הרב אליהו רוטנר
ירושלים
שנינו במסכת כלה א א: כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, ובברכת האירוסין תיקנו לומר ואסר לנו את הארוסות, והתיר את הנשואות על ידי חופה וקידושין
נחלקו הראשונים האם האיסור של ארוסה הוא מחמת הברכות או מחמת החופה ומהו בכלל האיסור של ארוסה
שיטת רש"י בד"ה ואסר לנו שארוסה אסורה מחמת איסור יחוד וכתב עוד שביהודה ברכו ברכת חתנים כדי שתהיה מותרת לו ומשמע בדבריו שהברכות מתירות אותה.
ובמרדכי הוכיח מכאן שאסור להתייחד עם הארוסה והיינו שלמד שהענין הוא מחמת היתר יחוד אבל תוס' בי' שההיתר הוא שפעמים בא עליה שלא לשם חופה ומשמע שאחר הברכה אף הביאה מותרת.
והנה מדברי תוס' נראה לדייק שאם היה בא עליה לשם חופה לא היה בעיה כיון שהחופה מתירה אף בלי ברכה כדברי הרמב"ם אבל הכא לא בא לשם חופה ועל כן צריך ברכה וממילא מבואר שברכות מתירות אף בלי נישואין [וכן דייק בבית מאיר], וכדרך זו מבואר בריטב"א שכתב שבשעת נישואין ברכו שוב בשביל הרואים ועוד שזה מילתא אחריתי וכפנים חדשות, ומשמע שאין כאן נישואין בכל זאת אחר הברכות מותרת לו, ולדברי תוס' מבואר שמותרת לו אף בביאה, ויל"ע מה עם כתובתה.
בלשון הר"ן נראה שאינה נשואה אלא רק מברכין בארוסין, וכן למד מכאן המרדכי שארוס הגר עם ארוסתו מברכין להם ברכות ומשמע שברכות לחודא יתירו אף בלי נישואין.
בשיטה שם חידש שלתוס' זה מחלוקת שכל זה דברי ר' יהודה אבל חכמים חולקים ובי' הדברים אליבא דתוס' שלרבנןהיחוד מותר והביאה אסורה ועל כן אין לברך שלא יבוא כיון שאין לה כתובה , ורק לר' יהודה בעי לברכה להתיר היחוד, והביא שם שאעפ"כ הביאה אסורה כיון שאין כתובה אבל כתבו הגאונים שמה שאפשר לאהדורי בהיתר מהדרינן.
וסיים שם שלשיטת תוס' אין ראוי לברך קודם כיון שזה לפני נישואין והביא כן מדברי רב האי שאין זה דרך חכמים ומשמע שאינו ברכה לבטלה אבל אין ראוי לנהוג כן.
מיהו הרמ"אפסק כדברי המרדכי שלא פליגי ואפשר לברך חתנים לחוד היכא שנוהגים כיהודה.
החלקת מחוקק בי' דברי המרדכי שההיתר הוא מחמת שיחשב נישואין כיון שדר בבית שניהם או מחמת שיכול לבוא לשם נישואין ויהיה נישואין לאלתר, [וכדרך זו כתב הבית שמואל ] וצריך להוסיף שלדרך זו עדי נישואין אינם מעכבים וכמנהג הספרדים המקורי שהחופה נעשית רק בלילה ואין מצריכים להעמיד עדים על היחוד ואדרבה לא צניעא להו.ובהעמק שאלה כתב שכדרך זו מבואר בדברי הגהות מרדכי בקידושין שביהודה הוה כניסה לשם נישואין. וכן הוא בתשו' מימוני אישות יחשחולק וכותב שאין הברכה עיקר בכלל ואינה מעכבת וכגון שאין עשרה בעיר, ובי' שביהודה הענין הוא שעשו כניסה לחופה ממש והיינו כדברי הבית שמואל.
ויש לעיין לדרך זו האם מותר להם ביחוד כיון שיכול לבוא לשם נישואין וממילא אין כאן איסור יחוד, כיון שיש היתר לפניו ולא שבק היתרא, כמו שבי' הבית שמואל.
אבל האחרונים כולם חלקו עליהם ובי' שאין כאן יחוד לשם נישואין אלא היתר נפרד שיש ב' איסוים האיסור של כלה בלא ברכה שחמיר והוא כנדה ולזה מועיל ברכות, ובכלה אסורה להתייחד עמו מחת האיסור החמור, אבל לאחר ברכה אין כבר איסור יחוד כמבואר ממנהג יהודה, ואעפ"כ יש איסור קל שלא לבוא על הנישואין אבל באיסור זה אין יחוד.
כדרך זו כתב הבני אהובה בפ"י מאישות הבית מאיר, המקנה בקו"אוהנצי"בבהעמק שאלה.
הבית מאיר האריך להקשות על דברי הח"מ שהתיר מחמת שיהיה נישואין מכך שביהודה לא היתה מסירה לחופה מדעת ועוד שבקטנה קי"ל שאין חופה שלא מדעת האב, ועוד הקשה שלשון הגמ' שמברכין אף בשעת אירוסין ולדבריהם יש כאן כבר נישואין , וגם שכתוב בגמ' בדף יא שמייחדים קודם כניסה לחופה ובהכרח שאח"כ תהיה חופה, ומכל הני הוכיח שאין כאן נישואין אלא היתר אחר הברכות כדברי רש"י ותוס'. וכתב שפשיטא ליה שלא יורש אותה ולא מיטמא לה אחר הברכות והיחוד ביהודה.
המקנה בקו"א לקידושין חלק בתוקף על לשיטה זו מדברי תוס' וכתב שלדבריהם שזה כנישואין היא אסורה מצד הכתובה ועל כן כתב שיש כאן היתר אחר הברכות ומותר אף בלי זה,ובכהאיגוונא אין איסור של חסרון כתובה, והוכיח דבריו שס"ל שחופה צריכה עדים וממילא א"א להתיר מחמת הביאה אלא רק שהותר אחר הברכה. ואעפ"כ כתב שיש איסור קל עד שתנשא.
הבית מאיר והעמק שאלה הוכיחו מדברי המ"מ שלמד מיהודה שאיסור ארוסה הוא דרבנן, שס"ל שההיתר שם הוא לפני חופה ובהכרח שברכות מתירות. [מיהו האור שמח רצה לבאר דבריו שס"ל שבאמת הפקיעו שם האיסור]
ויש לעיין לדעת המתירים יחוד האם הקירבה מותרת או שהיא כביאה עצמה ואסורה.
והנה שורש היתר זה נראה שנעוץ במנהג הספרדים שעושים ברכה וסעודה עוד לפני הנישואין ובהכרח שמשעת הברכה שעומדים לנישואין הם כבר מותרים אף ששם נישואים אין להם, ותימה לומר שאסורים בקירבה כל אותו הזמן, ודלא כמו שתמה בספר בית חתנים על המנהג שנראה פשוט שהם כבר מותרים משעה שברכו, כיון שמותרים להתייחד.
ואפשר אולי להוכיח מהמנהג שהחתן נותן יד לכלה בדרך לחדר יחוד ולא חששו שמא אין כאן עדיין יחוד דנישואין ובפרט ממנהג הספרדים שמקדימים ברכה ליחוד ולא נראה שהם עדין אסורים זה בזה.
באוצר הפוסקים הביאו דברי הרי"ד בתשובה [מז] שמנהג רומניא כמנה יהודה והיא מותרת לו לגמרי, וכן הוא בשלטי גיבורים כתובות ב: שאחר הברכה מותרת לו אבל היא כארוסתו עד שיעשו נישואין.
גירושין בשביל ברכה –בהגה"מ אישות יח האריך שאין לגרש בשביל שיוכל לברך שמא יחזרו וקשים גירושין ועוד שהוה ברכה שאינה צריכה.
