1. לפני כמה זמן שאלתי שאלה ולא נראה לי שהבנתי את התשובה כראוי. שאלתי שלפי המבואר בגמרא בפסחים נו. יעקב אבינו אמר לראשונה את הפסוק ברוך שם וכו' ואז אנשי כנסת הגדולה התלבטו כיצר לאומרה שהרי משה רבינו לא אמרה ואילו מצד שני יעקב אבינו אמרה תיקנו לאומרה בלחש.
ואילו הטור מביא בסימן תריט שבשעה שעלה משה רבינו למרום שמע את המלאכים אומרים את הפסוק הנ"ל והורידו לארץ לאומרו בלחש.
ונשאלת השאלה מי באמת גילה ראשון, שאם נאמר יעקב כיצד משה רבינו לא ידע זאת? ועוד שהגמרא אומרת בפירוש שאנשי כנסת הגדולה התייחסו דוקא לגילוי של יעקב אבינו ולא של משה רבינו.
2. שאלה שניה: מה הפירוש "לא הוה בידיה" שמופיע אצל כמה אמוראים שנשאלו שאלה.
3. מה כונת רש"י בפרשת תולדות שאמר איני יודע מה מלמדנו על הפסוק האומר בסוף הפרשה שרבקה אמנו אם יעקב ועשיו.
תשובה:
1. מה שנאמר בגמרא לא אמרו משה רבינו, אין הכוונה שמשה לא ידע פסוק זה, שהרי ודאי ידע מהמעשה ביעקב אבינו, אלא שפסוק זה לא נזכר על ידי משה רבינו בפרשת שמע שבואתחנן. מחמת התלבטות זו תיקנו לומר זאת בלחש.
2. לא הוה בידו פירושו שלא ידעו את התשובה או את הכרעת הדין.
3. כאן יש נקודה חשובה. צריך לדעת שגם דברים שנראים בתורה כסיפור דברים בעלמא, אין זה כך, כל דבר המופיע במקרא יש לכך סיבה, כהוראה לדורות, כ"מעשה אבות סימן לבנים" וכו', רש"י בידיעותיו הרבות ידע לכוין כמעט בכל מקום לכוונת התורה באותו מעשה, וכאן לא ידע כיצד לפרש.
