"את זה תאכלו מכל אשר במים, כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו. וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת, בימים ובנחלים, מכל שרץ המים, ומכל נפש החיה אשר במים, שקץ הם לכם. ושקץ יהיו לכם, מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו. כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים, שקץ הוא לכם" [ויקרא יא]
סימני הטהרה:
מהתורה ברור כי "סנפיר וקשקשת" הם הסימנים המובהקים של דגים טהורים.
במשנה נאמר כי כל דג שיש לו קשקשת יש לו גם סנפיר (נידה פ"ו, מ"ט).
ובתלמוד: "כל שיש לו קשקשת – דג טהור. יש לו סנפיר ואין לו קשקשת – דג טמא.
מה הם סנפיר קשקשת?
'סנפיר': אלו ששט בהם. 'קשקשת': אלו קליפים הקבועים בו, כמו שנאמר 'ושריון קשקשים הוא לבוש' [רש"י]
נאמר בתלמוד כי כל דג שיש לו קשקשת – יש לו גם סנפירים. שואל התלמוד: כיוון שכך, וכיוון שסומכים על הקשקשת, לשם מה הוצרכה התורה לכתוב גם "סנפיר"? ומשיב: רבי אבהו: משום יגדיל תורה ויאדיר".
השיל את קשקשיו במים:
דג שהיו לו קשקשים במים, וכשנידוג השירן, כשר. שנאמר: "כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים" שאם היו לו במים, אף על פי שהשירן בעלייתו, מותר. [רש"י]
בעל "כנסת הגדולה" דן על דג כעין זה שדן בו רש"י וכותב: שהוא כשר "אף על פי שאין לו קשקשים, מפני שאומרים שבשעה שעולה מן הים, מחמת כעסה מתנועעת ומשלכת קשקשותיה"
מספר הדגים וטעמם:
אבימי בנו של ר' אבהו אומר: שבע מאות מיני דגים הן. [חולין סג ב]
"וַיִּקְרָא אֱלהים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלהִים כִּי טוֹב" [בראשית א]
"קָרָא יַמִים" שואל רש"י והלא ים אחד הוא, ומדוע נכתב "ימים" בלשון רבים? ומשיב: אלא אינו דומה טעם דג העולה מן הים בעכו לדג העולה מן הים באספמיא.
חמור ים:
"אמר אביי: חמור ים- מותר. שור ים – אסור. [עבודה זרה לט א]
הרב אברהם קורמן סבור כי אביי התכוון לדג הבקלה. וקרא לו בשם חמור. משום שביוונית שמו onos שפירושו "חמור". ומכאן שמו: "חמור ים".
דג הצוענים:
הרב שמואל פרנקל , בספרו "אמרי שפר" מספר על המנהג אשר נהגו אנשי מעשה שאין אוכלים מין דגים הנקראים שלייען או ציגיינער-פיש ( דג-צוענים) ואומרים שיש קבלה מהבעש"ט הקדוש זי"ע, שיש עליהם חשש משום "שרץ השורץ על הארץ". ויש הנמנעים מלאכלן רק בקיץ בחודשי תמוז ואב. והדבר תמוה והלא לדגים אלו יש סנפיר וקשקשת, ומדוע אסורים? ועוד, באם הדג אסור, כיצד הופך הדג לטהור לאחר הקיץ?
ה "דרכי תשובה" כותב ששמע מהאדמו"ר משיניוה, כי הסיבה שנמנעו לאוכלו בחודשי הקיץ, אינה מחשש לכשרותו, אלא מחמת שבחדשים אלו, הדגים הללו פרים ורבים, ויש בהם תאוות המשגל ביותר. ונמנעים מלאכלם מחמת מיאוס. ("דרכי תשובה" יו"ד, סי' פ"ג, אות ו').
