לכבוד הרבנים שליט"א
אדם שמכר את כל החמץ שהיה בדירתו לגוי משום שתכנן לנסוע לבית הוריו לחג הפסח. ובאמצע חג הפסח חזר שוב מחמת אונס בחזרה לביתו. לבדוק וודאי שחייב, רק שאלתי האם המכירה באופן כזה מתבטלת? שאולי יש מקום לומר שלא על דעת זה מכר. שהרי אם היה יודע בערב פסח שיחזור בפסח ודאי שהיה מחויב לבער כבר אז את כל החמץ מדין תקנת חכמים אור לארבעה עשר וכו'.
תשובה:
שלום רב,
ודאי שהמכירה אינה בטלה. באופן כללי לא כל אומדנא מבטל מכירה מפורשת, אומדנא המבטלת מעשה צריכה להיות דבר ראשון אומדנא ברורה לכל, ולא תמיד הגיון של אדם מסוים הופך להיות אומדנא בדעת בני אדם. דבר נוסף, אומדנא צריכה להיות דבר כללי ולא סיטואציה ספציפית שאדם נקלע אליה. דוגמא מובהקת לכך כתב ר' שמעון שקאפ בענין תנאי, שאדם עושה תנאי ללא משפטי התנאים, שהדין הוא המעשה חל והתנאי בטל. מדוע שלא נאמר, שיש אומדנא מובהקת לכך שלא רצה שהמעשה יחול ללא התנאי?
בנוסף, לא הבנתי את ההגיון של האומדנא, הרי ודאי שהוא בשום אופן אינו רוצה לעבור על איסור בל יראה, אז מדוע שנאמר שיש כזה אומדנא?
כוונתי היא. שהרי ברור שאם לא היה נוסע בערב חג וודאי שלא היה מועיל לו למכור את החמץ בכל מקום שנמצא בבית במקום החיוב שמוטל עליו לבדוק ולבער נמצא אם כן שכל מה שסמך על המכירה על כל החמץ שנמצא בבית זה מחמת שבדעתו היה לא להיות בבית בחג ואם כן אולי יש לומר שסוג מכירה כזאת לא תהיה ברת תוקף שהרי כוונתו להיפטר מהבדיקה הייתה משום שסמך שלא יהיה בחג.
ומה עוד שהרי כל מה שהותר לו להיכנס למקום שנמצא בו החמץ לפי מיטב ידיעתי זה כשצריך באופן חד פעמי וכיוצב אולם כאן כשמכר כל החמץ שנמצא בבית מי מתיר לו להיכנס ועוד לדור שם בשאר ימי החג הנותרים.
א. יש להבדיך במהות המכירה בין שני דינים שונים: הדין העיקרי הוא שמחמת המכירה החמץ נעשה של הגוי והיהודי אינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא. הדין המשני [החשוב כמובן אף הוא] שגם חמץ שנמכר יש לייחד לו מקום מוגדר כדי שלא יבוא לאוכלו. חיוב זה אינו אלא מדרבנן. כך שמה שהתכוון להפטר מהבדיקה אינו נוגע לעצם המכירה שענינה שלא לעבור על בל יראה ובל ימצא.
ב. נכון, שיש להחמיר שלא להכנס למקום הנמכר כדי שלא תראה המכירה כלא רצינית. אולם ודאי שאין בכך כדי לבטל את המכירה שנעשתה כדין בקנין ובשטר.
השאר תגובה