ב"ה
שלום וברכה לרבנים המיוחדים שבאתר זה, נעזרתי בו רבות, גם כשלא הייתי ה'שואל' בעצמו. פעמים רבות אני מוצא כאן תשובות לשאלות שיש לי, מהמאגר הגדול – כשאני אומר לעצמי על שאלות מסויימות שזה מסוג השאלות שבדרך כלל יהיו עליהם תשובות באתר 'דין' ואכן כמעט שלא התבדיתי.
וזו שאלתי;
מתווך (לא רשום אך עוסק בכך) תיווך לי שוכר לדירה שבבעלותי, לדבריו האדם שהציע הוא שכנו ומוכר לו ונאמן. סמכתי על המתווך והשכרתי לאותו אחד את הדירה. שילמתי מיד דמי תיווך לפי התעריף של אותו מתווך חצי ממחיר חודש שכירות.
השוכר לא שילם אפילו פעם אחת בזמן, גם את מה ששילם שילם לאחר הרבה עגמת נפש, (לא ענה לטלפונים, משך זמן, או תירץ תירוצים שונים ומשונים)
כעת עזב השוכר את הדירה לאחר כמעט 8 חודשים (במקום 12) כאשר שילם רק על 4 חודשים, המתווך הרגיש לא נעים עם העניין (כן, יש גם מתווכים כאלו), ומיד הודיע לי שיש לו שוכר הגון להציע לי.
כשדברנו על התשלום (כראוי, לפני שיהיו אי הבנות), אמר לי המתווך שאשלם לו "כמה שנראה לי", מצד אחר אני הוא זה שנפלתי אחרי שהביא לי את השוכר וסיים את תפקידו בתיווך, ומצד שני הוא מרגיש עם זה לא נעים.
שאלתי היא; אכן כמה ראוי לשלם לו, כלומר אני מעוניין לשלם כמה שאכן מגיע לו, ובנוסף להתייחס לכך שהוא השאיר לי להחליט כמה לשלם, אני רוצה להיות הוגן גם עם המתווך וגם עם עצמי.
האם השוכר השני "נבלע" בתוך התשלום על השוכר הראשון, או בחלק ממנו ?
האם שייך בזה הטענה של "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי" ?
תשובה:
שלום רב,
מצד הלכה יש מקום לחייב את המתווך לשלם את החובות שהשוכר הראשון השאיר, אם הוא נתן מידע כוזב על אישיותו של אותו שוכר. אבל קשה להחליט שאכן הוא חייב בכך.
ולכן אם המתווך מפצה אותך בכך שהוא נותן לך הפעם שירותי תיווך חינם, הרי זה פשרה מינימלית. וככל שהמתווך משאיר את הברירה בידך, הנך יכול לטעון שלדעתך מגיע לך שירות חינם.
מקורות:
הרמ"א בחו"מ סי' קכט סעיף ב כותב "אומר למלוה להלוות ללוה כי בטוח הוא, ועשאו על פיו והיה שקר, חייב לשלם לו, דהוי כאילו נתערב לו". ועיין בש"ך שם סק"ח שכדי להיפטר לאחר מסירת מידע כוזב על מצבו הכלכלי של אדם, יש צורך שמוסר המידע יהיה אנוס וכגון שהוא מכיר היטב את עסקיו של הלווה ואעפ"כ לא ידע שהוא עני. גם מסירת מידע על מהימנותו של אדם דומה לכאורה למסירת מידע על מצבו הכלכלי.
אבל למעשה נראה שקשה לחייב בפועל אדם שמסר מידע כוזב, משום שלכאורה יש צורך שמוסר המידע יאמר שהוא מכיר בלווה או בשוכר בוודאות שהוא נאמן ומשלם חובות ולא שנראה לו כך, ובפועל קשה לזכור את הלשון המדויק שנאמר לפני מספר חודשים. גם יש צורך – לחלק מהפוסקים – שהמלווה או המשכיר יאמר למוסר המידע שהוא מסתמך רק עליו, עיין בש"ך שם סק"ז.
