לתרומות לחץ כאן

ביאור המושגים "מעמיד" ו"זה וזה גורם"

אם אפשר שהרב יבאר לי:
1. מהו מעמיד שבאלף לא בטל ואם אפשר דוגמא להבנה.
2. ומהו זה וזה גורם שבטל האם כשיש שני מעמידים במאכל או כשהמעמיד עצמו מורכב משני חומרים.
3. האם דבר איסור שמורגש טעמו (שנותן טעם באוכל ולאו דוקא מעמיד) שלא בטל, גם בו שייך לומר הדין של זה וזה גורם, ואם כן האם כשמורכב משני חומרים או כשיש שני נותני טעם לדוגמא סוכר ומלח והסוכר איסור והמלח לא.

תודה ויישר כח!!

תשובה:

שלום רב.

1. הכלל הבסיסי בהל' ביטול בשישים הוא שהואיל והאיסור אינו מורגש דינים כאילו אינו קיים וממילא הוא בטל. לכן, "מעמיד" כגון חומרים הגורמים ליצירת המרקם של המאכל אינו בטל, אף שטעמו אינו מורגש והוא מיעוט קטן מאוד, כיון שההשפעה שלו על התבשיל ניכרת. משום כך הסעירה את העולם התורני פרשת הג'לטין שעשוי מדגים טמאים, שכן אף שטעמו בטל לגמרי במאכל שרבה עליו עשרת מונים מכל מקום כיון שהוא יוצר את המרקם הנוקשה של המאכל יש בו בעיה של "מעמיד". וכך הוא גם לגבי אנזימים שמוסיפים למאכלים שונים לצורך זה והם באיםן מגבינת גוי, או מבהמה שלא נשחטה כדין. [יש שהקילו בג'לטין מחמת השינויים שנעשים בו בתהליך יצורו שמבטלים ממנו את איסורו, ויש בכך אריכות רבה שאינה מענינינו כרגע].

2. המושג זה וזה גורם בנוי על אותו רעיון, שכן למרות שההשפעה של האיסור ניכרת,ף קבעו חכמים שהואיל והיא לבדה לא היתה ניכרת לולי אותו דבר היתר שנעשה שם, נחשב הדבר כאילו היא אינה ניכרת, כיון שלעולם לא ניתן להכיר במאכל בתוספת הדבר האסור לבדו. דוגמא לכך, תבשיל שנמלח במלח אסור ומותר [וכגון שחלק מהמלח ניתן בו בשבת] שהואיל ולא היתה מליחותו מורגשת על ידי המלח האסור לבדו, נחשב הדבר כזה וזה גורם ואין בכך איסור [יש שחלקו על דוגמא זו, הואיל ולאחר המצב הנתון של מליחותו ביום שישי המלח הניתן בו בשבת מורגש בו]. כמו כן אמרו בגמרא לגבי תנור שהסיקוהו בעצים שחלקם אסורים ונמצא שתוצאת התבשיל באה על מידי האיסור והמותר גם יחד. לענין זה אין הבדל בין שני האופנים שהזכרת העיקר הוא העיקרון האמור.

3. ראה תשובה 2. במלח וסוכר ודאי אין זה וזה גורם שהרי כל אחד מהם יש לו טעם שונה והוא מורגש בנפרד.

בהצלחה רבה.

מקורות:

על דין זה וזה גורם במלח ראה ט"ז ומג"א בסי' שיח סעי' ט. ובעיקר דין זה ע"ע עבודה זרה מח ע"ב לענין שאור של תרומה וחולין שהשתמשו בו להחמצת עיסה, ובפסחים כו ע"ב לענין פת שנאפתה על ידי קליפי ערלה, ובשו"ע יו"ד סי' פז סעי' יא לגבי גבינה שהועמדה בעור קיבת כשרה. על הטעם לכך שזה וזה גורם מותר נחלקו הדעות: הר"ן בעבודה זרה שם כתב בשם הרמב"ן שהוא משום דין ביטול ברוב, וראה בביאור דבריו בס' שערי יושר שער ג פרק כה, ואילו התוס' והרא"ש בפסחים שם שכיון שאין באיסור ממש לא החמירו בו בדיעבד מחמת חשיבותו המועטת. וראה אריכות רבה באחרונים אודות הנפק"מ העולות בין פירושים אלו והאריך בכך בשו"ת אבני מילואים סי' ז.

הצטרף לדיון

תגובה 1

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל