם לעירוב תבשילין, אבל דגים מלוחים אין מערבים בו וכדלעיל.

פרק ג – כיצד מניחים עירוב

ברכת ונוסח העירוב

הנוסח ביום טוב ראשון שחל ביום שישי

לומר הנוסח ליד התבשיל

הפריש תבשיל ולא אמר ‘בהדין’

לא בירך

תבשיל מיוחד

ברכת ונוסח העירוב

א.   נוטל את התבשיל והפת בידיו, ומברך ‘בָּרוּךְ אַתָּה ה’ אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת עירוב”.

ב. מיד לאחר הברכה יאמר ‘בַּהֲדֵין עירובא יְהֵא שָׁרֵא לָנָא לְמֵפָא וּלְבַשָּׁלָא וּלְאַטְמָנָא וּלְאַדְלָקָא שְׁרָגָא וּלְמֶעְבַּד כָּל צָרְכָנָא מִיּוֹמָא טָבָא לְשַׁבַּתָּא לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל הַדָּרִים בָּעִיר הַזֹּאת’ ויש מוסיפים גם ‘לַאַפּוּקֵי מִרְשׁוּת לִרְשׁוּת’. ואם צריך לשחוט ביום טוב, יש להוסיף גם ‘ולשחוט’.

ג. אם לא הוסיף ‘ולאפוקי מרשות לרשות’ וכן לא הוסיף ‘ולאדלקא שרגא’, ואמר ‘ולמעבד כל צרכנא’ מותר להוציא מרשות לרשות ביום טוב לצורך שבת, ואפילו במקום שלא הניחו בו עירוב חצירות, וכן יכול להדליק נרות לכבוד שבת.

ד. צריך להבין את מה שאומר, ולכן אם אינו מבין בלשון ארמי חייב לומר בלשון שמבין, [בלשון הקודש הנוסח הוא: “בָּעירוב הַזֶה יְהֵא מֻתָּר לָנוּ לֶאֱפוֹת וּלְבַשֵּׁל וּלְהַטְּמִין וּלְהַדְלִיק נֵר וְלַעֲשוֹת כָּל צָרְכֵינוּ מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל הַדָּרִים בָּעִיר הַזֹּאת”].

הנוסח ביום טוב ראשון שחל ביום שישי

ה.   אם חל יום טוב ראשון בערב שבת ויום טוב שני בשבת, טוב לפרט היתר עשיית מלאכה מיום טוב ראשון ליום טוב שני שיאמר ‘ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת ומיום טוב לחבירו’, ואם לא יאמר רק מיום טוב לשבת בלבד לא יהא נכלל בזה היתר בישול התבשילין שמוסיף לבשל לכבוד יום טוב שני.

לומר הנוסח ליד התבשיל

ו. מי שלא נמצא בביתו, והכין תבשילין מלפני יום טוב, ולא ייחד מהם לצורך עירובי תבשילין, אינו יכול לומר במקום שנמצא בהדין עירובא שיש בביתי וכו’ אלא צריך להיות ליד התבשיל ולייחדו, ויש מקילים בשעת הדחק.

ז. אין צורך שמקום הבישול והאפיה יהיה במקום הנחת העירוב, ולכן אם נזכר בבית הכנסת שלא הניח עירוב תבשילין, ואם עד שילך לביתו יעבור זמן תפילת מנחה, ילך לאחד השכנים ויקנה מהם פת ותבשיל, ויעשה עליהם עירוב תבשילין.

הפריש תבשיל ולא אמר ‘בהדין’

ח.   אם הפריש תבשיל לצורך עירוב תבשילין, ולא אמר ‘בהדין עירובא’: יש אומרים שיצא ידי חובה, ויש אומרים שלא יצא ידי חובה ולדבריהם צריך להקנות את הדברים שרוצה לבשל מהם לאחרים והם יבשלו בעבורו, ובדיעבד שאין לו למי לתת את המאכלים שיבשלו לו יכול לסמוך על דעת המקילים.

לא בירך

ט. אמר את הנוסח של ‘בהדין’, ולא בירך על מצות העירוב, יצא ידי חובת העירוב, שהברכות אינן מעכבות.

תבשיל מיוחד

י.  יש לייחד תבשיל ופת מיוחדים לאכילה בשבת, ואין לומר כל הפת והתבשילים שבביתי יהיו לעירוב תבשילין.

פרק ד – מי מניח עירוב ועל מי מניחים

מצוה על כל אחד, גדול העיר, שליח

בעל הבית שיצא מחוץ לתחום

כיצד מזכים בעבור אחרים

על ידי מי מזכים

מצוה על כל אחד גדול העיר ושליח

א. מצוה על כל בעל בית [בין איש ובין אשה כשאין שם בעל הבית או כשאוכלת בפני עצמה] להניח עירובי תבשילין, כדי שיוכלו לבשל ולעשות מלאכות [המותרות ביום טוב] לצורך שבת.

ב.  כמו כן מצוה וחובה על גדול העיר להניח עירובי תבשילין, בעבור עמי הארצות והאלמנות שאינם יודעים שצריך להניח עירוב תבשילין, וכן על מי ששכח להניח [כפי שיתבאר דינו להלן], וכן לצורך מי שאבד לו העירוב.

ג. היודע שצריך להניח עירוב תבשילין, ואע”פ כן לא הניח בכוונה, ומלכתחילה לא רצה לסמוך על עירובו של גדול העיר, שוב אינו יכול לסמוך על עירובו של גדול העיר.

ד. הוא הדין מי שרגיל להניח עירוב תבשילין לעצמו כל פעם ושכח להניח שני פעמים, שוב אינו יכול לסמוך על עירוב של גדול העיר מהפעם השניה ואילך.

ה.   יש אומרים שאפילו מי שיודע שצריך להניח, ולא הניחו אפילו רק פעם אחת מחמת עצלות, ומתכוין לצאת בעירובו של גדול העיר שאינו יכול לסמוך על עירוב גדול העיר, ובדיעבד כשעשה כן רק פעם אחת יש להקל.

ו. מי שנמצא מחוץ לאלפים אמה של העיר בערב יום טוב, אפילו אם הניח עירובי תחומין ויכול לבוא לעיר הסמוכה, אינו יכול לסמוך על עירוב תבשילין של גדול העיר ההיא, אלא אם כן הניחו במפורש גם בעבורו ואותו אדם שעירבו בשבילו הניח עירובי תחומין.

ז. אפשר להניח עירוב תבשילין על ידי שליח, ואם השליח מניח תבשיל משלו חייב לזכות את התבשיל בעבור בעל הבית.

ח.   כאשר השליח מזכה לבעל הבית, השליח מברך ברכת המצוות והשליח יאמר בהדין יהא שרא לפלוני וכו”.

ט.   אם בעל הבית עצמו הכין את התבשיל וייחדו לצורך עירוב תבשילין והשליח רק אומר את ה’בהדין עירובא וכו”  בעבור בעל הבית, אם אחד מבני הבית הוא שליח בעל הבית, השליח מברך קודם אמירת בהדין עירובא, ואם אינו מבני הבית לא יברכו לא בעל הבית ולא השליח.

בעל הבית שיצא מחוץ לתחום

י. בעל הבית שהניח עירוב תבשילין ויצא מחוץ לעיר, ואינו בתוך התחום של העירוב ביום טוב ושבת, יכולים בני ביתו לסמוך על עירוב תבשילין שהניח במקומו. וגם בעל הבית עצמו יכול לבשל במקום שנמצא שם, על סמך העירוב שהניח בביתו.

כיצד מזכים בעבור אחרים

יא. המניח בעבור אחרים, וכן גדול העיר שמניח עבור כל השובתים בעיר ובתחומה, אינו צריך לפרט את שמות אלו שמניח בעבורם, אלא אומר בסתם ‘יהא שרא לנא ולכל אנשי העיר’, ולכן כל מי ששובת בתוך אלפיים אמה שבתחום העיר באותו זמן נכלל בעירוב.

יב. כדי לזכות בעבור אחרים את העירוב, צריך שאדם אחר שאינו סמוך על שולחן המזכה, להגביה [לפחות טפח מהמקום שמונחים עליו] את התבשיל והפת, ויכוין בזה להקנות את התבשיל ואת הפת בעבור כל האנשים שמזכים בעבורם את העירוב.

