קעמפ מסויים שכר בריכה לשבוע בימי הקיץ ע"פ חוזה חתום. הדבר חזר על עצמו במשך 5 שנים.
בשנה השישית (משנוצר אימון בין הצדדים) חזרו ושכרו את הבריכה ללא חוזה חתום, בשנה זו היו בבריכה ליקויים רבים ולכן הקעמפ דורש להפחית מדמי השכירות (יצויין, כי לו היו חותמים על החוזה לא ניתן היה לדרוש את ההפחתה) האם טענתם צודקת או שמא יש להתייחס לשכירות בשנה השישית כאילו שיש חוזה כמו בשנים שעברו?
תשובה:
שלום רב,
לכאורה נראה שאם סיכמו על מחיר ולא הזכירו שתנאי החוזים הראשונים קיימים, השכירות היא שלא על דעת החוזים הראשונים. אבל אם לא דיברו על מחיר כלל, רק ששוכרים שוב את הבריכה, ייתכן שחלק מתנאי החוזים הראשונים קיימים, תלוי באופי התנאי ובלשון שהוא נכתב.
מקורות:
עיין רמ"א חו"מ סי' שלג סעיף ח בעניין שליח ציבור ששכרו אותו שוב שהתנאים הראשונים קיימים. ועיין בש"ך שם ס"ק מב ובפתחי תשובה ס"ק יד שאם סיכמו על המחיר (בין אם המחיר השתנה ובין אם לאו) ולא דיברו על שאר התנאים, הרי זה מוכיח ששאר התנאים אינם קיימים. יש מקום לומר שבנידון דידן התעצלו לכתוב חוזה מחדש ואין בכך הוכחה ששינו את התנאים. אבל, מסתבר, שאם לא אמרו, לפחות בעל פה, שהשכירות היא על אותם תנאים, הדין שווה למה שכתב הש"ך שהתנאים לא קיימים.
גם במקרה שלא דיברו על המחיר, תלוי בלשון התנאי הראשון. עיין בב"ש סי' קיד ס"ק טו שאם ההסכם לא היה ברצף, כמו בנידון דידן שהייתה הפסקה של שנה בין כל שכירות, הרי זה תלוי אם אמרו שהתנאי קיים למשך זמן השכירות, או שמדובר בתנאי שנמשכת אף לאחר סיום השכירות. עיין שם.
