שאלת כשרותם של יהודי קוצי’ן

רבני בית ההוראה
ט"ז ניסן ה'תשע"ד

בידוע הוא כי לאחר מחלוקת רבה ניתנה הנחיה של הרה”ר באמצעות הרבנים עוזיאל והרצוג זצ”ל לרושמי הנישואין כי בכל רישום נישואין של בני עדת קוצין יש לבדוק לפחות 3 דורות אחורה. עד כמה שידיעתי מגת הוראה זו לא שונתה והיא מחייבת. על דעה ‘מקלה’ זו קיימים דעות ופסקים שניתנו על ידי גדולי הרבנים שאין להכיר בעדה הקוצינית כיהודים ובמיוחד שלצרכי נישואין, שעה שגיטהם אינם גיטין ואין יבום וכיו”ב. וידוע גם פסק בי”ד בגדדד, המדבר בעד עצמו. נראה כי לצורך קביעת הדעה המקילה הסתפקו הרה”ר בבירור עם ראש הקהילה וקיבלו מפיו, כן סמך מרן יוסף על אותה דעה מקילה מתוך לקרבם ליהדות. דא עקא במחקרים עדכניים עולה כי כל מורשתם וזיקתם ליהדות אינה וודאית אלא נסמכת על מסמכים וספרים שזוייפו בידי מומר הולנדי שהגיע להודו והוא ‘יצר’ לקוצינים ‘מסורת’ כתובה שלא הייתה ולא נבראה. ועתה לשאלה : בעל, בידיעה שידרש לחקירה רשם כתובתו במשרד הפנים בכתובת מקום העבודה, נרשם לנישואין וציין כי מוצאו בהודו וכידוע רבני הערים אינם מנהלים בדיקה בעצמם אלא סומכים על בדיקת פקידים ולמרבה רבנים במועצה הדתית במקרה זה הצליח הבחור לשטות בהם לא גילה מוצאו, לא נערכה כל בדיקה שהיא (הבדיקה הייתה רק לרווקות) והרב העיר החשוב שלא היה מודע לעובדות חתם על תעודת רווקות וחתם עליה כי הבחור יהודי רווק וכשר להינשא. הבחור נטל את התעודה וסבני הזוג נרשמו לנישואין בעיירה אחרת, שם עמדת הרב הראשי של אותה עיר הינה חד משמעית והוא דבק ולו במינימום הבדיקות שנקבעו על ידי הרה”ר. הבחור נשא גברת יהודיה כשרה למהדרין. כיום עומדים הם בפני גירושין, והשאלה הינה מכוח מה עתה ניתן לאמר שיתגרשו ב”פ ? האם לא צריך לבדוק כיום ? שהרי אם יתברר פסלות אין צורך כלל בג”פ שלא תפש בה קידושין ואם יתברר בכשרות יש צורך לגרשם בג”פ. יאמר הבחור והוריו אינם שומרי תו”מ. ואקצין השאלה – שאין בדנא רלבנטיות להמשך אולם לשם העמדת הדברים על מכונם – ואם האשה הייתה משרכת דרכיה כלום אסורה על בעלה ועל בועלה ? ואם חלילה נתעברה האם העובר בחזקת ממזרות או שמא בן ליהודיה וגוי ואין תופס בו ממזרות ? מדובר בענייני נפשות ולמרבה הצער בדיקות הרבנויות המקומיות הינן ‘חפיף’ ומעמידות מכשול. לפיכך הריני לשאול מה דעת כב’ רבני בית ההוראה בעניין ? ואודה על מקורות לתשובה. תודה רבה.

תשובה:

שלום רב.

אין ספק שהאש צריכה גט כדת וכדין, ועד שלא תקבל גט הרי היא בחזקת אשת איש לכל דבר.

וגם אם יש דעות שקהילה זו צריכה בספק אם היא יכולה לבוא בקהל, אין זה אלא מספק שמא הם גויים, או שמא הם פסולי חיתון (ועל הצד שהם פסולי חיתון, הם ודאי יהודים, שהרי אם הם גויים, לא שייך פסולי חיתון). ולכן כשאנו באים לדון על אשתו של צאצא של יהודי קוצי’ן, גם לדעות אלו יש כאן ספק ספיקא לחומרא, ספק א’ אולי הם יהודים כשרים. וספק נוסף האם הם פסולי חיתון או גויים, כלומר, על הצד שהם פסולי חיתון, האשה שנשא היא אשת איש לכל דבר!

אבל כאמור, זה גם לדעות שהם אסורים בקהל. החלטת מועצת הרבנות הראשית היתה על קהילת “בני ישראל”, ומוסכמת על כל המשתתפים בה שיש להתיר אותם לקהל, ואין ספק ביהדותם.

מקורות:

כמדומני שאתה מחליף את הדיון על קהילת “בני ישראל” בהודו עם קהילת קוצי’ן. בעוד הקוצי’נים מתחלקים לשני קבוצות ה”לבנים” וה”שחורים” כל קבוצה טוענת כי היא הקצובה היהודית השורשית, ואילו האחרת הם צאצאי עבדים משוחררים. אבל קהילה זו שמרה משך השנים מצוות, שלא כקהילת בני ישראל שלא ידעו לשמור מצוות כדבעי.

על קהילת בני ישראל היו דיונים רבים. ומסקנת מועצת הרבנות הראשית שאותה אתה מביא כאן היתה לבדוק כל מקרה לגופו של איש, אולם בדיקה זו לא היתה לשם יהדות, אלא בכדי לבדוק האם במשפחתו יש חשש ממזרות נישואי קרובים וכד’, או התערבות עם גויים. אבל ככלל, הם הוחזקו שלא התערבו עם גויים.

מנגד, היו רבנים שהתנגדו להיתר נישואין עם “בני ישראל”, ביניהם בעל הקהילות יעקב, והגרא”מ שך זצ”ל ראה פסקי דין ירושלים ח”ט עמוד שפב ואילך. ולמעשה, כמעט בכל הרבנויות נוהגים היום עפ”י הסכמת הרבנות הראשית.

לעומת זאת, קהילת יהודי קוצ’ין אין ספק בקשר ליהדותה. ראה שו”ת ציץ אליעזר (חלק י”ב סי’ סו. וראה עוד בספר מועדים וזמנים להרג”מ שטרנבוך שליט”א ח”ד סי’ דש עמוד צ’). אולם יש לדעת כי בפסקי דין ירושלים, רצו לומר שהמסקנה על קהילת קוצי’ן צריכה להיות בדיוק כפי קהילת בני ישראל.

בשנת תשכ”ב הוציאה הרבנות הראשית קונטרס “בני ישראל” פסקי הלכה ומקורות לשאלת כשרותם לקהל של קהילת “בני ישראל” מהודו, אצטט לך כמה קטעים מהמובא, בו תראה שהצד העיקרי לאוסרם לקהל, הוא החשש שמא יש ביניהם פסולי חיתון בעקבות אי ידיעתם לערוך נישואין וגירושין וכדת וכדין.

להלך הציטוט:

בשנת תשי”ז הוחל בכינוס חומר היסטורי ועובדתי רב ונאספו פסקי דין שנכתבו על כך הראשון לציון הרב הראשי לישראל יצחק נסים פנה אל פוסקי הלכות בישראל לעיין בשאלה זאת ולהביע דעתם בשנת תשכ”א חזר ופנה לעוד כמה רבנים אחרי עיון בבעיה על כל בחינותיה כתבו כמה מן הרבנים שזומנו לכך פסקים ארוכים ומנומקים רובם ככולם דנו במכלול הבעיות ההלכתיות כגון א חשש שנתערבו בהם גויים ב חשש שהגירושין לא היו כדין ג חשש שהיו בתוכם נישואי קרובים אסורים ונמצאו היסודות ההלכתיים להתגבר על החששות הנ”ל התשובות נשלחו לחברי מועצת הרבנות הראשית ולרבנים שנקראו לפסוק בשאלה זאת ונתבקשו שוב לחוות דעתם ולהשיג השגותיהם.

באסרו חג סוכות תשכ”ב נתכנסו בבית הראשון לציון עשרה רבנים אלה לדיון מיוחד:

הרב עובדיה הדאיה – חבר בית הדין הגדול ומועצת הרבנות הראשית לישראל

הרב יעקב עדס – חבר בית הדין הגדול ומועצת הרבנות הראשית לישראל

הרב שאול ישראלי – חבר מועצת הרבנות הראשית רב כפר הרואה הרב שלום יצחק הלוי חבר מועצת רבנות הראשית

הרב יוסף שלום אלישיב – חבר בית הדין הגדול

הרב בצלאל זולטי – חבר בית הדין הגדול

הרב יהושע מנחם אהרנברג – אב בית דין בתל אביב

הרב אליעזר גולדשמידט – אב בית דין בתל אביב

הרב שלמה קרליץ – אב בית דין בפתח תקוה

הרב שלמה טנא – חבר בית הדין בתל אביב

באותו מעמד חזרו ונידונו שאלות הלכה ונחקרו מקורות היסטוריים הוחלט למנות ארבעה רבנים:

 י’ מ’ אהרנברג, א’ גולדשמידט,  ש’ טנא, א. קושלבסקי רבה של באר שבע

שייפגשו עם נציגי בני ישראל ראשיהם וזקניהם יחקרו אותם על מוצאם ומנהגיהם. ביום ה’ בחשוון כונסה מועצת הרבנות הראשית ונקראו גם כל הרבנים הנ”ל שדנו בשאלה אחרי שמיעת צדדי הבעייה והמסתעף ממנה ואחרי עיון בגביית העדות מבני ישראל הוכרע שמותר להינשא עם בני ישראל כפי שנתברר בפסקים ובתשובות ובמקורות שהיו בפניהם.

בישיבת ההכרעה של מועצת הרבצת הראשית לישראל הוגשו כמה הצעות החלטה להיתר שלוש מהן הוגשו בכתב ואלו הן:

א. הצעת החלטה של חבר המועצה הרב איסר יהודה אונטרמן

מועצת הרבנות הראשית דנה בישיבתה היום בדבר בקשת עדת בני ישראל מהודו להתיר נישואיהם כדת עם משפתות ישראל אחרי דיון ממצה ובירור וקבלת עדות של ראשי העדה וזקניה באה המועצה להחלטה כדלקמן:

א יש לסמוך על פסה”ד שהוציאו הרבנים הראשיים הגרי”א הרצוג זצ”ל והגרב”צ עוזיאל זצ”ל באופן שכל רב רושם נישואין שבאים אליו מבני ישראל יחקור וידרוש עד כמה שידו מגעת לדעת אם אין חשש פסול במשפחה ע”י אשת איש בלי גט או קרובים האסורים בחיתון

ב כשיתברר שאין חששות לדברים כאלה מותר לסדר להם חופה וקידושין כדת משה וישראל

ג כמו כן נתברר כי מה שהוציאו בי”ד של יהודי בגדד איסור על נשואיהם עם בני ישראל זה היה מפני שלא היו לפניהם כל הנתונים בקשר עם חיי משפחה שלהם ולכן אין לקבל את דבריהם כהלכה פסוקה כלל.

ב. הצעת החלטה של חבר המועצה הרב שאול ישראלי

אין שום ספק מיהדותם של בני ישראל שהמסורת הנאמנה מיחסתם לזרע ישראל מתקופה קדומה. בשל הנתקותם בתקופה ארוכה ממרכזי תורה התעוררו חששות בכשרות חיתונם שמא נתערבו פסולי עריות ועוד

כב’ הרבנים הראשיים שבאו בפניהם מקרים מסוימים של חיתון בני עדה זו התירו נשואיהם על יסוד תשובות אלה קובעת המועצה שיש להתיר את נשואיהם בתנאי שהרב עורך הנשואין יעשה בירורים מהאימים לפי ההנחיות אשר יישלחו לרבנים למקומותיהם.

במקרה שהדבר לא יהא ברור די צרכו לרב עורך הנשואין יעביר המקרה לבירור נוסף לבית דין רבני הקרוב למקומו.

יחד עם זה מכריזה מועצת הרבנות הראשית שאין שום היתר לחיתונם של הקראים והם אסורים לבא בקהל כאוטר נתבאר דינם באר היטב בטור ובש”ע אה”ע ס ד’.

ג. הצעת החלטה של הרב בצלאל זולטי

השאלה בבעית בני ישראל מהודו היא לא שאלה כללית על עצם יהדותם אלא השאלה היא על כל יחיד ויחיד אם לא נתערב במשפחתו פסולי חיתון הואיל ובהיותם מבודדים ומרוחקים מעם ישראל במשך שנים רבות לא ידעו מדיני אישות במקרים מיוחדים כאלו כבר דנו מרנן הרבנים הרזנשיים לישראל הגרי”א הרצוג זצ”ל והגרב”צ עתיאל זצ”ל ולאחר בירורים התירו להם להנשא.

לכן הוחלט שכל בעיה של נשואי אחד מבני ישראל יועבר לבתי הדין הרבניים לברר כל מקרה ומקרה ולהחליט בהתאם לבירורים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים