שביבים בעניני חג השבועות

הרב שמואל ברוך גנוט
א' סיון ה'תשע"ד


א] אכילת סעודה חלבית בליל שבועות:  הרמ””א  כ’ שנוהגים לאכול מאכלי חלב בשבועות כמו זכר הב’ תבשילין בליל הסדר. וביאר המשנ”ב: ” שכשם שבפסח עושים זכר לקרבן, כך אנו צריכים לעשות בשבועות זכר לשתי הלחם שהיו מביאין, ועל כן אוכלים מאכלי חלב ואח”כ מאכל בשר, וצריכים להביא עמהם שתי לחמים, שאסור לאכול בשר וחלב מלחם אחד, ויש בזה זכרום לשתי הלחם”, עכ”ל. ולפי”ז אלו הנוהגים לאכול בליל החג סעודה על טהרת המטבח החלבי ובבוקר אוכלים סעודה בשרית, לכאורה יש לעיין בזה,. שהרי לפי הרמ”א כל מנהג אכילת מאכלי החלב נועד לאכילת שתי הלחם בסעודה שחצייה חלבית וחציה בשרית, ובסעודה חלבית א”צ שתי הלחם.

וזאת ועוד שכ’ המג”א (תקמ”ו סק”ד ותקצ”ו סק”ג) שגם בליל החג ישנו חיוב שמחה בבשר ויין, ועי’ דרכי תשובה (פ”ט סקי”ט) שמסיבה זו דחה את המנהג לאכול בלילה רק מאכלי חלב ולא בשר. ואמנם הסדר היום כ’ שיוצאים י”ח “שמחה” במטעמים מתוקנים וטעימים, למרות שלא אוכל בשר ושותה יין, וכדעת הר”ן שיוצאים י”ח בכל דבר המשמח. ובס’ אורחות רבנו (ח”ב עמוד תצ”ד) הביא שמרן הקה”י זצ”ל אכל בלילה רק סעודה חלבית, ואמר בנו הגר”ח שליט”א שאביו יצא י”ח שמחה בשתיית יין.ונראה שגם אלו שאוכלים בלילה סעודה חלבית, ידאגו לאכול את שתי ה”לחם-משנה” וכדו’, כדי לעשות זכר לשתי הלחם, כדברי הרמ”א והמשנ”ב.

ולפי”ז גם אלו האוכלים מאכלי חלב בבוקר חג השבועות, מבלי לאכול באותה הסעודה בשר ומבלי לאכול שתי הלחם, לא קיימו את עיקר המנהג, שנועד לאכילת שתי הלחם, וצ”ע שהרי לא נהגו כן במקומותינו, והוא לכאו’ נגד ד’ הרמ”א.

 

ב] הצעת התורה לאומות העולם: חז”ל מספרים שהקב”ה חיזר על כל האומות והציע להם את התורה. שאלו “מה כתוב בה” והוא השיב שכתוב בה “לא תגזול”, “לא תרצח” ו”לא תנאף”, והגויים סירבו לקבל את התורה. וצע”ג, שהרי מצוות אלו הם חלק מז’ מצוות בני נח, שהגויים מחויבים בהם בלאו  הכי, ועי’ משאת המלך מה שתירץ בזה.

 

ונרלענ”ד דאה”נ, ואכן הגויים מחויבים היו במצוות אלו בלאו הכי, רק הקב”ה רצה שיאמרו לו שלא חפצים הם גם בז’ המצוות שלהם. דהנה בב”ק ל”ח א’ נאמר שכיון שהגוים לא קיימו את ז’ מצוות, לכן גוי שמקיים את התורה נחשב ל”כמי שאינו מצווה ועושה”. והנה אם הקב”ה היה מציע להם מצוה מתרי”ג המצוות ולא מז’ מצוות בני נח, הגויים לא היו מפסידים מאומה, שהרי עד עכשיו היו להם רק ז’ מצוות כדין המצווים ועושים, וגם כעת, אחר קבלת התורה, נשארו להם את אותם המצוות כמו שמצווים ועושים.אך כשהקב”ה הציע להם שוב את ז’ המצוות סירבו לקבלם והודיעו בצורה רישמית שאינם רוצים לקיימם,אזי גם כשיקיימו את ז’ המצוות, יקבלו את שכרם רק כמי שאינו מצווה ועושה, ונמצא שהצעת איסורים אלו גרמה להם להפסד שכר ולכן הציע הקב”ה דוקא מצוות אלו.

 

ועוד נראה שהקב”ה לא רצה באמת ליתן להגויים את התורה, והיתה זאת רק הצעה בעלמא כדי שיסרבו, ולכן הציג בפניהם דוקא את האיסורים הקשים עליהם לישום. ויש לזה הרבה ראיות לענ”ד, שהרי התורה ניתנה לישראל כבר קודם בריאת העולם.ובע”ז ג’ א’ באו הגויים בטענה להקב”ה מדוע נתן את התורה לישראל ולא להם, דלישראל כפה הר כגיגית ולא להגויים, כיון שרצה שישראל יקבלוה בדווקא. וכן מצינו במדרש פרשת פנחס שהגויים ביקשו לקבל את התורה ואמר להם הקב”ה “הראו ספרי יחוסין שלכם”. והיינו שההצעה בזמן קבלת התורה היתה הצעה בצורה הקוראת לסרב להצעה, ולכן הקשה עליהם באיסורים הקשים על כל אומה ואומה. וז”פ “אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו”, דאל”כ הרי לא הקב”ה בחר בנו, אלא אנחנו היינו העם היחיד שהסכים לקבל את התורה. אלא כמשנ”ת בס”ד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים