1. האם מספיק רביעית מיץ תפוזים או עוגיות שהכל לסיום מסכת בתענית בכורות
2. מה הטעם של איסור שתיה בין כוס לכוס (בין ארבעת הכוסות) ומה המקור.
3. האם מותר לטעום מעט יין תירוש או לבן בין כוס לכוס כדי שלא יעבור ע"ב דקות, והאם ראוי לחשוש לזה.
4. האם מועיל אכילת מעט ירק במקום לשתות מעט יין כדי שלא יעבור ע"ב דקות, או שאכילה מועילה לשתיה והפוך רק בתוך סעודה.
5. מה הברכה על עוגיות קוקוס או בטנים ומה הסברא.
יישר כח
תשובה:
מועדים לשמחה
1. כן.
2 3. בנוגע לשאלה זו, ידועים דברי הגמרא בדף קיז והפוסקים בעקבותיה, שבין כוס שלישית לרביעית אסור לשתות יין או מיץ ענבים, בין כוס שניה לשלישית [אמצע הסעודה] מותר, ובין ראשונה לשניה [אם כיון לפטור בברכתו כל מה שישתה] נחלקו הדעות, העיקר להלכה שמותר לשתות, אולם לכתחילה חוששים לדעת האוסרים אם לא במקום צורך גדול, כמובא במשנה ברורה סי' תעג בסעי' ב. טעם האיסור הוא שלא יראה כמוסיף על הכוסות, ובין ראשון לשני הטעם הוא כדי שלא ישתכר.
בנוגע לחשש שמא יעברו 72 דק' יש לדעת שני דברים: א. הכרעת הפוסקים היא ששיעור עיכול בשתייה הוא פחות מכך בהרבה, יש אומרים 11 דק' ויש שהורו ששיעורו חצי שעה וכך המנהג.
ב. לעצם הענין, יש שאכן הורו לברך ברכה אחרונה אחרי הכוס הראשונה מחמת החשש הזה, כמובא בפוסקים בשם מהר"ם מרוטנבורג [ראה מהר"ח או"ז סי' ריג], אולם הכרעת השו"ע והרמ"א בסי' תעד כדעת ר"י ור"ת שלא מברכים ברכה אחרונה אחר הכוס הראשונה אע"פ שמאריכים באמירת ההגדה, וכמה טעמים נאמרו בדבר: בשו"ע הגר"ז סי' תעג סעי' כ כתב, שכיון שדעתו לשתות עוד, האיצטומכא פתוחה ואינו מסיים לעכל המזון, וכ"כ באשל אברהם בטשאטש בסי' תעד. אמנם מדברי רבים מהאחרונים מוכח שלא הסכימו לסברא זו, ראה למשל גינת ורדים כלל ג סי' כ שמאריך לפלפל היאך יחשב הקידוש במקום סעודה אחרי שעובר שיעור עיכול, ולא הזכיר כלל שכמו כן יש חשש לברכה אחרונה. וראה ס' הל' חג בחג פסח עמ' תלז שמבאר, שהואיל והיין של קידוש נחשב דברים הבאים מחמת הסעודה ונפטר בברכת המזון אין חשש, וכמבואר במגן אברהם סי' קפג ס"ק ח שאדם שיושב בסעודה גם אם עובר שיעור עיכול כל עוד הוא ליד השולחן יכול לברך ברכת המזון, אלא שיאכל מעט לפני שיברך. וכ"כ בחיי אדם כלל נא סעי' כג. ויסוד הדברים הוא, שכיון שאין היסח הדעת העיכול אינו מהווה הפסק. ועיי"ש שכבר הקדימו בתירוץ זה בשו"ת מנחת שלמה סי' יח אות י.
4. לפי הנ"ל אין מקום לשאלה, שהרי הקידוש הוא תחילת הסעודה.
5. אכן נסתפקתי בענין זה השבוע, מפני מה נהגו לברך שהכל על מאכלים אלו, שהרי אין בהם את כל התנאים שנאמרו בשינוי צורת המאכל, וכנראה סמכו על כך, שאף שהעיסה היא סמיכה וכמו במיעוך תמרים הנזכר בשו"ע סי' רב סעי' ז, מכל מקום כיון שהריסוק הוא במכונה ולא ניכרת צורת המאכל כלל הברכה היא שהכל, וכך מדוקדק בלשון השו"ע שם שכתב: "תמרים שמיעכן ביד ועשה מהם עיסה וכו'" ומשמע שמיעוך במכונה בכל מקרה נחשב שהכל, וראה הרחבה בענין זה בס' פסקי תשובות שם מדברי האחרונים.
א. מעניין לציין שבעלון כאיל תערוג מביא מעשה רב מהנהגות הגראי"ל שטיינמן שמקפיד לברך ברכה אחרונה על כוס ראשון אם יש חשש שיעבור ע"ב דקות.
ב. מה הדין אם אינו בתוך סעןדה ושותה ואוכל האם צריך לטעום משניהם בכל פעם כדי שלא יעבור הזמן או מספיק רק אחד מהם ויועיל לשניהם
ג. אולי בעוגיות קוקוס מברכים שהכל דהעיקר הוא הסוכר והקוקוס בא לתת בו טעם דהרי אף אחד לא יאכל את פירורי הקוקוס כמות שהם, וצ"ע אם גם בעןגיות בוטנים כך.
א. אכן מעניין מנהג העולם אינו כך.
ב. מסתבר שמספיק אחד מהם, אולם, יש ראשונים שמחמירים שלא לאכול שום דבר תוך כדי אמירת ההגדה, וממילא בנידון שלנו לא יועיל בלאו הכי.
ג. הכלל הוא שהולכים אחרי הרוב, אני מניח שגם בעוגיות קוקוס הרוב הוא הקוקוס. ומה שלא נאכל לבדו אינו טענה, גם הסוכר לא נאכל בדרך כלל לבדו…
השאר תגובה