האם יש חשש לא ילבש במנשא לתינוק?

לכבוד הרב שלום,
ברצוני לשאול 2 שאלות
1. האם מותר לאישה ללכת עם מנשא לתינוק מטעמי צניעות? (לגבי מנשא מערבי הבנוי ע"י ביטנה עם חגורת גב ומותנים + רצועות אשר מבליטות את מבנה הגוף ע"י הידוקם אך ניתן להסתיר זאת ע"י ז'קט מעל או סוודר פתוח עם כפתורים (קרדיגן) וכן עם צבע המנשא אינו בולט לעין כגון שחור)
2. האם מנשא כזה שמלכתחילה נוצר לגברים ונשים כאחד ולא כמו מנשאי הבד המיועדים רק לנשים, אסור לגבר ללבוש אותו "משום לא ילבש גבר מלבוש אישה"? או משום מראית עין. ברצוני לציין שאנו בעלי תשובה חרדים.
תודה רבה !

תשובה:

שלום רב

1. בכל נושא הצניעות הכל תלוי במבחן התוצאה, כלומר, אם בסופו של דבר אין בעיה כזו בגלל הז'קט או אופן נשיאת התינוק אין בעיה.

2. מנשא שמיועד לגברים ונשים כאחד אין בו חשש של לא ילבש כיון שאינו מיוחד לנשים.

בהצלחה רבה

הצטרף לדיון

תגובה 1

  1. בס"ד

    יש בזה תשובה של הגאון הרב שלום מאיר סיאני בספר גם אני אודך (סימן ז' 'אוצר החכמה')תשובה להרב גמליאל רבינוביץ שליט"א

    לעיין בסוף התשובה במה שהעלה בסוף הדברים בזה.

    סימן ג'
    האם מותר לאיש להשתמש במנשא הנקרא 'קנגרו'

    בס"ד, י"ט מנחם אב תשע"ה לפ"ק

    אל כבוד ידידנו
    גדול ומופלג בתורה
    דולה ומשקה בתורת רבותינו הגדולים ממזכי הרבים
    מסיק שמעתתא אליבא דהלכתא
    כש"ת רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
    מח"ס 'גם אני אודך' ופרדס יוסף על התורה ועוד.

    אחרי דרך מבוא ברכה ושלו' וכל טוב !

    אמת אומר כי רוב פלאות נפלאתי כי שאלותיו עושים פרי, ונקבץ כעמיר גורנה כמה וכמה תשובות ובירורי הלכה. במה ששאלני זה עתה בטלפון לגבי מנשא הנקרא 'קנגרו' האם מותר לאיש ללכת עם בנו או בתו הקטנים בתוכו אף שדרך העולם שהנשים הולכות עמו ולא הגברים.

    נראה לי שמצד גוף ההלכה אין בו איסור 'דלא ילבש' שהרי הרבה אנשים הולכים כן כפי מה שראיתי במקומות שונים ואינו מיוחד רק לאשה, ונכון שאצלנו בציבור 'בני התורה' אין הרבה הולכים כן אלא רק המעט שבמעט בכול אופן נראה פשוט שאין בו משום איסור ומותר לאיש להשתמש עמו, אולם חובה היא להשתעשע בדבר כפי יד ה' הטובה עלי מצדדי ההתר שיקויים בי מקרא שכתוב ואת והב בסופה, וזה החלי בעזר צורי וגואלי.

    א. כתב הטור והשו"ע (שם) 'לא יהיה כלי גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת אישה, כי תועבת ה' אלקיך כל עושה אלה' (דברים, כ"ב ה'), שלא תלבש אשה בגדי איש, כגון שתשים מצנפת או כובע או שאר בגד המיוחד לאיש, ולא יעדה איש עדי אשה כגון שילבש בגדי צבעונים ושאר בגדי נשים במקום שאין לובשין אותם אלא הנשים', ע"כ ועי"ש (יו"ד, קפ"ב סעי' ה') ומהאמור נראה שעיקר האיסור הוא לבוש כשמתלבש בבגדי אשה או אשה בגדי איש או כלים המיוחדים לאחד מהם.
    והמדייק בדברי הפסוק יראה דהוי ב' עניינים בגוף האיסור א'. 'דלא היה כלי גבר על אישה', וב'. 'לא ילבש גבר שמלת אישה', וכן למדו בראשונים במניין המצוות שמנו כן כשתי מצוות נפרדות, והביאו כן בספר המצוות לרמב"ם (לאוין ל"ט – מ'), ובספר החינוך (מצוה תקמ"ב – תקמ"ג) והיראים (שפ"ה – שפ"ו) והחרדים (ל"ת פ"ה ס"ח – ס"ט).
    אולם בסמ"ק (מצווה ל"ג) חלק וכתב דהוי מצווה אחת, והמדייק בדבריו יראה דהסמ"ק לא מנה אלא את הלאו השני של 'לא ילבש גבר שמלת אישה' אבל את הלאו הראשון של 'לא היה כלי גבר על אישה' לא הזכיר כלל, (וישנם כמה וכמה נפק"מ בדבר כפי שיבואר לקמן).
    וברי"פ פערלא ברס"ג (שם) כתב שאף שהיה מקום לישב מדוע נמנו שני עניינים אלו במצווה אחת ולבאר שכיוון שיסודם בעניין אחד לא נמנו שניהם אלא בלאו אחד, מכל מקום בדעת הסמ"ק אי אפשר לומר כן משום שסברא זו רק לדעת תנא קמא (נזיר, נ"ט ע"א) הסובר שלא הזהיר הכתוב אלא שלא ילבש איש שמלת אישה ויישב בין האנשים ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים שהוא הדבר המביא לידי תועבה, ולדבריו הוי ב' המצוות ענין אחד, אולם לדעת ראב"י הוי ב' איסורים ולא שייך לומר דהוי כמצווה אחת, והמבואר מדברי המ"ק שנקט להלכה כדעת ראב"י דהרי פסק שגם העברת שער בית השחי ובית הערווה בתער הם בכלל הלאו 'דלא ילבש', ועוד שגם אם אמרינן שהוא ענין אחד ולכך לא מנאום כשתי מצוות עדיין צריך ביאור אמאי הזכיר רק את חציו השני של הפסוק 'דלא ילבש גבר שמלת אישה' ולא את הדין הראשון 'שלא היה כלי גבר על אישה'.
    ונראה לומר, דהא דנקט דווקא את החלק השני באיסור הוא דמהות האיסור הנאמר בפסוק 'בלא ילבש' חמור הוא יותר מ'לא יהיה כלי גבר על אישה', שדווקא 'בלבוש' שמלבישו על גופו עושה פעולת איסור בגופו, אבל 'בכלי אישה' אינו עושה את פעולת האיסור בגופו אלא רק בחפצי האישה שדרכה להשתמש בהם, ועוד שאם אסרינו 'לבוש' וכל טעמו כדביאר רש"י (דברים כ"ב ה') שלא יגיע לילך ולשב בין הנשים, כן הוא הטעם כמובא (שם) ברש"י אף 'בלא היה כלי גבר על אישה', והווה ליה למנקט החמור ונילף ליה הקל, ולכך לא כתבו.

    ולכך בראשונה נ"ל לומר שהמנשא הנ"ל אינו דרך מלבוש אלא רק ככלי העוזר למשתמש בו, וכל שאינו דרך מלבוש הוי קייל טפי כדאמרינן שהרי עליו לא נאמר האיסור 'דלא ילבש' אלא הוא מכלל הלאו אבל פחות ממנו בחומרתו ולי נ"ל כמה דרגות באיסור הלאו, יש שהעושה אותם הוא בגוף האדם כגון שמשנה צורת פניו או מוריד שערות וכדו', ויש שלובש בגדי אשה שהוא כבר בדרגה שניה בחומרת האיסור שהרי 'לובש' בגד שיכול להורידו ויש דרגות פחותות מזה כדוגמת הנחת חפצי אשה על גופו כגון תכשיטים וכו', וזה 'המנשא' האמור אינו מכלל אלו כלל אלא רק כלי שמשתמשים ונעזרים בו.

    והנה כבר מפורש בשו"ע (אור"ח סי' ש"א סעי' י"ד, והובא כן בטור) 'דבר שהוא דרך מלבוש, אפילו אם אינו לובשו אלא משום אצולי מטינוף מותר לצאת בו בשבת, הגה: ולכן מותר ללבוש בגד מפני הגשמים או כובע על ראשו, אבל אסור לאשה לתן בגד על צעיפה מפני הגשמים, דאין זה דרך מלבוש', ע"כ.

    וביאר במשנ"ב (שם) דדבר שהוא דרך מלבוש אפילו אם אינו לובשו אלא בכדי להנצל מטינוף ולובשם מעל בגדיו כדי להינצל שלא יטנפו אעפ"כ מותר, ומה שסיים אחר כך בהגהה 'בגד מפני הגשמים או כובע' וכו', היינו גם כן אפילו שמוסיף ללבוש בגד מלמעלה לבגדיו רק מפני הגשמים ובלתי זה לא היה הולך בו, וכגון שהוא בגד עב וגס מאוד כשק, וכן כובע היינו שלובש למעלה 'כובע' גדול על כובעו כדי שלא יטנף, אף על פי כן שרי, משום שהוא דרך מלבוש, ע"כ.

    וגם באגר"מ (בשו"ת, אור"ח ח"א סי' ק"ח) הבין בדעת הרמ"א שיש לחלק בין כובע לבגד, שאף שמותר ללבוש בגד על בגד כדי להגן על התחתון מפני הגשמים זה אינו אלא כשהוא דרך בגד בלבד, אבל כובע שאין זה דרך מלבוש ובגד אסור, אולם בשו"ת משנה הלכות (ח"ב סי' ע"ג) חלק עליו וסבר שדין כובע שדין בגד שעל גופו שווה לכובע, ע"כ.

    ועוד אמרינן גבי איסור הוצאה בשבת דכל שאר דברים המצילים מטינוף בכלל 'בגד' אע"פ שאינם נלבשים על גוף האדם 'ממש' כמו 'בגד', אמרינן כן. א'. במי שאינו שולט בנקביו ונצרך ללבוש 'טי' דעת הגר"נ קרליץ כמובא בחוט שני (ח"ד סי' פ"ח ס"ק ח') שכיוון 'שהטי' סובב גופו נחשב הוא 'למלבוש', ב'. אפילו 'בסינרים' שנשים לובשות אותן כשנמצאות במטבח דעת הגר"נ קרליץ שליט"א שאפילו שאין לובשת אותם אלא מלפנים, מ"מ כך היא דרך לבישתם, ונחשבים הם כלבוש ומותרים לצאת עמהם לרה"ר אף שהם מיועדים רק 'לאצולי מטינוף'.

    וראיתי יסוד עיקר לזה, מהא דכתב הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל (שש"כ פי"ח הע' מ"ג) שכשם שדבר הבא להציל את הגוף מצער נחשב 'למלבוש' כך כל דבר הבא להציל את הגוף 'מטינוף ולכלוך' נחשב 'למלבוש'.

    הא לנו שאף חפצים כמו 'גרביים' או חפץ שבא להציל מטינוף וכו' הוי מכלל 'מלבוש' ובפרט כשמלבישם על גופו כדי לשומרו מצער וכדו', אבל מנשא זה (הנקרא 'קנגרו') פשוט וברור שאינו בכלל 'בגד' בכל צורה שהיא, אף שעומד על הגוף בצורה שאפ' להתחמם עמו וכו', משום שאין דרך ללבשם לשם כך ואפי' אם נהנה מהם בצורת הלבישה אינה דרך לבוש ועיטוף האמור בדברי הגמ' (שבת ס"ב ע"א, ונדרים נ"ה ע"ב) ומעתה פשוט שאינו אלא רק 'ככלי' ולא כמלבוש שיש בו משום איסור 'דלא ילבש'.

    ב. ואחרי שכתבתי זה נראה עוד שבמהותו יש להתירו אף אם הוי חשש רחוק שיש בו משום לאו 'דלא ילבש', שהרי עצם ההשתמשות בו היא צורך למנוע צער מהתינוק שלא ייפול וכו', וכל שנעשה למנוע צער כבר אמרינן שאין בו משום לאו 'דלא ילבש', כדאמרי בגמ' נזיר (כ"ט ע"א) 'בעא מינה רב מרבי חייא מהוא לגלח במספריים בבית השחי, אמר ליה אסור, אמר ליה והא קא גדל וקא מצער ליה לאיניש, אמר ליה בר פתחי זמן יש לו כל זמן שהוא גדל נושר', והוכיח הב"ח (יו"ד קפ"ב ד"ה 'לא תלבש אישה') מדברי הגמ' שאפילו דבר שהוא לנוי וקישוט אינו אסור אלא באישה הלובשת בגדי איש וכוונתה להתדמות לאיש, וכן איש הלובש בגדי אישה וכוונתו להתדמות לאישה, אבל באופן שהם לובשין רק בכדי להגן מפני החמה, או בימות הגשמים מפני הגשמים אין בזה איסור 'דלא ילבש' כלל, וכן נקט הט"ז (שם, סק"ד) ודייק כן מלשון השו"ע (שם), דכתב 'לא תעדה אישה עדי איש', משמע רק דרך 'עידוי' 'וקישוט' הוא דאסור, והוכיח כן מדברי הרמ"א (תרצ"ו סעי' ח'), ולכך 'מטריה' שבאה בעיקרה כדי למנוע את האדם מצער של גשמים או שמש המכה על פניו כל זמן שאינו לנוי וקישוט הרי זה מותר, ולי נראה דלא שייך בזה כלל 'נוי וקישוט' שאינו כתכשיט וכדו' שמניחים על הגוף אלא הוא כדבר חיצוני לגמרי.

    וגם מהא דכתב בחיי אדם (בינת אדם סי' ע"ד) גבי מניפת נשים, דמותר לאיש להשתמש בו, וגם כתב כן בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' ס"א) 'בענין מטריה של נשים העשויה בצבעים צבעוניים האם יש בזה משום חשש 'דלא ילבש גבר שמלת אישה', והשיב, 'דפשוט שאין בו משום איסור דלא ילבש גבר שמלת אישה'.

    ובשו"ת ויען דוד (ח"ו סי' קי"ח) נשאל על דברי החכמת אדם (כלל צ' דין ג') לאסור לאשה ללכת עם מקל לנוי, מנא ליה הא, הרי אף בכלי זיין לא מצינו איסור אלא בלבישתו, ועוד לפי דבריו יהיה אסור לאיש להשתמש במטריה של נשים, וכן היה אסור לאשה לחרוש במחרשה של גברים, כיוון שזה נעשה למלאכת אנשים, עכ"ל. והשיב, דהגם 'דבמטריה' יודה החכמת אדם דליכא איסור כלל, דהא נעשה בכדי להגן, אמנם 'בלבוש' שנעשה בכדי להגן, החכמת אדם חולק עם הב"ח שמתיר, ומה שאוסר היינו רק כשנושאו לתכשיט, ועי' בבינת אדם, שם שהביא מראשונים האוסרין שתישא כלי זיין אף שלא בלבישה ומקל של איש כדי שלא תיפול, ואם כן כל שכן במחרישה שלא שייך כלל ענין תכשיט, דמעולם לא עלה על דעת החכמת אדם לאוסרה, ע"כ.
    ומעתה אנו רואים שכל פעולה וחפץ שמשתמשים עמהם אף ששייך לאשה ואין בכוונת המשתמש להתדמות לאשה הרי"ז מותר ואין בו משום לאו 'דלא ילבש' וגם בל נשכח את יסוד הלאו 'דלא ילבש' שכל שאינו עושה לשם 'נוי וקישוט' אין בו משום איסור 'דלא ילבש', ופשוט.
    וגדולה מזו מנשא זה ('קנגרו') כל שימושו הוא בכדי להינצל מפני חמה או גשמים ולמנוע צער הדבר מותר כדאמרינן, וכאן אין לך מניעות צער גדולה מזו שיוכל התינוק לנוח בשלווה והשקט, ואף מניעת נזק יש כאן שהרי קטן הוא, וכל תנועה שאינה במקומה הדבר יכול לגרום לנזק לא ישוער, ולכן פשוט שמותר לאיש ללכת עם מנשא זה למנוע צער מהקטן.
    וביותר נ"ל לומר, שאף אם התינוק גדול ואין בו משום צער ונזק 'לא פלוג' שמשום שהותר לרבים אין לבא לחלק בזה אף שרוב המשתמשים בו לא משתמשים אלא למנוע צער, וראיתי כן בכמה מקומות אף באיסור שבת, ע"ע מ"ש המהרי"ל שהביא מ"ש המג"א מה שרגילים הנשים לשאת בשבת חתיכת בגד פשתן על הצעיף כשיורדין גשמים להציל הצעיף מטינוף המטר גם 'לעשירות' מותר וכו', וכיוון שיוצאין מטעם צער מותר לכו"ע בין לעניות בין לעשירות ופשוט שאין לנו לדחוק ולחלק בין גדולים לקטנים ולהמציא איסורים ופשוט.

    והעולה לדינא:
    א. אין איסור בין גברים ובין נשים בשימוש במנשא הנקרה 'קנגרו' ואין בו חשש איסור דלא ילבש גבר שמלת אשה שאינו כלי השייך לאשה או לאיש בדווקא, ואינו כבגד העשוי לנוי או קישוט אלא ככלי שמשתמשים עמו לנוחות או למנוע צער מהתינוק.

    ב. אף מנשא הנעשה מחתיכת בד ארוכה שקושרים אותה בצורת עטיפה על הגוף אין בו משום איסור לא ילבש גבר שמלת אישה ועיקר אין לחלק בין סוגי המנשאים שצורתם אחת היא ורק אופן הנחתם שונה.

    ע"כ כתבתי, בידידות עמוקה בהמשך הגדלת תורה וראה מה שאמר (ישעי' נ"ח) 'הלא פרוס לרעב לחמיך ועניים מרודים תביא בית וגו' ואמרו חז"ל אין רעב אלא ד"ת (עמוס ח') הנה ימים באים נאם ה' אלוקים והשלכתי רעב ארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה' ושלא נכשל בדבר הלכה התלוי כחוט השערה ויתאמרו הדברים בבי מדרשא לש"ש.

    הנלענ"ד כתבתי
    ידידו הדו"ש ברגשי כבוד והוקרה
    שלום מאיר סיאני
    פעיה"ק ירושלים תובב"א

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל