מכירת חמץ

רבני בית ההוראה
כ"ט אדר ב' ה'תשע"ד

 

א. מכירת חמץ לגוי

כיוון שאדם חייב לבער את החמץ שברשותו לפני פסח, ולפעמים נותר הרבה חמץ, מתירים למכור את החמץ לגוי. בעבר נהגו שכל אחד מכר את חמצו לגוי באופן פרטי, מכירה גמורה בלב שלם, ולאחר הפסח קנו מהגוי בחזרה.

היות ולא כל אחד בקי באופני המכירה תקנו שבית הדין או הרב המקומי יהיו שלוחים למכור את החמץ עבור כל התושבים.

ב. אופן ביצוע המכירה

כל מוכר חותם על שטר הרשאה בו הוא ממנה את בית הדין או את הרב למכור עבורו את החמץ ולהשכיר לגוי את המקומות שהחמץ מונח בהם [הרב אינו קונה את החמץ אלא הוא רק שליח למוכרו לגוי]. כדי לחזק את השליחות נוהגים לעשות קנין סודר שבו המוכר מגביה חפץ השייך לרב. וכן נוהגים לתת מעות לרב עבור טרחתו . יש לכתוב בשטר את שם המוכר והכתובת באופן קריא, וראוי לפרט בשטר המכר את כל המקומות שבהם יהיה מונח החמץ הנמכר. כמו כן ראוי לסמן בבית שמקום זה נמכר לגוי.

ג. מכירת חמץ גמור

הגר”א מוילנא נהג לא למכור חמץ גמור (כתר ראש אות קכ ומעשה רב אות קפ). לאור זאת וכן מחמת כמה קוּלות הנהוגות במכירה של ימינו [כגון שלא מוסרים את המפתח לגוי] רבים מהדרים שלא למכור חמץ גמור, כגון: לחם, ביסקויטים, עוגות, פסטה, שקדי מרק וכדו’ אם לא במקרה של הפסד מרובה, כגון: בעלי חנויות ומפעלים. באופן פרטי נוהגים למכור בדרך כלל רק מוצרים שיש בהם חשש חמץ כגון: תרופות מסויימות, מוצרים שנותרו בבית שיתכן ויש בהרכבם חמץ, חיטה חנוטה לנוי (בזרי פרחים), מקומות שהיה שם חמץ וקשה לנקותם, כגון אביזרי אפיה מסוימים.

ד. זמן המכירה

יש למכור את החמץ לגוי עד יום י”ד (ערב פסח) בשחרית קודם זמן איסור חמץ, מי שרוצה להשכיר לגוי חדרים שאינו רוצה לבודקם, יש המחמירים לעשות זאת עד יום י”ג קודם השקיעה, כדי לצאת מספק חיוב בדיקת חמץ בחדרים אלו בליל י”ד.

ה. מכירת חמץ לכמה רבנים

אפשר לחתום על שטר של הרשאה אצל כמה רבנים או בתי דינים שונים (שו”ת מנח”י ח”ו סי’ לח, בארחות רבינו מובא שהחזו”א נהג למכור לשלושת רבני בני ברק).

ו. להוציא בפסח דברים המונחים בחדר שהושכר

במקרה של צורך גדול, מותר להוציא בפסח דברים שאינם חמץ, המונחים בחדר או בארון שהושכר לגוי (מתנים עם הגוי שנותן רשות לכך, וראה דינים והנהגות החזו”א פרק י”ז אות כג).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים