גילוח שיער הראש באשת איש

רבני בית ההוראה
י"ז אייר ה'תשע"ד

לכבוד הרב שלום.
שמעתי שיש חסידות מסויימת או שיש גם כמה, אשר הנשים הנשואות שם נוהגות לגלח את ראשן.
1. מה הטעם בדבר והאם זאת מעלה?
2. האם זה איסור של “לא תלבש אישה”?
אני שואלת זאת כי אני אישה נשואה וברווקות צבעתי המון את השיער והחלקתי אותו בכל מיני חומרים כימים אשר הרסו אותו וייבשו אותו וכתוצאה מכך יש לי נשירה חריפה מאד ואחרי הלידה זה החמיר ובפרט שאני כל היום עם מטפחת..
הספרית טוענת שאני חייבת לקצץ את שערי ע”מ שיצמחו שורשי שיער בריאים.
בעלי לא מתנגד כל עוד זה לשם צמיחת שיער בריא.
האם מצד הדין מותר לי? (השיער יהיה קצוץ אך קצת יותר ארוך משל גבר)
3. העלתי את נושא גילוח השיער כי אני שואלת גם עבור חברה שסובלת מבעיות בקרקפת והיא בעלת תשובה המכסה את ראשה מלא. האם מותר לה לגלח את ראשה?
תודה רבה !

תשובה:

שלום רב

בקהילות הונגריה נהגו הנשים לגלח את שיער ראשן כדי שהשיער לא יהווה חציצה בטבילה מחמת הקשרים הנוצרים בו. בכל מקרה אין איסור לאשה לגלח את שיער ראשה, כל פעולה שאשה עושה כדי ליפות את עצמה מותרת ולא שייך בה איסור לא ילבש. כמו כן לאידך גיסא, כל דבר שעושים משום צער אין בו איסור של לא ילבש, לכן גם גבר שסובל מזיעת יתר וכיוצא בזה מותר להסיר את שיער בית השחי, וכך הוא גם בנידון שלנו.

אגב גילוח שיער הראש אינו דומה כלל לגבר המחוייב להשאיר פאות בצידי ראשו שאותן אינו מגלח לגמרי.

רפואה שלימה

6 תגובות

    שמחה:

    לא רק בקהלות הונגריה אלא ברוב בתי החסידים

    דוד:

    מצורף..

    מה שהביא הגאון רבי שלום מאיר סיאני שליט”א בספרו ‘אורחות הלבוש’ נמצא באתר ‘אוצר החכמה’.

    נהגו כן בקהילות קודש ‘דאנשי ירושלים’ (וברוב קהילות יוצאי גליציה) לגלח את כל שערות הראש בכדי שלא יגיעו לכלל האיסור ‘שער היוצא מחוץ למתפחת’, ואדרבה במעשה זה רוצים הם להיות בקדושה הפך האיסור.

    ובדרכי תשובה (שם, ס”ק י”ב) הביא שיש מזהירים את הנשים לא לגלח ראשם בתער אלא במספריים, ומה שנוהגים מקצת נשים לגזור שערותם עם מספריים ומסביב מגלחים עם תער, היינו משום שאין להם איסור לגלח הפאות, ועוד הם חוששים שיגלו מקצת שערות שנשאר מהמצנפת שלהם, ועוד הביא שם שיש אומרים שכל האיסור תגלחת ראשה של אישה היא רק בבתולות, אבל בנשואות בארצנו אדרבה יש להן לעשות כן לצניעות להתגלח כל שערותיהן.

    וכבר עמדו בזה הפוסקים זצוק”ל שההתר הוא דווקא במספריים, אבל בתער פשוט וברור דהוי איסור, אולם נראה וגם ראיתי לכך סימוכין מדברי שו”ת המאור דכל פעולתם במעשה הגילוח הוא משום צניעות או משום שלא תהיה טבילה כתקונה, א”כ אין כוונתן להתיפות, ודמי לדעת חלק מהפוסקים דסברי דכל שאינו לשם יפוי הרי”ז מותר, ועוד בפשטות עצם מעשה הגילוח הרי הוא מכוסה ואין רואים אותו כלל, והוי תרתי להתר.

    ועוד בשו”ת עמק תשובה (ח”ו סי’ שע”ז) כתב ג’ טעמים חמורים בעיניין גילוח שערות לנשים נשואות.

    א’. נשים בדורות הקודמים היו צנועות במאוד והיו יושבים בביתם ואפי’ לקנות קניות בשוק היו הולכים רק הגברים, ועוד שהיו עטופות אם איזה רעה על כל ראשיהן מבלי שהיה איזה חשש שיראו שערות ראשן החוצה, משא”כ בזמננו כפי שהולכים לא ימלט שלא יתראה שערות ראשן החוצה שהוא ערווה וגורם לסילוק השכינה, לכן נשים הדרו לגלח ראשן שלא יגרמו לדבר חמור הנ”ל ואין לך לאפרושי מאיסורא יותר חמור מזה.

    ב’. שראו אנשי מעשה שבדורות האחרונים מחמת מיעוט הזריזות ועייפות הגלות יוכל לבוא שבשעת טבילתן יצוף שערה אחת מחוץ למים ולא יעלה להם טבילה, ויש בזה איסור כרת, הרי לך איסור גדול בגידול השערות, כי אישה שיש לה שערות בודאי צריך לשאול אותה אם כל השערות היו במים בשעת טבילתה, כי הוא דבר הצף למעלה וצריך ידיעה בטוחה אם היו במים ולא צף אף שערה למעלה מהמים. ג’. שאם לא יגלחו שערות ראשן יהיו בנות ישראלדומות לגמרי לבנות העכו”ם ולא היה הבדל בראשן בין בת ישראל לבת של אל אחר, עכ”ל.

    ושמעתי לפני כמה שנים כמה טעמים בזה והם כדברי השו”ת הנ”ל, ועוד שמנהג זה יסודתו כבר מלפני כמה מאות בשנים בכדי שלא ירצו ‘ההגמונים’ באותם מקומות לקחת מבנות ישראל היו מינוולים תחילה בכדי שלא ירצו אותם והוא היה סימן ההכר לבנות ישראל, או משום טבילה בטהרה.

    ועמדו ושקלו הרבה מפוסקי אשכנז ובכללם רבני עיה”ק ירושלים תובב”א למנהג אשכנז, ובהם בשו”ת מהרי”ץ דושינסקי (ח”א סי’ קכ”ז), ובאהו”פ (סי’ כ”א ס”ק ד’ ), ובשו”ת שארית ישראל (להגר”י מינצברג מו”ץ בעדה”ח, חיור”ד ס”ס י”א), ובשו”ת בית שערים (מחלק יור”ד, סי’ רע”ו), ובשו”ת דברי שלום (סי’ קי”ג), ובשו”ת תשובה כהלכה (סי’ ל”ו).

    והרבה ענינים על דרך הקבלה והחסידות יש בנידון זה בענין גילוח הראש לנשים לכאן ולכאן, ואין אני ראוי ומבין בענינים אלו ושלא היו מעשי כמעשה קוף בעלמא ח”ו אין אני מצטטם, אולם פטור בלי כלום אי אפשר, כתב בספר החסידים (סי’ תתשנ”ה) ‘וזהו לשעירים (ויקרא י”ז ז’) אשר הם זובחים על פני השדה (ויקרא שם ה’) ולמה קורא לשדים שעירים, שלשדים זכרים יש להם שער בראשם ולנקבות אין להם שער, לכן בועז הניח ידו על ראש רות, כשראה שהיה לה שער שאל מי את, ע”כ. וע”ע בענין זה בגמ’ עירובין (ק’ ע”ב), ורש”י בנידה כ”ד ע”ב), ובזוה”ק (פר’ נשא, קכ”ז ע”א).

    וראיתי שהקשה בשו”ת חיקרי לב (יור”ד ח”ב סי’ ל’) כיצד אישה יכולה לקבל על עצמה נזירות והרי גורמת לכך לעצמה, שכשתצטרך לגלח את שערותיה בסוף הנזירות, תעבור על איסור ‘לא היה כלי גבר על אישה’ שאסור לעשות לאישה מעשים המדמים אותה לאיש, ובכלל זה אף לא לגלח בתער את כל שערות ראישה.

    והביא ד’ תירוצים:
    א. שעשה של גלוח בנזיר, דוחה את הלאו ‘שלא היה כלי גבר על אישה’.

    ב’. מכך שכתבה התורה דין נזירות אף באישה, מוכח שהתירה לה התורה לקבל נזירות אף שעל ידי כך תדחה איסור של ‘לא היה כלי גבר על אישה’, וכשם שהתירה התורה לנזיר את איסור ‘לא תקיפו פאת ראשכם’ התירה התורה לאו ‘דלא היה כלי גבר על אישה’.

    ג’. כתב הב”ח שאישה המגלחת ראשה להגן מפני החמה והגשמים אין זה נחשב למעשה הדומה לאנשים ומותר לה לעשות כן, ולפי”ז יתכן שגם אישה שמגלחת מחמת דיני הנזירות שקבלה על עצה, אין זה נחשב למעשה נשים, ואין בכך איסור ‘של לא היה כלי גבר על אישה’.

    ד’. דרך גילוח של האנשים היא להשאיר את מקום פאות הראש והזקן, וכיוון שנזיר מגלח את כל שער ראשו ואינו משאיר פאות, א”כ אף אישה שתקבל על עצמה נזירות אין במה שתצטרך לבסוף לגלח את ראשה משום דמיון לגילוח של אנשים, וממילא אין בכך איסור של ‘לא היה כלי גבר על אישה’.

    ונשים מכיוון שאינם שייכות ‘בהשחתה’ של הזקן אינם ‘בהקפה’, ואישה לא עוברת שום איסור בהקפת מקומות אלו, בשונה מהאיש שנאמר בו איסור הקפה והשחתה, ולכן במגלחת כל ראשה אין זה דומה למעשה ‘האנשים’ שהרי אינם עושים כן, וכבר נפסק להלכה שהקפת כל הראש הוי הקפה (וע”ע מה שהרחיבו בזה, רש”י ביבמות ה’ ע”א ד”ה וקסבר וכו’, תוס’ נזיר מ”א ע”ב, והרמב”ם ספר המצוות מצווה מ”ג).

    לצערנו נהוג אצל כמה אנשי מוד”ה רח”ל שהנשים מגלחות לגמרי את שערות הראש כולל ‘פאת הראש’ וממילה ליכא בהורדה זו משם ‘לא ילבש גבר שמלת אישה’, כפי שביארנו לעיל (הערה 36).

    ובנוסף לכל זה נראה שצריכות אותן נשים צדקניות להקפיד כשהם מגלחות, שיעבירו גם את מקום פאת הראש ולא ישאירו דווקא את שער הצדעיים, וכבר עורר כן בפירוש משנה הלכות על ספר מצוות המלך (מצווה תקמ”ב).

    ולציין צריכים, שגם הפוסקים שאסרו הוא רק במקומות מסוימים שתלוי לשם מה כוונת המגלחת, דהנה כתב בספר נוהג כצאן יוסף (ערך הגילוח או’ ב’), שהנשים לא תתגלח, וראיה לזה ממה שאמרו באשת יפת תואר וגילחה את ראשה כדי שתתנול, אבל שאר נשים אסורות לעשות מפני שמחויבות להתקשט כדי שלא יתגנו על בעליהן, ושם, בהל’ טבילה (אות ב’), כתב שלצורך טבילה יגלחו שערם, אבל לא בתער, ונתן רמז לדבר שביור”ד נסמכו ‘הלכות גילוח’ והלכות ‘לא ילבש גבר להלכות ‘נדה’, לומר שאע”פ שאסרתי לה לאישה תגלחת, בטהרתה, מנידתה שרי, אבל בתער אסור לעולם.

    דוד:

    מגוחך לתלות בקבלה דברים שלא היו נהוגים בזמן חז”ל ובזמן הגמ’, כדלהלן (שזהו היה ההבדל בין אשת יפת תואר, שנענשה, או שהוצרכה להתנוול בעיניו, ובת ישראל להיפך – צריכה להתקשט בעיני בעלה ולא להתנוול, וכמו כן בגמ’ בנזיר משמע שבעל נורמלי אינו יכול לחיות עם אשה מגולחת).

    הפסוק אומר בדברים פרק כ”א, על אשת יפת תואר גויה, “וַהֲבֵאתָ֖הּ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֑ךָ וְגִלְּחָה֙ אֶת־רֹאשָׁ֔הּ”.

    בעל הטורים מפרש זאת כעונש: “וגלחה את ראשה. לפי שהטיבה ראשה לפתותך”.

    הריב”א דברים פרק כא משווה זאת למצורע: “וגלחה את ראשה. כמין מצורע”.

    חז”ל מסבירים זאת בפשטות, כדי שתתנוול בעיניו.

    מדרש אגדה שם: “וגלחה את ראשה. לכך צוה הקדוש ברוך הוא לעשות כך, שתתגנה בעיניו ולא יקחנה”.

    מדרש רבה שם: “וגלחה את ראשה… כדי שלא תמצא חן בעיניך ותשלח אותה”.

    וכן רש”י שם: “כל כך למה, כדי שתהא בת ישראל שמחה וזו עצבה, בת ישראל מתקשטת וזו מתנוולת… רואה בנוולה, כדי שתתגנה עליו”.

    ובגמ’ נזיר כ”ח, ר”מ סובר שיכול הבעל לומר “אי אפשי באשה מגלחת”.

    ונקנח בדברי הגאון רבי יעקב אשר הלוי גראייבסקי זצ”ל, מחכמי ירושלים (הגר”ש סלאנט זצ”ל כתב על ספרו כי הוא החיבור הראשון מתורת ארץ ישראל שנתחבר מראשית היישוב האשכנזי בירושלים), בספרו “ברית עולם – שבט הלוי” (יבמות מח. ד”ה וגלחה):

    “מכאן תשובה לאותם המבהילים פה עיר הקודש בחומרות אשר לא שערום אבותינו בשערות הראש של נשים לאונסן לגלחן.. כי מפורש אמרו בסוגיא כאן שגילוח לאשה ניוול הוא לה”.

    ולגבי השתלשלות המנהג נאמרו כמה טעמים בזה, כגון:

    א. היות וזרקו את הרדיד ולובשים כעת מטפחת, ולא ימלט שיצאו שערות ממנה.

    ב. שמא תצוף שערה מעל המים בעת שטובלת.

    ג. שלא יקחו ההגמונים את בתולות ישראל בעת כלולותן.

    וכל הטעמים האלה הם דחוקים מאוד, דלכל הנ”ל בימינו יש פתרונות אחרים, ומהיכי תיתי לנוול את בת ישראל. אבל כל אחד יעשה כמנהג אבותיו.

    יוסי:

    מה שכתב הכותב האחרון:
    מגוחך וכו’, לענ”ד היה לו ללמוד מהכותב שלפניו ”ואין אני ראוי ומבין בענינים אלו”, יש הרבה מנהגים שנהוגים אצל אחב”י, ומקורם ”ע”פ קבלה” למרות שאין זה נראה (שנהגו) כן מהגמרא ואפילו משו”ע. ומה שלא נהגו כן לפני זה, יש לזה הסברים וכו’, ואכ”מ. אבל למה לומר על זה מגוחך.

    לגופו של ענין: אצטט מספר בליקוטי הלכות (מתורתו של מהר”נ מברסלב, שנכתב ע”י תלמידו ר’ נתן, חלק ו’ – אה”ע – הלכות קידושין – סוף הלכה א’) כתב וז”ל: וזהו שקולעין שערות הכלה ואחר כך קוצצין אותם בעת הנשואין קודם החופה, בבחינת שקלעה לחוה בחי’ שערות קלועים כמובא שם, ועל כן מתחילה הולכות פרועות ראש [וכו’], ועל כן פורעין השערות כדי שינקו ויגמרו להוציא כל המותרות, ואחר כך קוצצין אותן – לגמרי, כי אז הוא מפלתם, בבחינת ואת נפש אויביך יקלענה וכו’, ואחר כך צריכה לילך תמיד בכיסוי הראש, כי אח”כ אסור ליתן להם יניקה ח”ו.. עכ”ל.

    הנה שיש כן בזה ענין ע”פ קבלה.

    ועוד דבר, כשמדובר על ”מנהג ישראל”, שנפוץ וכו’, לא נראה לי שראוי לכתוב ”ומהיכי תיתי וכו”’ (אא”כ הכותב הוא מאן דאמר גדול, כגדולי האחרונים וכו’ ש”דנים” אודות הלכות ומהנהגים).

    כלומר שגדולי ישראל שיסדו המנהג לגלח ידעו את הגמ’ מנדרים והמדרשים וכו’, אבל היה להם טעמים להנהיג כן,

    כדי לראות חשיבות המנהגים יש לדייק שהרמ”א מדייק כשמביא מנהג ”יש נוהגים”, ”וכן נוהגים”, והכי נהוג”, ”נהגו מקדם”, וגם ”נתפשט המנהג” ”מנהג פשוט” נוהגים באלו הארצות” ”נוהגים במדינות אלו”
    ולכאורה יותר המנהג קדום (בזמן) יותר הוא חזק (ויותר הוא נפוץ) יותר הוא חזק

    לגופו של הסוגיא של תגלחת ראה:
    https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&url=http://www.hakirah.org/vol21Oratz.pdf&ved=2ahUKEwjawee507ziAhUqBWMBHcD-CIUQFjAAegQIAhAB&usg=AOvVaw3wbFUZ7fqXb5ycwd6ACZn5

    ועוד..

    אציין שמנהג אבותי הוא לא כנ”ל, אבל בכל זאת, יש להתייחס אליו בכובד ראש עצומה, ומנהג ישראל תורה היא,

    אין לי מקור לדברים דלקמן, אבל ברור בעיני לפענ”ד, שזה שיש להם מנהגים שונים במדינות ועדות שונות וכו’ הוא לפי שורש נשמותיהם, (ועד”ז יש לתרץ בנוגע לזמן התקנות וכו’) כל אחד והתיקון שלווכל אחד והתפקיד שלו, ועד”ז הוא בנוגע להלכה, שאלו ואלו דברי אלוקים חיים!
    ובפירוש ראיתי את זה בנוגע לנוסח התפילה.

    ואסיים בדבריו של הכותב האחרון ”שכל אחד יעשה כמנהג אבותיו”

    רבני בית הוראה:

    כל מילה אמת.

    בת ישראל:

    בס”ד
    צריך לבדוק אם הנשים עושות זאת בשמחה של מצווה, כי אם לא זה סתם גורם למירמור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *