לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

נהמא דכיסופא – לחם של בושה

אנו אומרים שכל הכוונה שאנו פה כדי לזכות בעולם הבא על ידי שמירת תורה ומצוות כדי שאנו לא נקבל את עולמנו כדרך עניים (לחם עוני) אבל כל מה שאנו עושים בין שזה דבר קטן לבין שזה דבר גדול זה בזכותו. אז למה אנו פה. כי כל העבודה שלנו זה בזכותו. בעיניו אנו עדין מקבילים את השכר שלנו כלחם של עניים.

תשובה:

שלום רב.

שאלתך זו היא אחת הנקודות המרכזיות בתורתו של רמח"ל [רבי משה חיים לוצאטו] הוא מאריך בה רבות, אנסה לתמצת את תשובתו: דרך העולם שאנשים נזקקים זה לזה, רופא אוכל ממה שהאופה והטבח מכינים, ואילו הם נזקקים לו לצורך רפואתם וכו', מציאות כזו היא עדיין נהמא דכיסופא – לחם של בושה, כיון שסוף סוף יש תלות בין אחד לשני וכל אחד נזקק לעזרת זולתו. כך הוא גם לגבי השכר בשמים, אילו המציאות היתה השאנו פועלים דבר מה ועל ידי כך זוכים לשכר אחר, עדיין היה זה נהמא דכיסופא, אולם, המציאות היא שאדם פועל כאן את השכר בעצמו, שכן התענוג העליון ענינו קירבת אלוקים, שזההו הדבר שהנפש מתענגת בו, ולכן כל מצוה שאדם עושה מקרבת אותו כאן לה' יתברך [יתכן שהוא לא מרגיש בזה כאן, אולם נשמתו מרגישה והיא זו שתתענג על ידי אותו קירבה עצמה שכבר פעל בעולם העליון].

נמצא שאמנם כל מציאותנו כאן תלוי בו, אולם, את השכר אנו פועלים כביכול בכוחות עצמנו לבד, ובכך לא יחשב לנו הדבר כלחם של בושה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל