א. חומרת האיסור
איסור חמץ בפסח נהגו בו חומרה יתירה היות ויש בו חמישה איסורים מן התורה:
1. איסור אכילת חמץ
2. איסור בל יראה
3. איסור בל ימצא
4. מצווה להשבית (לסלק) את החמץ מהבית
5. איסור הנאה מחמץ בפסח.
איסור “בל יראה” ואיסור “בל ימצא” הם על כזית חמץ וכדי לא לעבור על איסורים אלו היה מספיק לבדוק שלא נותר כזית חמץ (כגון עוגיה שלמה) בשום מקום בבית. אבל איסור אכילת חמץ הוא אפילו על “כל שהוא”, וכדי שלא ניכשל באיסור אכילת חמץ מנקים ובודקים היטב את כל הבית שלא ישאר אפילו משהו חמץ, כגון פרור לחם בארון המטבח העלול להידבק לצלחת של פסח.
ב. מהו חמץ
חמץ הוא אחד מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, שיפון, כוסמין1 ושיבולת שועל) שבא במגע עם מים ועמד במשך יותר משמונה עשרה דקות, כך שהגיע למצב של “החמצה”.2
כל חמשת מיני הדגן, והם בלבד, מכילים גלוטן ובאים לידי חימוץ.3
ג. ביעור וביטול חמץ
כדי לא לעבור על איסור חמץ תיקנו חז”ל שעל כל אחד לעשות שתי פעולות:
1. ביעור חמץ
2. ביטול חמץ
ביעור חמץ פירושו: לסלק את כל החמץ מהבית ע”י שמנקים את הבית מהחמץ, ולבסוף שורפים את החמץ שנותר.
ביטול חמץ פירושו: לבטל את החמץ על ידי שמפקירים אותו כך שהוא כבר אינו שלו (ע”י אמירת נוסח “כל חמירא”). את ביטול החמץ עושים אחרי ביעור החמץ.
וכאן נשאלת שאלה: לכאורה היה מספיק רק אחת מן הפעולות; או לבטל את החמץ שאז החמץ כבר אינו שלו והוא לא עובר על האיסור ולא צריך לבער, או לבער את החמץ מהבית וממילא אין לו יותר חמץ ולא צריך לבטלו?
אלא חז”ל חששו לתקלה, אם אדם רק יבער את החמץ מהבית, אולי באיזו פינה נשכחת ישאר חמץ.1 לכן הצריכו לבטל את החמץ בכל מקום שהוא, כך שהחמץ כבר הפקר ואינו שלו וממילא לא עובר על האיסור.
וא”כ אולי רק נבטל את החמץ בכל מקום שהוא נמצא והוא כבר לא יהיה שלנו ולא נעבור על האיסור, אבל חז”ל חששו שגם אם החמץ לא שלנו אבל נותר בבית עלולים לאוכלו בפסח ויעברו על איסור אכילה (כגון ילד העלול לאכול עוגיה שנותרה בארון).
לכן אנו עושים את שתי הפעולות גם מבערים וגם מבטלים את החמץ.
ד. נקיון הבית – ובדיקת חמץ
כפי שביארנו, בפסח אסור שיהיה ברשות יהודי חמץ, לכן תיקנו חז”ל שעל כל אחד לבדוק את הבית, שלא נותר שום חמץ, ומבואר בשו”ע (או”ח תלג-יא) “צריך לכבד (לנקות) כל הבית לפני הבדיקה”.
ומבאר המשנה ברורה (ס”ק מ”ו) כי ללא ניקיון לא ניתן לבדוק היטב. דהיינו מטרת הניקיון, היא כדי שנוכל לבדוק שלא נותר שום חמץ.
אבל הניקיון עצמו עוד לא מספיק כפי שמבאר השו”ע: “המכבד (מנקה) את חדרו ביום י”ג, צריך לחזור ולבדוק בליל י”ד, אפילו כיוון בזה לבדיקה ונזהר שלא להכניס חמץ” ומבאר המ”ב: “הכיבוד אינו בדיקה גמורה – ואולי נשתייר חמץ בפינה”.
דהיינו: המטרה – לבדוק שלא נותר שום חמץ בבית.
האמצעי – לנקות את הבית כדי שנוכל לבדוק היטב.
בדומה לאדם המכין מזוודות לנסיעה ולאחר מכן הוא בודק ברשימה שהכין שלא שכח דבר, כך לאחר הניקיון בודקים שלא נותר חמץ.
לכן צריכים לכוון את האמצעי למטרה, כלומר לכוון את הניקיון למטרה שהיא ביעור החמץ, ולא לעשות מהנקיון מטרה בפני עצמה – “ניקיון האביב” במקום נקיון לפסח.
כפי שארע בבית אחד שמרוב שפשופים בצידו החיצוני של תנור האפיה , נמחק שם היצרן, אבל בבדיקת חמץ נמצאה בתקרת תא האפיה קליפת עוגה שנאפתה לכבוד פורים ותפחה יותר מדי.
קרה גם שעקרת בית עשתה “הפסקת קפה” באמצע ניקיון ארון המטבח וכאשר חזרה לעבודה דילגה בטעות על דלת אחת! ורק בבדיקת חמץ התגלה חמץ באותו חלק עליו דילגה. לכן יש לתכנן את סדר העדיפויות בהתאם. מי שיש לה צוות של עוזרות מסביבה, תוכל להרשות לעצמה לעשות כל מיני פעולות מיותרות. אבל מי שמטופלת בילדים קטנים תקדיש את זמנה ואת כוחותיה לעיקר.
עפ”י ההלכה אין עניין להבריק חלונות, לכבס וילונות, לסייד את הקירות, לאוורר ספרים בשמש ולכבס טלית דווקא לפני פסח.
וכן צריכים לזכור שגם נשים חייבות בכל מצוות ליל הסדר, ואם עקרת הבית מגיעה באפיסת כוחות לסדר, ונרדמת עם שתיית הכוס הראשונה הרי יוצא שכרה בהפסדה.
ה. חלוקת הבדיקה
חז”ל תיקנו שעל כל אחד לבדוק את החמץ בליל י”ד. דהיינו לבדוק שלא נותר שום חמץ באף פינה. ולפי זה לאחר שניקינו וסידרנו את כל הבית, הארונות, המקרר וכו’, הנחנו את המצרכים של פסח במדפים, נצטרך לפרק את הכל כדי לבדוק?! ואמנם כך נהגו גדולי ישראל: הבן איש חי זי”ע (פר’ צו, סג) מביא שבדיקת חמץ יש בה טרחה גדולה, החזו”א זצ”ל היה בודק חמץ משך כל ליל בדיקת חמץ וכן ר’ יעקב קמינצקי זצ”ל היה בודק כל חפץ בליל בדיקת חמץ והבדיקה נמשכה שעות רבות.
מובא בהלכה שאם אדם בדק את ביתו ביום י”ג, [הכוונה לכל הימים שלפני פסח עד 30 יום, כגון: י’ ניסן או א’ ניסן או כ”ו אדר] צריך לחזור ולבדוק בליל י”ד (בלי ברכה). אבל אדם שבדק את ביתו בליל י”ג לאור הנר או ביום י”ג (או י’ או א’ כנ"ל) לאור האכסדרה, דהיינו מקום פתוח לאור יום, כגון מרפסת פתוחה – יצא ידי חובה, אך מפסיד את תקנת חז”ל לבדוק בליל י”ד (וכן מפסיד את הברכה שמברכים אותה רק בליל י”ד).
לכן מי שקשה לו להשאיר את בדיקת כל הבית לליל י”ד, יכול לחלק את הבדיקה לחלקים. בכל יום יבדוק את מה שמנקים, כגון: ארון מטבח – משאירים אותו ריק עד הלילה ובודקים אותו בלילה לאור הנר. לאחר הבדיקה מקפידים לא להכניס יותר חמץ לארון, המקום מקבל דין של מקום שלא מכניסים בו חמץ ואינו טעון בדיקה נוספת. תיקים, מגירות וכדומה, מוציאים למרפסת ובודקים לאור היום שלא נותר חמץ, ושוב לא צריך לבודקם.
את עיקר הבדיקה משאירים לליל י”ד ואז בודקים עם ברכה.
נהוג שבעל הבית בודק את החמץ אבל גם אישה נאמנת על הבדיקה.
ו. מקומות החייבים בבדיקה
חיוב הבדיקה הוא רק במקומות שמשתמשים עם חמץ או עלולים באופן מקרי להכניס חמץ, אבל במקומות שלא משתמשים עם חמץ כלל, אין חיוב בדיקה.
לדוגמא, אינטרסול (“בוידם”) בפרוזדור בו מחזיקים בקבוקי יין, טעון בדיקה היות ובאמצע הסעודה עלולים לטפס להביא יין, כאשר ביד מחזיקים פרוסת לחם העלולה להישכח שם. אבל אינטרסול בחדר אמבטיה שם מחזיקים בקבוקי שמפו אין צורך לבדוק היות ולא רגילים ללכת באמצע הסעודה להביא שמפו.
המטבח, כולל אביזריו, טעון בדיקה, לעומת זאת לגבי הארונות בחדרי הבית החיוב בהתאם לשימוש בהם, כגון ארון מצעים, שלא ניגשים אליהם באמצע הסעודה ומקפידים תמיד שלא להכניס לשם חמץ – אינם חייבים בדיקה, אבל ארון מגבות או מפות צריך בדיקה. וכן צריכים לבדוק ארונות בגדים בחדרים של הילדים.
ארונות ספרים: מדפים בהם מונחים ספרים שלא משתמשים בהם כל השנה אינם טעונים בדיקה, שאר הספרים נוהגים לנערם אך אין חיוב לבודקם דף דף היות ולדעת רוב הפוסקים לא חוששים לפרורים היות והם נפסלו לאכילה.
ברכונים וזמירות מנקים ובודקים דף דף (או מוכרים לגוי).
מחסן ומקלט פתוחים שמשתמשים בהם חייבים בבדיקה וכן חדר מדרגות, מעלית, ארון חשמל, תיבת דואר, ביכ”נ, בי”ס, משרדים וחנויות, מכוניות, עגלות ילדים (כולל גמ”ח עגלות), ילקוטים, כיסים, משחקים, טייפ, מחשב ועוד.
מקום שיש בו חמץ שנפסל מאכילה אין צורך לבדוק אותו, לכן ריצפה ששטפו עם חומרי ניקוי לא צריך לבודקה, וכן תא הקפאה שאין גישה לחלק הפנימי מספיק להתיז לתוכו ספריי עם חומר שפוגם, לדוגמא אקונומיקה.
בגדים שעברו כביסה או ניקוי יבש אין צורך לבודקם היות והפרורים נפסלים מאכילה (שמעתי מהגרי”ש אלישיב זצ”ל, הגר”ש וואזנר שליט”א, הגר”י פישר זצ”ל והגרב”צ אבא שאול זצ”ל). יש לוודא לפני הכיבוס שלא נותרה עוגייה שלמה בכיס וכדו’, ועדיף להפוך הכיס החוצה.
צעצועים ניתן לכבס במכונת כביסה בתוך ציפית קשורה היטב וכדומה. כלי מטבח (שלא מכשירים אותם לפסח) מספיק לשוטפם כרגיל במים וסבון כלים ולהצניעם במקום סגור. שטיח יש לנערו בחוזקה או לנקותו בשואב אבק ולא לשכוח לרוקן את השקית של שואב האבק אחרי הניקוי.
טלפון, טייפ וכדו’ מספיק לעבור מצידם החיצוני עם מגבון ניקוי. מחשב, מנערים את המקלדת או שואבים עם שואב אבק או לחץ אוויר, ועוברים עם מגבון ניקוי.
מקום הפקר כגון פח אשפה עירוני מותר להשליך לשם חמץ עד זמן שריפת חמץ.
הערות:
1.
יש להבדיל בין “כוסמין” שהוא אחד מחמשת מיני דגן ודומה לחיטה, לבין מה שמכונה בימינו ”כוסמת” שהוא סוג של קטנית – “קאשע” – Buckwheat.
2. רשימה מפורטת של מאכלי חמץ או המכילים חמץ מופיע בפרק תשיעי.
3. בימינו הצליחו לפתח זן של שיבולת שועל נטול גלוטן, ממנו מכינים מאפים ומצות לחולי ציליאק ולרגישים לגלוטן.
1. כמו מעשה שהיה אצל משפחה אחת שבחוה”מ פסח גילו פיצה שאחד הילדים חימם לעצמו במיקרוגל הנקי, יומיים לפני פסח, והפיצה נשכחה שם, את הפיצה שמצאו חייבים מיד לשרוף.
