שלום רב לרבנים,
שאלה ראשונה: הדין הוא שבזמנים מסוימים כשאדם נכנס לביהכנס הוא צריך להתפלל מיד עם הציבור 18בכדי לצאת ידי חובה אך שאלתי היא :
א-מה לגבי סמיכות גאולה לתפילה?
ב-מה קורה לגבי הרעיון שהתפילה בנויה בסדר מסוים בצורה הדרגתית כשהסוף זה תפילת עמידה ובעצם שאדם נכנס ומתפלל מיד אז הוא מדלג על שלבים הדרגתיים?
שאלה שנייה: לגבי דין אכילה בשוק האם:
א-אכילה באוטובוס נחשבת אכילה בשוק?
ב-האם זה דווקא בפת או גם מזונות וכו?
יישר כח חילכם לאורייתא!
תשובה:
שלום רב
א. בענין זה יש הבדל בין תפילת שחרית לתפילת ערבית. בתפילת שחרית יש חיוב גמור של סמיכת גאולה לתפילה, וחיוב זה אינו בטל לצורך תפילה בציבור, ולכן, מי שמאחר לבית הכנסת ואין לו מנין אחר, לא ידלג יותר מהאופן הבא, יאמר: ברכות השחר, ברוך שאמר אשרי וישתבח, ומברכות יוצר ואילך אין לדלג כלל. לגבי ערבית, כיון שובלאו הכי ברכת השכיבנו מפסיקה בין גאולה לתפילה, כתבו הפוסקים שאם אין ברירה אחרת ניתן להפוך את הסדר, קודם שמונה עשרה ואחר כך ברכות קריאת שמע וקריאת שמע.
ב. בקידושין מ,ב שם הובא: האוכל בשוק דומה לכלב [שגם הוא אוכל בשוק], ויש אומרים שהוא פסול לעדות. ופירש רש"י מאחר שאין לו בושת פנים ואינו מקפיד על כבודו "אינו בוש בעצמו וליפסל". והקשו שם בתוספות שהרי במשנה במעשרות מבואר שתלמיד חכם אינו ראוי שיאכל בשוק, כלומר דווקא ת"ח ולא שאר אנשים. ונאמרו בזה כה תירוצים. רבינו חננאל תירץ שהאוכל בשוק הרי הוא כמו כלב זה רק שהוא חוטף ואוכל. והתוס' הוסיפו שהוא גוזל מאנשים פחות משווה פרוטה. ותירוץ נוסף הביאו שם, שהנחשב לדומה לכלב הוא אוכל וטועם מכל אחד המוכר שם. וכן הביא תירוץ בשם ר"ת שיש הבדל אם הוא אוכל פת או דברים אחרים. ומה שהחשיבו ככלב זה רק מי שאוכל פת.
וראה עוד בסמ"ע (חו"מ סי' לד ס"ק מד) על הדברי השו"ע שהביא את הדין שמי שאוכל בשוק הוא פסול לעדות. שיש שתירצו שיש חילוק בין אם הוא אוכל בפני אנשים נוספים או רק לבד ללא אנשים. כלומר, לפי חילוק זה כל אדם לא ראוי שיאכל בפני אנשים נוספים בשוק.
נמצא שיש דעות רבות בהגרה לענין מה אמרו שהאוכל בשוק דומה לכלב, אלא שיש מכנה משותף אחד לכולם, שהוא אוכל בצורה שאינה מכובדת, משום כך יש שחילקו בין פת לבין מאכלים אחרים שאנשים רגילים לאוכלם עראי חוץ לביתם, וממילא אין בכך גנאי, ויש שחילקו בצורת האכילה וכו', ולכן נראה לעניות דעתי שהכל תלוי לפי הענין לפי המקום ולפי סוג המאכל, אכילת פלאפל באוטובוס היא ללא ספק גנאי גדול… גם פיצוח גרעינים… אולם לאכול מעט קרקרים בנסיעה בין עירונית ודאי אינו גנאי. והחכם יתן ליבו לעקרון וינווט דרכו בהתאם לכך.
