לתרומות לחץ כאן

הפרשת חלה ממצות

מצות הפרשת חלה בזה"ז גם באר"י היא מדרבנן, כיון שאין כל ישראל על אדמתם, וכתוב "בבואכם", ביאת כלכם ולא מקצתכם (רמב"ם בכורים ה"ה). ולכן לדעת רוב הפוסקים חוץ ממל"מ, כל ספק בהפרשת חלה הולכים לקולא.

כיון שבתורה נזכרת מצות ההפרשה בלשון – ראשית עריסותיכם, דרשו חז"ל שעיקר מצות ההפרשה היא בזמן שהיא עיסה, ומ"מ אם לא הפריש בעודו עיסה, יפריש אחר אפיה.

מלשון עריסותיכם דרשו חז"ל שיהי' כמו עיסת מדבר – והעומר עשירית האיפה הוא, ושיערו שהוא מ"ג ביצים וחומש. ומודדים בקמח לבד בלא מים (ב"י ר"ס תנ"ו). והכלבו (בב"י שם) מסתפק אם יש למדוד בקמח רפוי או דחוס. והיות והמדובר במידת נפח – 4.3 ליטר לחזו"א ו – 2.5 ליטר להגרא"ח נאה, וזה משתנה מקמח לקמח, קשה לומר משקל מדוייק, ובמידות זמננו: לגרא"ח נאה -1,200 בלי ברכה, 1,700 בברכה. ולהחזו"א 2,200 – 2,900. (אריכות בזה ושיעורים משיעורים שונים בדברי האחרונים, במאמר של הגרי"א זילבר בבית אהרן וישראל גליון מ"א)

בגמ' ובש"ע תנ"ו מבואר שאסור ללוש עיסה גדולה משיעור חלה כי בגודל כזה א"א ללוש הכל בב"א, וכיון שלא עוסקים במצה עלולה להחמיץ, ולכן כיון שא"א לצמצם חלק מן העיסות פחותות משעור חיוב בחלה.

ובזה"ז שאין עושים עיסה גדולה מ1,200, (והעידו בפני [הרב אהרן כהן] שבקוממיות הקלו עד 1.400)) א"כ אין שום עיסה חייבת בברכה בזמן הלישה.

ובש"ע סי' תנ"ז כתוב, שכדי שלא לבטל מצות הפרשת חלה, מן הראוי להשיק כל שתי עיסות זו בזו, והיינו שיגעו באופן שכשיפרדו תתלש חתיכה מאחת מהן, ומבואר בש"ע שבזה"ז לא נהגו כן מפני המהירות, ומביאים לידי חיוב חלה אחר אפיה, כמשי"ת.

ומ"מ באופה עיסה בודדת, מותר לו להגדילה קצת יותר משיעור חלה כדי להפריש ודאי בברכה (מ"ב תנ"ו סס"ק ז). אמנם אם נחוש לחומרא לשיטת הגר"ח נאה לענין חמץ ולשיטת החזו"א לענין ברכה א"א לחייב עיסה בודדת בברכה, כי אסור להגדיל ליותר מג' קבין לכ"ע. לכן אם רוצה לחייבה צריך לצרפה לעיסות אחרות.

אופן הצירוף, אם במאפיה מצרפים כל המצות בסל אחד, מתחייבות בחלה. וצריך להקפיד שכל המצות תהיינה מתחת לדפנות הסל, כיון שרק אז חייבות בחלה לכ"ע. ולדעת הרבה פוסקים וכ"פ המ"ב, צריכות המצות לנגוע זב"ז כדי ליצור צרוף סל. ולדעת ש"ע הרב צריכים להחמיר בזה לכתחילה משום דין אחר, שלדעת תוס' נדה רק ע"י נגיעה נקרא מן המוקף ולא ע"י צירוף סל. (ולהמ"ב ע"פ הגר"א יו"ד ס"ס שכ"ה א"צ לזה).

וכשמצרפים ומפרישים במאפיה זהו האופן הטוב ביותר, שמתחייב ודאי בהפרשה ויוצא יד"ח הפרשה.

כשמפרישים ממצות ורוצים לידע אם יש שיעור, ואין יודעים מכמה קמח נעשו, כתב בספר מידות ושיעורים של תורה עמ' ר"צ (הו"ד בקונטרס הפרשת חלה מהמצות פ"א סוף הערה כ"ט), שמצות במשקל 9,00 גר' נעשו מקילו קמח. ולפ"ז אפשר לברך על 1.5 ק"ג מצות להגראח"נ ו2.5 ק"ג להחזו"א.

בזה"ז די לתת מעיקר הדין כל שהו, ולכתחילה המנהג לתת כזית (מהרי"ל), מכל כמות שבאים לתקן (רמ"א יו"ד ס"ס שכ"ב).

בשו"ת מ"ב סי' א' כותב שעדיף לנחתום שלא להפריש חלה בעצמו, לזכות את הנשים בברכה. אמנם הב"ח והט"ז ביו"ד סי' שכ"ו דחו דבריו, שחל חיוב על הנחתום, וגם מטעם ברכה שא"צ. ומ"מ הש"ך העתיקו. ובקונרס הפרשת חלה מהמצות כתב, שכ"ז בחלת חו"ל, אבל בא"י שהיא חלה גמורה לכ"ע אסור למכור טבל אלא לצורך ולחבר, וכ' החזו"א דמאי ו' ה' דה"ה לעיסה שלא הורמה חלתה. וע"כ מאפיות שיש בהן צרוף סל, אין היתר למכור בלי להפריש חלה.

המקו"ח ובשו"ת מהרש"ם (הו"ד בדע"ת תנ"ז) וערה"ש נוקטים, שאם עיסה נתחלקה לשני כלים והפריש מאחד, פטר גם את חלק העיסה שבכלי השני, כי הפרשה היא על העיסה כולה. ולכאו' לפ"ז אם אחד הקונים הפריש כבר, פטר את כל המצות שנעשו מאותה עיסה גם אצל קונים אחרים. אבל במקראי קדש כ' שבקונים ודאי לכ"ע דעתו לפטור רק מה שברשותו. וכ"נ ממה שהב"ח דן רק מדין ברכה שא"צ ולא מטעם זה.

כשמפרישים בבית ועושים צירוף סל שצריכים נגיעה, כמשנ"ת, אם בשביל הצירוף סל כהגר"א והמ"ב, ואם בשביל מן המוקף כהש"ע הרב, צריך לפתוח הנילונים שבקופסאות, כדי שהמצות עצמן תגענה זב"ז. ואם מפריש משתי קופסאות יחד, ואין בכל אחת 1.5 או 2.5 ק"ג, צריך להניחן בכלי אחד כגון במיטת תינוק, או להניחן על סדין ולקפלן גם מעליו, וגם המצה העליונה שבקופסא תגע במצה בקופסה הסמוכה. ואם יש בכ"א שיעור, די מעיקר הדין להצמידן זל"ז, ולדעת הש"ע הרב ראוי ליר"ש גם לחבר המצות העליונות. (אמנם בערה"ש מיקל בזה שגם ע"י כלים נקרא נגיעה, אך בשש"כ פמ"ב הערה ל"ט בשם הגרשז"א תמה עליו, וכן שמעתי מר"ש איצקוביץ בשם הגר"ש ווזנר).

הדין הוא שעיסות שמקפיד עליהן שלא יתערבו אינן מצטרפות ע"י נשיכה ונחלקו האחרונים אם כשמצרף אחר אפיה ואז אינו מקפיד שיגעו מצטרף. והכרעה שלא מצטרף, ולכן א"א לצרף מצות מצוה עם מצות אחרות, ואם אין שיעור במצות מצוה וגם לא היה צירוף סל במאפיה פטור להפריש (מנח"י ח"ח ק"ט). אמנם אם יש שעור ורק רוצה להקיף יחד, מועיל גם כשמקפיד.

מי שעושה עיסה שיש בה שיעור גדול אך דעתו לחלקה בעודה עיסה להרבה אנשים א"ח בחלה, ואם דעתו לחלקה רק אחר אפי' חייב (יו"ד שכ"ו ב') ונחלקו האחרונים אם כל הצירוף הוא רק אחר אפי' וגם דעתו לחלקה אם פטור. לדעת הגר"ש ווזנר (ח"ב קס"ט) והגר"מ שטרנבוך (ח"ז וח"ח) לחייב. אך דעת הערך שי ומשנה שכיר לפטור. וע"כ מכריע המנח"י ח"ח מ"ב, שחבורה שאופה מצות מצוה וכ"א מקבל פחות משיעור, לא יפרישו בברכה אפילו עם צירוף סל.

ואם נחתום אופה מבואר בשכ"ו שם כיון שאם לא ימצא קונה או ימצא קונה אחד לא יחלק נקרא עיסה אחת. ולפ"ז כתב המנח"י שמאפיה שאופה מצות מצוה ומחלקת תפריש בברכה. ומ"מ אם רואים בשעת אפיה שיש תור ממתינים לקנות מצות, נראה מדברי המשנה ראשונה חלה פ"א מ"ז שנקרא דעתו לחלקה,וצ"ע.

יש לשרוף את החלה, ובשעה"ד שקשה לו, יכול לעטוף ולהניח בפח (מנחת יצחק ח"ד סי' י"ג).

הצטרף לדיון

2 תגובות

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל