לעניין מום שפוסל קידושין. אם היה מום לגבר וגילו את זה לאחר הנישואים והיה הקפדה אך המשיכו לחיות חיי זוגיות והאישה לא הלכה לבית דין בשביל גירושים האם בכל זאת צריך נישואים חוזרים?כי האבן שמואל כתב שבאותו רגע שהתגלה המום והיה שתיקה הרי זה נתרצה אך מה לעניין שלנו שאמנם היה קפידה אך האישה לא הלכה לבית הדין והמשיכו לחיות זוגיות רגילה האם בכל זאת צריך קידושים?
תשובה:
שלום רב,
ראשית אני מבין שכוונתך לבית שמואל ולא לאבן שמואל. אבן שמואל זה לא ספר שמוכר לי, ודאי לא בנושאים אלו. למעשה, אם היה מום המבטל את הקידושין (צריכים לדעת שזה צריך להיות רק מום ברור וגדול), אז אם היא הקפידה, בטלו הקידושין ולא יעזור עצם העובדה שהיא המשיכה לחיות עימו. וראה במקרות.
מקורות:
אכן כתב הר"ן (כתובות לג,ב): "ומיהו אם הקפיד בהם אינה מקודשת אע"פ שאחר כך חזר ומחל" כלומר, מאחר שכבר התבטלו הקידושין. ודבריו הובאו בב"ש סי' לח ס"ק נז. ובאבני מלואים שם (ס"ק יד) כתב, כי אפילו לשיטת הרא"ש שהטעם בקידש בתנאי, שיכול למחול אח"כ, משום דאתי דיבור ומבטל דיבור, מודה כי במקום שהקפיד אינו יכול לחזור בו אח"כ משום שכבר התבטלו הקידושין. וכן הובא דין זה בקצוה"ח ובנתיבות סי' רמג ס"ז.
אולם ברור כי ההקפדה המדוברת אין די שהקפדה על עצם המום, או על הרמיה שלא סיפרו לה קודם לכן וכד'. אלא זה צריך להיות מלווה בהחלטה ברורה והחלטית לעוזבו. ולכן לא יתכן שמיד היא המשיכה לחיות עימו רגיל, בד בד עם מה שאתה מגדיר הקפדה. ורק אם היתה החלטה ברורה והחלטית, שייך לומר שבטלו הקידושין.
ואפילו אם היא רק הקפידה בליבה, כן משמע בסוגיא בכתובות שם ובראשונים ואין כאן המקום להאריך. וכך גם ראיתי באבני מלואים סי' לט סק"ג שכתב בפירוש בד"ה ולכן נראה: "אבל לדעת הר"ן ממילא בטל התנאי אם לא יקפיד ואפילו לא ירצה לקלקלה ומה יעשה אם לא יקפיד בלבו והוא דבר המסור ללב".
לכן אם היתה הקפדה ברורה צריכים שוב קידושין.
אמנם הרשב"א (כתובות עג,א) בקידש בתנאי וכנסה סתם, שאנו אומרים שהוא מחל על התנאי משום אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ביאר הרשב"א, כי הקידושין הראשונים שהיו בתנאי לא חלו כלל (שהרי לא קויים התנאי), ורק מה שכנס אח"כ נחשב לקידשין חדשים ע"י הביאה. וכך גם ביאר לשיטתו הנתיבות בבית יעקב שם (עה,ב) גם בקידש ונמצא מום. ואם כך, לשיטתו במקרה הנ"ל אין צריך קידושין חדשים. אולם בפוסקים נראה שדעת הר"ן היא הדעה העיקרית.
נקודה נוספת ראוי לציין, כי אם אנו רואים שהיא המשיכה לחיות עימו, היא לא נאמנת לטעון שלמעשה היא הקפידה בתחילה. גם משום שאין אישה נאמנת להוציא עצמה מבעלה בטענה ללא כל גיבוי של ראויות. וגם משום שזה נגד חזקה שהיא מחלה. כשם שמצאנו בחו"מ סי' רלב שאם אדם השתמש לאחר שמצא מום, ודאי מחל. לכן שאלה זו, היא רק במקרה ששני בני הזוג שואלים, ואינם רוצים להתגרש.
הרב כתב שאם היא הקפידה לא יעזור אם היא המשיכה לחיות איתו ויש מקח טעות. רציתי לדעת אז איזה אינדקציה יש לבעל לדעת אם בטלו הקידושין והוא לא חי עם האישה באיסור כי לפי מה שהבנתי מהרב שמספיק שהיא הקפידה בליבה ?נכון שמדובר במומים גדולים ואי אפשר לבטל סתם ככה קידושים אבל לכאורה מהבנתי מהסוגיא דבר זה הוא סובקטיבי אז זה שלא מבטלים את הנישואים עדיין יכול להיות חשש שיש פה מקח טעות וצריכה לקדשה שוב לכן על כל פרט קטן שאילו האישה היתה יודעת יכול להיות שלא היתה נישאת לאותו בחור ואז זה מקח טעות כמו שכתב בשו\"ת דברי היציב שאלו המדקדקים במצוות אפילו מיחוש צריך לומר ..אז בעצם מה האינדיקציה לבעל לדעת אם הנישואים בטלו או לא וצריך לקדש שוב אם מספיק שהקפידה בלב? (במקום לפתוח נושא חדש היה אפשר לכתוב תגובה בתחתית הדף והיו מתיחסים לזה?)תודה רבה
פשוט מאד. אם היא ממשיכה לחיות עימו כרגיל, זאת אומרת שהיא מחלה על המום. כפי שמבואר בח"מ ובב"ש סי' מד סעי' ה'. ובחו"מ סי' רל"ב שאם נשתמש עם החפץ חזקה שהוא מחל ואין צריך לחשוש שמא לא מחל.
הרב זה לא קצת סותר לתשובה הראשונה ששם כתוב שעצם המום פוסל אם היה הקפדה ולא עוזר אם היא המשיכה לחיות עמו כרגיל ? כמו שכתוב בתחילת התשובה
לא סותר כלל.
כשיש מום ברור. והאישה מקפידה לדעת הרבה מהפוסקים הקידושין בטלו. (שלא יהיה טעות – הסיכוי הוציא אישה ללא גט קלושים ביותר, מה שהבאתי מהדברי יציב זה לפחות לחשוש לחומרא).
אם האישה המשיכה לחיות עימו כרגיל – זה ראיה שהיא מחלה. אבל אם באמת היא הקפידה האז הקידושין בטלו. לכן כשאתה שואל איך אפשר לסמוך על כך, אולי היא הקפידה, התשובה היא בגלל שהיא המשיכה לחיות עימו, יש ראיה שהיא מחלה.
תודה רבה כבוד הרב על התשובות המהירות והקולעות..רציתי לשאול עוד שאלה קטנה באותו עניין ראיתי באחת השאלות באתר http://www.din.org.il/2012/04/19/חיוב-לגלות-בעיה-נפשית-בקשרי-נישואין/
שכתוב אם יש מום הקידושין בטלים מהתחלה אע"פ שלא הקפיד ככה הביא שכתוב בבית הלוי ונראה לי לפי מה שהבנתי גם הרב אלישיב פוסק ככה לפי התשובה שהביא על בחורה שנבעלה שחייבת לספר ..אז רציתי לשאול האם זה מחלוקת בעצם בין הבית שמואל שכן הוא כותב אם שתקה הקידושין תופסים לבין הבית הלוי?וכן האם גם הספרדים פוסקים כמו הבית שמואל בעניין הזה?והיתי שמח לדעת מה דעת מרן הרב עובדיה זצ"וקל
בעניין הזה?שוב אני ממש מודה לכם על התשובות והסבלנות
אכן. בעצם כשיש מום הקידושין בטלים מאליהם. אולם אם האישה מוחלת ודאי שזה מועיל, והקידושין הראשונים חלים מתחילה. (כלומר, לא רק מזמן המחילה). איך זה פועל, על כך תוכל לראות מה שכתבתי כאן במאמר כאן, מאות ג' ואילך.
לכן, אם האישה המשיכה לחיות עימו, כפי שכתב הב"ש זה ראיה שהיא מוחלת וממילא הקידושין קיימים. ההבדל קיים, לדוגמא במום שלעולם לא יתגלה, או כמו במקרה הנ"ל, שהאישה התגרשה לפני שהתגלה המום, שכבר לא רלוונטי ההקפדה או המחילה. אז אנו צריכים לדון האם העיקר הדין הקידושין בטלים או לא, ראה שם בהרחבה.
גם הבית הלוי וכן כולם סוברים כך ,אם האישה מוחלת הקידושין תופסים למפרע?וכן מה הדין אם המום לא יתגלה לעולם ?הסתכלתי במה שהרב הביא אך לא כל כך הבנתי..יש להעיר שאני שואל בקידש בסתם ולא בתנאי
העובדה שאם האישה מוחלת הקידושין חלים למפרע. היא ברורה לחלוטין, ולדעת כולם. הנידון הוא רק איך זה פועל.
אם המום לא התגלה לעולם, הקידושין בטלו. כך היא דעת הגרי"ש אלישיב כפי שהובא שם, וכך גם הבאתי הרבה ראיות לזה. אני מודע לכך שאתה שואל בקידשה סתם ולא בתנאי, אין הבדל בזה. ההבדל הוא רק בטעם שמועיל ההקפדה או המחילה כפי שהבאתי במאמר הנ"ל.
שלום
לא הבנתי כיצד אתם דנים מסימן לח, שם מדובר שהיה תנאי מפורש, לכן הקידושין בטלים, אך במקרה כאן לא היה תנאי מפורש?
אשמח אם תמקד את השאלה בצורה יותר ספציפית לאיזה נקודה אתה מתכוון. ואשמח להשיב.
תודה
הרב כתב בתשובה לעיל: "אכן כתב הר”ן (כתובות לג,ב): “ומיהו אם הקפיד בהם אינה מקודשת אע”פ שאחר כך חזר ומחל” כלומר, מאחר שכבר התבטלו הקידושין. ודבריו הובאו בב”ש סי’ לח ס”ק נז".
שאלתי: שם מדובר שהיה תנאי מפורש, לכן הקידושין בטלים, אך במקרה הנדון (קידושי טעות, במקרה שהמשיכה לחיות עם הבעל) – לא היה תנאי מפורש?
אכן הבדל גדול יש בין קידושין עם תנאי לקידושין סתם ונמצאו מומים – מקח טעות, אולם ההבדל הוא איך פועל המחילה. משום שגם בתנאי וגם בטעות האדם יכול למחול או להקפיד. אלא שהשאלה היא כיצד הקידושין קיימים במדה שיש מחילה. בתנאי לדעת הר"ן זה פועל באופן שמראש כוונתו היתה רק במדה שיקפיד. (כלומר, זה גם נכנס בתנאי). ואילו בטעות, זה פועל באופן אחר: אם היתה מחילה כנראה שמראש לא היתה הקפדה על מום כזה. אבל בשניהם, ברגע שהוא מקפיד, הקידושין בטלים ולא יעזור אם יהיה מחילה אח"כ. וזה הבאתי מהר"ן. שלאחר שכבר הקפיד ממילא בטלו הקידושין ולא ניתן לחדש אותם אלא אם כן יקדשה מחדש כמובן.
השאר תגובה