שלום. יש לי שאלה שגם אם לא יודעים לענות לי עליה תשובה נחרצת, אודה אם השאלה תועבר לתלמיד חכם ומקובל שמבין מאד בדברים הללו.
רציתי לשאול האם אפשר לעשות סיאנס כדי לגמול חסד עם נשמות שתקועות לא עלינו בכף הקלע, ולמעשה הן צריכות עזרה. אני יודע שכתוב שמפני לא תדרוש אל המתים, חל איסור לעשות זאת. אבל השאלה, אם אני עושה את זה על מנת רק לעזור לאותן נשמות שנמצאות במצב לא טוב. ברגע שאני יידע את השם של הנשמה ויוכל לשאול אותה למשפחתה, אני יוכל אפילו לעורר אנשים אחרים לחזרה בתשובה ברגע שהם יישמעו פרטים ממני על יקיריהם שנפטר שבכלל לא הכרתי אותו (פרטים שרק הנשמה תאמר לי אותם ואני יידע) ואז המשפחה תבין שזה אמיתי ושבאמת קיבלתי מסר מיקירהם ושצריך עזרה מהם לעילוי נשמתו. יכול להיות שאפילו הם יתחזקו מזה בשמירת תורה ומצוות. ובוודאי שהם יועילו גם לנשמת יקיריהם, ובנוסף להכל גם אני יוכל להועיל. בכך אני יגמול חסד עם נשמות ספציפיות שנמצאות בבעיה. האם באופן כזה, מותר יהיה לעשות סיאנסים? מתוך חסד ועזרה לנשמות ולא כדי להפריע להן חס ושלום.
תשובה:
שלום רב
חד משמעי אסור לדרוש אל המתים לשום צורך שהוא, ומי יתן שנזכה לתקן את עצמנו בדרך הראויה, לא נראה לי שמוטל עלינו לדאוג לתיקון נשמותיהם של קרובי ידידינו, נשאיר את המלאכה הזו לקב"ה. הדרך הראויה לגרום לאנשים לשוב בתשובה שלימה היא להאהיב עליהם את התורה והמצוות, להתבונן יחד איתם בגדלותו של הבורא ורוממותו, כך נהגו גדולי ישראל בכל הדורות, כך הורנו הרמב"ם בהלכות יסודי התורה, ואין כל טעם לעסוק חלילה בדברים אחרים אסורים שמקורם מגויי הארץ.
בהצלחה רבה!
מקורות:
על האיסור לדרוש אל המתים, ראה דברים יח י, רמב"ם ספר המצוות לאוין לח, וס' החינוך מצוה תקטו. הפוסקים נחלקו, אם איסור דורש אל המתים הוא רק כשהוא פונה אל גופו, וכפי המובא בגמרא בסנהדרין סה ע"ב לגבי המרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי לשוחח עם המתים, או גם באופן שהוא משוחח עם רוחו של המת, הבית יוסף יו"ד סי' קעט מחמיר והרמ"א שם בדרכי משה מיקל. ומכל מקום כל הענינים האלו [כאשר הם נעשים באופן שיש בו ממש] יסודם ומקורם בטומאה, ואינם תואמים לדרך היהדות.
״לא נראה לי שמוטל עלינו לדאוג לתיקון נשמותיהם של קרובי ידידינו, נשאיר את המלאכה הזו לקב"ה.״
אז לפי מה שהרב אומר, לא נעשה כלום לעילוי נשמות. נשאיר את הכל לקב״ה. והרי זה ידוע שכך לא נוהג עם ישראל. הזכות שלנו היא לגמול חסד עם אחד השני וגם עם המתים, ובשביל זה אנחנו קוראים קדישים, לומדים תורה לעילוי נשמות, קוראים תהילים… אז מה שונה המתים הללו מאחרים? ועוד בייחוד שהם באמת זקוקים לעזרה שהרי הם לא נמצאים במקום טוב.. אז למה לא לגמול איתם חסד?!
אתה צודק לא התנסחתי כראוי. כוונתי היא שתיקון הנשמות נעשה בשני מישורים, יש את קיום המצוות בעולם הזה ללא נגיעה ישירה לעולם הנשמות עצמו, בדרך שהורונו חכמי הדורות שברא מזכה אבא וכו', ויש את העיסוק בנשמות עצמן שהוא מסור בידי הקב"ה לבדו. אבל עיקר העיקרים הוא לא זה, אלא שחלילה לנו לעבור על איסורי תורה ולדרוש אל המתים, ביהדות המטרה אף פעם לא מקדשת את האמצעיים. זה כלל חשוב בחיים שאנחנו לא אחראים על העולם הזה ולא מנהיגים אותו, ואין לנו כל היתר לוותר אפילו על קוצו של יוד לצורך קידום מטרות שנראות לנו נעלות.
לפי הבנתי כתוב אל י ד ר ו ש אל המתים מה שאומר שאסור לדרוש מהם לבוא ולדבר עימנו אולם אנחנו יכולים לבקש מהם אם הם רוצים לבוא לדבר ולדעתי הם אפילו ישמחו שידברו איתם ולא יתעלמו מהם ולא יפחדו ליצור קשר עימם שכן הם היו כאן לפנינו ואנו נלך לאותו עולם שלהם אולם אנו נרתעים מפניהם בהכחשה כאילו לא נגיע לשם יום אחד. אשמח להתיחסות.
יש לך פשוט טעות בלשון הקודש, "לדרוש" אין הכוונה לתבוע, כפי המשמעות בעברית, אלא כמו דרישת שלום, זה גם אסור. ובכלל את נותנת לרגשות של מתים משמעות של בני אדם חיים וזה חסר טעם.
לגבי כל מה שנאמר כאן לא הצלחתי להבין
האם מותר לי לעלות לקבר של בני משפחה שלי שנפטרו ולשוחח עמם? לומר שאני מתגעגע להדליק נר וכו'( לא להתפלל ולבקש מהם דברים) או שהתורה אוסרת כל נסיון של קשר?
אין איסור, אבל לא נראה שכך באמת יוצרים קשר, קשר יוצרים על ידי עשיית דברים לעילוי נשמתם, זה באמת ישמח אותם, לימוד משניות וכדומה. בשורות טובות.
השאר תגובה