שלום וברכה, אני מכין שיעור לכבוד ליל שבועות ונתקלתי בשאלה חמורה לדעתי. איך התורה מתייחסת לאמת, על פי האמת שלנו או יש ב׳ סוגי אמת, האמת שלנו אינו נכון, אנחנו טועים בדמיון והאמת האמיתית אחרת, התורה קובעת דרגה אחת של אמת?
בקיצור, מהו דעת תורה בנושא זה.
להלן מספר דוגמאות:
משה ואהרן אינם נאמנים, אף שלכאורה אומרים אמת יותר מאשר שני אנשים פשוטים מהשוק
בדיקת דנ״א ביחס לעגונות, ממזרות, קביעת אבהות וכו׳ שלא סומכים עליהם גרידא
ב׳ עדים רואים דרך מראה איך ראובן הורג את שמעון, סומכים עליהם? דרך וידאו בזמן אמת באופן שאי אפשר לעבד?
זמן צאת הכוכבים שי״א שהוי לילה בזמן שלפי ראות עינינו הוא ודאי יום.
הלכות טריפות, חז״ל קבעו סוגי טריפות שענינו רואות ולא זר שחיות יותר מי״ב חודש
מדוע כיום צריך מציצה? האם זה עדיין סכנה?
תודה רבה על מתן התשובה, זה מאוד חשוב לי לשבועות,
יישר כח
תשובה:
שלום רב,
תרשה לי לכפור בכותרת שלך, כאילו יש אמת אחת, ועל פי התורה יש אמת אחרת??
התורה נותנת לנו כללים איך להכריע ספיקות. הדבר הברור ביותר הוא שני עדים, על פי שנים עדים יקום דבר. למרות שיתכן שהעדים משקרים, יתרה מזו, שני אנשים המעידים משהו, כל עוד שאין בזה גדר עדות בפני בי"ד וכו' אינם נאמנים. ראה בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"א סי' קכ) שביאר מדוע יש דין בגט שהסופר צריך לשמוע מהבעל שהוא מצווה אותו לכתוב גט (אבה"ע סי' קכ), ולמה לא מספיק לדעת רוב הראשונים שיבואו שני עדים ויעידו שכך אמר הבעל – משום שאין לזה דין של בי"ד, ולכן אין להם כל נאמנות מיוחדת.
ואם כך התורה חידשה שעלינו לקבוע את הספיקות עפ"י שני עדים, כמו כן התורה נותנת לנו כללים איך נעשים שני עדים כשרים וכו'. ולכן משה ואהרן אינם עדים כשרים כעדים.
יחד אם זה כתב הרמב"ם (סנהדרין פכ"ד ה"א): "יש לדיין לדון בדיני ממונות על פי הדברים שדעתו נוטה להן שהן אמת והדבר חזק בלבו שהוא כן אף על פי שאין שם ראיה ברורה ואין צריך לומר אם היה יודע בודאי שהדבר כן הוא שהוא דן כפי מה שיודע, כיצד הרי שנתחייב אדם שבועה בב"ד ואמר לדיין אדם שהוא נאמן אצלו ושדעתו סומכת על דבריו שזה האיש חשוד על השבועה יש לדיין להפוך השבועה על שכנגדו וישבע ויטול הואיל וסמכה דעתו של דיין על דברי זה, אפילו היתה אשה או עבד נאמנים אצלו הואיל ומצא הדבר חזק ונכון בלבו סומך עליו ודן, ואין צריך לומר אם ידע הוא עצמו שזה חשוד. וכן אם יצא שטר חוב לפניו ואמר לו אדם שסמך עליו אפילו אשה או קרוב זה פרוע הוא אם סמכה דעתו על דבריו יש לו לומר לזה לא תפרע אלא בשבועה, או אם היה עליו שטר חוב לאחר יתן לזה שלא נפגם שטרו כלל ויניח זה שנפגם שטרו בדברי האחד או ישליך השטר בפניו ולא ידון בו כפי מה שיראה, וכן מי שבא וטען שיש לו פקדון אצל פלוני שמת בלא צואה ונתן סימנין מובהקין ולא היה זה הטוען רגיל להכנס בבית זה האיש שמת, אם ידע הדיין שזה המת אינו אמוד להיות לו חפץ זה וסמכה דעתו שאין זה החפץ של מת מוציאו מן היורשין ונותנו לזה האמוד בו ונתן סימנים, וכן כל כיוצא בזה שאין הדבר מסור אלא ללבו של דיין לפי מה שיראה לו שהוא דין האמת, אם כן למה הצריכה תורה שני עדים שבזמן שיבואו לפני הדיין שני עדים ידון על פי עדותן אף על פי שאינו יודע אם באמת העידו או בשקר".
וראה בספר אבי עזרי (תניינא שם פ"כ ה"א) שביאר, שלפי"ז אם אכן הדיין מאמין בכל לב למשה ואהרן הוא יכול לפסוק עפ"י מה שהם מעידים, אבל לא בתור עדות אלא בתור אומדן דעת חזק שיש לו. (וראה עוד בשו"ת אגרות משה יו"ד ח"א סי' נד). ואין כאן המקום להאריך בענין אומדנא חזקה אם הולכים אחריו בדיני ממונות. ובדיני נפשות אין הולכים אחר האומדנא, אלא רק אחר דין עדות.
ובענין דנ"א לענין ממזרות, ראה מה שכתבתי כאן.
עדים שרואים דרך מראה או בודיאו באופן שלא ניתן לערוך כלום, סביר להניח שדינם כעדות לכל דבר.
לענין טריפות, ידוע מה שכתב החזו"א (אבה"ע סי' כז סק"ג), שלמרות שהשתנו הטבעים, והיום לא כל מה שהיה טריפה ואינו חי בזמן חז"ל הוא גם טריפה היום. ובכל זאת דיני הטריפות לא השתנו, וגם היום אנו פוסקים עפ"י דיני הטריפות שהיה בזמן חז"ל. וראה עוד בשו"ת אגר"מ חו"מ ח"ב סי' עג אות ד שכתב בעין הדברים הללו.
זמן צאת הכוכבים לא לגמרי הבנתי למה כוונתך, גם עלות, זה יום לכל דיני התורה ובכל זאת זה נראה כלילה לכל דבר.
שיהיה לך בהצלחה
