איזה איסור יש לגבר שסם עגיל באוזן? וטבעת ביד לגבר מותר? כי יש חלק גברים שעושים בחתונות. אשמח שהרב יפרט לי בעניין
תשובה:
שלום רב,
יש איסור לא ילבש, כלומר, אסור לגבר ללבוש כלי / בגדים שם אישה. אמנם, לצערינו, ישנם עגילים שאינם מזוהים היום דווקא עם אישה, עגילים אלו, למרות שודאי זה ממש לא ראוי לעשות זאת, אבל אין בזה איסור לא ילבש, כשם שאישה לא עוברת על איסור לא ילבש כשהיא לובשת מכנסי נשים, למרות שודאי אסור. כמו כן לגבי טבעות, במקום שגברים רגילים ללבוש טבעת, אין בזה איסור לא ילבש.
אגב, מה שהאישה לבעל במהלך החופה, כבר כתבו האחרונים שאין לעשות זאת אלא רק לאחר החופה, ולא במהלך החופה בו שניהם נותנים טבעות זה לזה.
מקורות:
ראה בר"ן שבת כו,א מדפי הרי"ף, וראה בשו"ת יביע אומר ח"ו יו"ד סי' יד אות ו'.
בס"ד
בספרו של הגאון רבי שלום מאיר סיאני שליט"א אורחות הלבוש (הע' 267) מובא דעת האגרות משה (בשו"ת, אבהע"ז ח"ג סי' י"ח) לגבי לבישת טבעת לגבר נראה אף שאין בזה איסור 'דלא ילבש' מ"מ אין לעשות כן ובפרט ירא שמים, ושם הביא את עיקר הטעם והחשש בענידת 'טבעת של גברים' הוא משום שיש שנותנים טבעת זו לאיש בזמן החופה ודבר פסול ומנהג רע, שיוכלו ע"י מנהג רע זה בהמשך הזמן לערער את עיקר הקידושין שהיא נתינת הטבעת מהאיש לאישה מעיקר הדין, ובכדי להימנע מכל זה שלא יטעו לומר שסגי רק בקידושין שלה שהיא נותנת לבעל והוא דרך הקידושין לכן רצה לאסור זה במנהג רע ואיסור גמור.
לא הבנתי למה הרב כתב "לצערנו" לגבי שינוי המציאות?
הרי שהמציאות שגברים לא הולכים בתכשיטים היא מציאות שיובאה מאירופה.
בתרבויות של עדות המזרח הדבר היה יותר מצוי, ובפרט בזמני קדם בעם ישראל.
פסוק מפורש הוא "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ, אֵלָי. וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל-הָעָם אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל-אַהֲרֹן" וגו'.
משמע מפורש שלבנים היו עגילים, וגם לגברים (שלבסוף הביאו). ולא מצינו באף מקום בתורה שהתורה כתבה נגד הדבר הזה.
אם המציאות משתנה כדבעי לדרכי *אבותינו הקדושים*, מדוע שנצר על כך? וכי הפכנו לאירופאים למהדרין?
תמיד בדברים האלו הקובע הוא המטרה, מה שהיה נהוג אצל הספרדים זה טבעות גבריות מאוד שהיה בהם ענין של כבוד, היום גברים שהולכים עם עגיל או שרשרת או צמיד, הרעיון הוא להראות פריק, זרוק, משהו כזה שלא חייב לאף אחד שום דבר… התחושה הזו, הרצון הזה אינו יהודי. יהודי הוא עבד ה', גדלות האדם והמכובדות שלו היא חלק מהוויתו, היא הכלי שגורם לו לרצות להיות טוב יותר מועיל יותר מחוייב יותר. המסגרת היא עבודתו ולא פריצת הגבולות. כך שלא הגוש המתכתי הזה הוא הענין, אלא מה שהוא מסמל.
השאר תגובה