יג.   לאחר שמגביה אותו אדם את העירוב, מחזירו לבעל הבית, ובעל הבית מברך ברכת העירוב, ומוסיף ואומר ‘בהדין עירובא יהא שרי לן לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת, לנא ולפלוני ולפלוני או לכל בני העיר הזאת’.

יד. אם ירצה יכול קודם לברך ולומר בהדין עירובא יהא כו’ בתחילה, ורק אח”כ לזכות את העירוב, על ידי אחר, ובלבד שיכוין בשעת הברכה לזכות אחר כך לאחרים.

טו. אם עירב כבר בתבשיל זה בעבור עצמו, יש להסתפק אם צריך להניח עוד תבשיל בעבור שאר האנשים שמזכה בעבורם.

טז. אין צריך להודיע בערב יום טוב למי שזיכו בעבורו, שמזכים בעבורו, אך חובה עליו לדעת ביום טוב עצמו שהניחו בעבורו קודם שיבשל.

יז.   לא מועיל לסמוך על עירוב שעירבו אחרים בשבילו, אלא אם כן זיכו לו באופן המועיל, ולכן אין לסמוך על עירוב שעושים שאר אנשים, אפילו שמוסיפים בנוסח העירוב ‘לנו ולכל בני העיר הזאת’ כיון שלא מזכים את התבשיל על ידי אחר כדין, ורק אם יש באותו מקום רב וכד’ שודאי מניח בעבור כולם ומזכה בעבורם כדין, יכולים לסמוך עליו בסתמא, אפילו לא הודיעו שזיכה בעבורו.

על ידי מי מזכים

יח. אין מזכין את העירוב על ידי מי שסמוך על שולחן בעה”ב כבניו ובנותיו הקטנים, ואפילו אינם סמוכים על שולחנו.

יט. לכתחילה אין לזכות גם על ידי בניו ובנותיו הגדולים שסמוכים על שולחנו, ולא על ידי אשתו שסמוכה על שולחנו.

כ. בדיעבד אם כבר זיכה על ידי בניו ובנותיו הגדולים או על ידי אשתו, וכן אם זיכה על ידי בנו ובתו הקטנים שאינם סמוכים על שולחנו, יכולים אותם אחרים שזיכו בעבורם לסמוך על עירוב זה.

כא. אשה הפרודה מבעלה אך עדיין לא נתגרשה, ובעלה משלם לה מזונות ואוכלת לחוד, חייבת לעשות עירוב תבשילין בפני עצמה, ובעלה יכול לזכות על ידה לאחרים.

פרק ה – הבישול ביום טוב לצורך שבת

בישול ביום חמישי

זמן הבישול בערב שבת

נאכל או נאבד

נאבד קודם סעודת יום טוב

בישול ביום חמישי

א.   יום טוב ראשון שחל ביום חמישי שמניחים עירוב תבשילין בערב יום טוב, אין מבשלים ביום חמישי לכבוד שבת, אלא ביום שישי. ואף באופן שיהיה אנוס ביום טוב שני אסור לבשל ביום טוב ראשון.

זמן הבישול בערב שבת

ב. כשמכין את צרכי השבת ביום טוב, בין ביום טוב ראשון ובין ביום טוב שני, יש להקפיד להכינם מוקדם בערב שבת, בכדי שיוכלו התבשילים להתבשל לפחות שליש מבישולם מבעוד יום, ובשעת הדחק יש להקל ביום טוב שני להכין עד סמוך לשבת, [ובשעת הדחק גדול, יש מקום להקל אף כשחל יום טוב ראשון בערב שבת].

נאכל או נאבד

ג. נאכל התבשיל שהניח לעירוב או שאבד קודם שבישל את תבשילי השבת, אינו יכול לבשל אלא אם כן נשתייר כזית מהתבשיל שייחד לעירוב תבשילין

ד. אם נאבד רק הפת ונשאר התבשיל, יכול לכתחילה לבשל, וגם לאפות

ה.   נאבד התבשיל ונשאר רק הפת, יש מחמירים, ויש מקילים, והמחמיר תבוא עליו ברכה והמיקל לא הפסיד.

ו. אם נאבד התבשיל לגמרי יכול לסמוך על עירובו של גדול העיר, אם ידוע באותו מקום שגדול העיר מניח עירוב בעבור כל בני העיר.

ז. נאבד התבשיל ביום טוב ראשון [שחל ביום חמישי], יכול להניח עירוב תבשילין ולהתנות, כדלהלן [בדין מי שלא הניח עירוב]

ח.   התחיל לבשל ונאכל העירוב באמצע הכנת התבשיל יש אומרים שיכול לגמור כל בישוליו לכבוד שבת, אך אסור לאפות, ויש אומרים שמותר לגמור רק את אותו תבשיל שהתחיל להתעסק בו ואסור לבשל עוד דברים לכבוד שבת וכן יש להורות. [אלא אם כן יש גדול העיר באותו מקום שמניח עירוב תבשילין בעבור כל בני העיר וכפי שנתבאר].

נאבד קודם סעודת יום טוב

ט.   מי שנאבד או נאכל עירובו קודם שאכל את סעודת יום טוב ולאחר שבישל את המאכלים לצורך סעודת יום טוב, יכול להשאיר את מה שבישל לכבוד יום טוב לצורך שבת, ולבשל מחדש לצורך סעודת היום טוב.

י. אולם אם נאבד העירוב קודם שבישל לכבוד יום טוב, אינו יכול לבשל אלא לכבוד יום טוב, ואסור לאחר מכן להשאיר את המאכלים לשבת ולבשל שוב ליום טוב.

פרק ו – אכילת הפת של העירוב

א.   נהגו להשתמש בפת שייחדו לעירוב תבשילין, כלחם השני בלחם משנה של ליל שבת ושל יום שבת, ולבצוע על פת זו בסעודה שלישית, אולם מעיקר הדין אם הכין כבר את כל צורכי השבת ביום טוב, יכול לאחר מכן לאכל בין את התבשיל ובין את הפת.

פרק ז – מלאכות המותרים לעשותם על ידי עירובי תבשילין

מלאכות המותרות ביום טוב

קיפול טלית

בישול דברים האסורים משום מנהג וחומרא

עירובי חצירות ותחומין

מלאכות המותרות ביום טוב

א. כל מלאכה שהיא לצורך סעודת שבת מותר לעשותה ביום טוב לצורך שבת, ולא רק בישול ואפיה אלא אף מלאכות גמורות אחרות שצריך להם לצורך סעודת השבת. ומשום כך מותר גם להדיח כלים ולסדר את הבית לכבוד שבת.

קיפול טלית

ב. אע”פ שקיפול טלית אינו לצורך הסעודה, מותר לקפל טלית חדשה ולבנה ביום טוב לצורך שבת.הכנת ס”ת לשבת: יש אוסרים להכין ביום טוב ראשון את מקום הקריאה בספר תורה מה שצריך לקרות בשבת שאחר יום טוב ואפילו שהניח עירובי תבשילין ויש מתירין אפילו לא הניח עירוב תבשילין .

בישול דברים האסורים משום מנהג וחומרא

ג. יש אומרים שדברים שאסור לאוכלם ביום טוב משום מנהג כגון אלו שנוהגים איסור באכילת קטניות בפסח, אין להכינם לצורך שבת שאחר יום טוב של שביעי של פסח, ויש מתירין.

ד. פירות יבשים שנהגו שלא לאוכלם בפסח מחשש שמא יש עליהם קמח [אך אוכלים אותם בשמיני של פסח], יש אוסרים לבשלם בשביעי של פסח לצורך אחרון של פסח שחל בשבת ויש מתירין.

ה.   אולם דברים האסורים רק משום חומרא כגון מצה מבושלת שיש נוהגים להחמיר שלא לאוכלו מחמת שרויה בפסח, וחל שביעי של פסח בערב שבת, לכל הדיעות מותר לבשלה על ידי עירוב תבשילין לצורך שבת בין בא”י ובין בחו”ל לצורך שמיני של פסח.

עירובי חצירות ותחומין

ו. אין מערבין ביום טוב לצורך שבת לא עירובי חצירות ולא עירובי תחומין כיון שאין זה נחשב לצורכי סעודה.

פרק ח  – מי שלא עירב

בישול קודם שאכל סעודת יום טוב

בישול לאחר הסעודה

עבר והערים

עבר ובישל במזיד [בלי הערמה]

איסור בישול לו ולאחרים

כיצד יעשה

אין לו מי שיבשל בשבילו

שאר מלאכות

יום טוב שחל ביום חמישי

ראש השנה שחל ביום חמישי

בן ארץ ישראל בחו”ל

המתענה ביום טוב

בישול קודם שאכל סעודת יום טוב

א.   הגם שנתבאר לעיל שמי שלא עירב אסור לבשל ולאפות ולעשות מלאכה לצורך שבת, מכל מקום אם נזכר קודם שבישל לכבוד יום טוב יכול לבשל כמה מיני מאכלים בכמה קדירות לכבוד יום טוב ולאכול מהם מעט, ואת הנשאר מהם יאכל בשבת.

ב. כמו כן מותר להוסיף באותה קדירה (לאחר שהעמידוה על גבי האש), שמבשל בה בשר או דגים (לכבוד יום טוב), עוד חתיכות בשר או דגים לצורך שבת, וכן מותר להעביר אותם מקדירה קטנה לקדירה גדולה ולהוסיף בה חתיכות בשר או דגים.

ג. אולם שאר מיני תבשילין שמבשלים אסור להוסיף בקדירה לאחר שהעמידוה על גבי האש לצורך שבת, וכן כשצולים בשר על השפוד אסור להוסיף עוד חתיכה שם בשביל הלילה כשהשפוד עומד כבר על האש.

ד. מותר להוסיף בקדירה שמבשל בה שאר מיני תבשילין כמה שירצה, וכן להוסיף עוד חתיכות בשר על גבי השפוד קודם שמעמידים אותם על האש.

ה.   אם אין לו צורך בתבשיל זה כלל ליום טוב, ואינו מבשל אלא לצורך שבת, אלא שכדי להתיר הבישול רוצה לאכול חתיכה קטנה מהתבשיל, יש אומרים שאסור לעשות כן שחשוב ‘הערמה’, ויש מתירין כיון שלמעשה אוכל קצת ממנה, וכיון שעושה כן קודם האכילה נהגו להקל כדעה זו, והמחמיר להוסיף רק בקדירה שצריך לסעודת היום טוב תבוא עליו ברכה.

ו. כל זה דווקא בתבשיל שאין בו טירחא בבישולו כשמוסיף עוד חתיכות, אבל תבשיל שצריך לטרוח בכל חתיכה בפני עצמה כחרעמזלאך וקרעפלך אסור.

בישול לאחר הסעודה

ז. כל זה דווקא אם מבשל קודם שיאכל סעודת יום טוב, אבל אם נזכר לאחר הסעודה, אסור לבשל ולומר שיאכל ממנו כזית כיון שנחשב ל’הערמה’, ואפילו אם באמת רוצה לאכל קצת אסור.

עבר והערים

ח.   מי שבישל לאחר הסעודה על דעת לאכול ממנו קצת, ובאמת אכל קצת מהתבשיל, יש אומרים שאסור לאכול מהתבשיל בשבת, ויש אומרים שמותר, אבל אם לא אכל כלל מהתבשיל ביום טוב לכל הדיעות התבשיל נאסר באכילה בשבת.

ט.   כמו כן מי שאינו צריך לאכול אלא כדי קדירה אחת, והערים ובישל שתי קדירות לצורך היום [ואומר שקדירה ראשונה עושה שמא יבואו אורחים וכד’ או שמבשל אחת לצורך היום ואח”כ אומר שמשאיר אותה למחר ובישל עוד קדירה לצורך סעודת יום טוב] אסור לאוכלה עד מוצאי שבת ואסור למי שבישל ולצורך מי שבישלו לו [כבני ביתו וכד’] לאכול מהתבשיל לעולם, ויש אומרים שמותר לו לאכול את התבשיל במוצאי יום טוב.

עבר ובישל במזיד [בלי הערמה]

י. מי שלא הניח עירובי תבשילין ועבר ובישל או אפה לצורך שבת אע”פ שעשה איסור בדבר, המאכל לא נאסר ומותר לאוכלו בין בשבת ובין ביום חול, ויש אומרים שכל זה דווקא באופן שאין לו מאכל אחר לשבת אבל אם יש לו מאכלים אחרים לשבת ובישל במזיד אסור לאוכלו בשבת.

איסור בישול לו ולאחרים

יא. כשם שאסור למי שלא עירב לבשל לעצמו, כמו כן אסור לו לבשל לאחרים ואפילו עושה כן בביתם.

כיצד יעשה

יב. מי שלא הניח עירוב תבשילין וסעודות היום טוב מוכנות לו, אין לו תקנה אלא להקנות את קמחו ומיני תבשילו לאחרים והם יאפו ויבשלו [אפילו בביתו] ויחזרו ויתנו לו בחזרה את המיני מאפה והתבשילין.

אין לו מי שיבשל בשבילו

יג.   אם נמצא במקום שאין לו מי שיבשלו לו, מותר לאפות בעצמו בצמצום פת אחת ולבשל קדירה אחת ולהדליק לכבוד שבת נר אחד. ואם יש לו כבר פת אחת אסור  לאפות עוד פת לצורך לחם משנה.

יד. יש מתירים להדליק כמה נרות שצריך לכבוד שבת ויש אוסרים, ולכן לכתחילה יקנה את נרותיו לאחרים שידליקו בעבורו כל הנרות שצריך להדליק לכבוד שבת, וכמו כן יכול ללכת מבעוד יום לחדר עם נר דלוק לחפש איזה דבר ויניחנו דולק עד הלילה.

שאר מלאכות

טו. כל מה שהותר לבשל פת אחת וכד’ אין זה אלא במלאכת בישול ואפיה שהתירו משום כדי חייו, אולם שאר מלאכות אסור לעשות לצורך שבת, ואף אין להרבות בכמה מיני תבשילים ולחמים, אלא ישער כמה שנצרך לו לאכילתו בשבת וכפי זה יבשל ויאפה.

יום טוב שחל ביום חמישי

טז. יום טוב שחל ביום חמישי בחוץ לארץ שיש ב’ ימים טובים של גלויות, [למעט ראש השנה כפי שיתבאר להלן], ושכח להניח עירוב תבשילין ביום רביעי, יכול להניח עירוב תבשילין ביום חמישי ולהתנות ולומר שאם היום הוא יום חול הרי זה לעירוב תבשילין ‘ובהדין עירובא יהא שרא לן וכו” ואם לא אינו כלום, ומותר לבשל ולעשות צרכי שבת השבת ביום שישי. ויש אומרים שכל זה דווקא אם יש לו כבר תבשיל מוכן מערב יום טוב אבל אם אין לו תבשיל מוכן מערב יום טוב לא מועיל תנאי והלכה כסברא ראשונה. ודעת הרמב”ם שאין מניחים עירובי תבשילין על ידי תנאי, ויש שחששו לשיטתו וכתבו שעדיף שלא לעשות עירוב על ידי תנאי ויסמוך על עירובו של גדול העיר.

ראש השנה שחל ביום חמישי

יז.   כל זה דווקא בשאר ימים טובים, אבל ביום טוב של ראש השנה שחל ביום חמישי ושכח ולא הניח עירוב תבשילין בערב יום טוב, אינו יכול להניח עירוב על תנאי, ודינו כמי שלא עירב כלל.

בן ארץ ישראל בחו”ל

יח. בן ארץ ישראל שנמצא בחו”ל ודעתו לחזור לארץ ישראל, וחל יום טוב ראשון ביום חמישי, מותר לבשל גם בלא עשית עירוב תבשילין ביום שישי.

המתענה ביום טוב

יט. מי שקיבל על עצמו תענית ביום טוב, יש אומרים שאסור לו לאפות ולבשל לא לצורך שבת ולא לצורך אחרים אפילו לצורך אכילתם ביום טוב. אולם בני ביתו או אחרים מותר להם לבשל ולאפות בשבילו אם הניח עירוב תבשילין, ויש מקילין בזה, ולכן אם אין לו אחרים שיבשלו בעבורו והניח עירוב תבשילין יש להקל ויכול לבשל בעצמו לצורך שבת וכמו כן אשה משרתת שמתענה ביום טוב יכולה לבשל לצורך בעל הבית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *