ביטול הזמנת דירה לנופש

דיין בבית הדין נתיבות חיים
כ"א אב ה'תשע"ד

הזמנו דירה בחיפה לבין הזמנים, לשלשה לילות. (ההזמנה התבצעה דרך הטלפון). התשלום הכולל שנקבע הוא 1950 ש”ח.
שבוע לפני הכניסה המתכוננת (והיינו אתמול) קיבלנו הצעה מהחברים הגרים בירושלים להחליף דירות (באותם התאריכים). רצינו לקבל את ההצעה מפאת חסכון כספי גדול (תשלום על הדירה + הנסיעה היקרה עד חיפה), וכן משום שהנופש בירושלים לא פחות טוב עבורינו מצד עצמו.
רצינו להסדיר את הענין עם בעלי הדירה בחיפה, כך שלא יהיו הקפדות, והיינו מוכנים גם לשלם סכום מסוים (כמו 200 ש”ח) בתור פיצוי שישפר קצת את ההרגשה שלהם.
התקשרנו לבעלי הדירה והם אמרו: שהם בנו על הכסף הזה ועל סמך זה יצאו לחופש, וכן אמרו שעל ביטולים צריך לשלם (הם אמרו שפעם שאלו רב), ורק אם הם ימצאו שוכרים אחרים אנחנו לא נצטרך לשלם.
כיצד אנחנו צריכים לנהוג?

תשובה:

שלום רב,

ישנם דיינים הסוברים שהזמנה טלפונית דינה כקניין ומחייב בתשלום. לדעתי אין חובה לשלם במקרה זה, אבל עדיף להגיע לפשרה.

לכל הדעות אין חובה לשלם תשלום מלא, אלא בניכוי מה שבעלי הדירה נהנים מכך שיכלו להישאר בדירתם.

מקורות:

יש אומרים שבשכירות לתקופה קצרה, ההזמנה הטלפונית נחשבת כ’סיטומתא’, מאחר שקשה לעשות קנין. דעתי אינו כן, משום שההזמנה לא נעשית לשם קנין, אלא כדי להתכונן, ועדיין אין בזה אלא דיבור בלבד.

גם אם יש דיבור בלבד, יש בו איסור ‘מחוסר אמנה’. ובמקרה זה לכאורה תלוי במחלוקת אם יש ‘מחוסר אמנה’ ב’תרי תרעי’.
בשו”ע חו”מ סוף סי’ רד מביא הרמ”א שתי דעות אם מותר לחזור אם המחיר השתנה ומכריע לחומרא, ובשו”ת חתם סופר יו”ד סי’ רמו מכריע להקל.
לעניין אם המחיר בשוק לא השתנה אלא שמצא הצעה יותר טובה, מסתבר שאסור לכל הדעות שהרי גם מראש בשעה שהזמין ידע שאם יברר יותר ימצא הצעות נוספות, אלא שהעדיף לסגור מראש, מחשש שלא ימצא כלום, וכן פסק בשו”ת שבט הלוי ח”ז סי’ רלו אות ד. אמנם, בקובץ הישר והטוב הביאו ראיה להיתר משו”ת אבני נזר חו”מ סי’ יז, אולם יש להשיב על ראייתם.

דעת הנתיבות בסי’ שטז סק”ב שכל שוכר החוזר בו יכול לנכות מהמשכיר כפי מה שהמשכיר נהנה מהחזרה. והקצות שם סק”א סובר שרק אם השוכר חוזר בו מאונס כלשהו.

2 תגובות

  • מאת השואל:

    תודה רבה על התשובה!
    דווקא העניינים הסתדרו בינתיים מעצמם, כי נמצאו שוכרים אחרים.
    אבל עם כל זה רציתי לשאול, איך צריך להתייחס למחלוקת הפוסקים בדין “מחוסרי אמנה” (-אין רוח חכמים נוחה הימנו). האם זה כספק דאורייתא ולחומרא, או כספק דרבנן ולקולא. או שבכלל אין זה בכלל “דין” (אלא שהוא בגדר “אין ראוי לעשות כן”), ולכן אין שייך בזה כללי ההכרעה, וכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה, ורק שאם כלפי שמיא גליא, שהאמת היא שיש בזה משום מחוחסרי אמנה, אז גם הוא בכלל מחוסרי אמנה.
    תודה רבה.

  • מאת דיין בבית הדין נתיבות חיים:

    ‘מחוסר אמנה’ הוא איסור גמור מן התורה או מדרבנן. אבל אינו דין ממוני שיהיה לצד השני תביעה עליו, אלא בין אדם למקום.
    הרז”ה בהמאור על הרי”ף ב”מ דף כט ע”ב סובר שדרשת חז”ל ‘הין צדק – הן שלך צדק’ היא על החוזר מדיבורו. בפירוש המשניות להרמב”ם סוף שביעית וברע”ב שם גם כן כתבו שהחוזר מדיבורו עובר על איסור ‘הן שלך צדק’, אלא שהרמב”ם בהלכות דעות פ”ב ה”ו סובר שאין זו דרשה גמורה, אלא אסמכתא.
    הרמב”ן במלחמות שם סובר שהדרשה היא רק על אחד בפה ואחד בלב, אבל לחזור מדיבורו אסור רק מדרבנן. וכן כתב בחידושי הרשב”א דף מט ע”א בשם הראב”ד.
    עיין באריכות בעלון המשפט גליון 48.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים