שלום רב
מעשה שהיה באשה שכששמעה בשעת קריאת המגילה שמו של המן הרשע, אמרה "ימח שמו", ושאלה אם יצאה ידי חובה
לכאורה יש לומר שאם שמעה היטב כל תיבה, אף שדיברה יצאה, כיון שרק דיברה ב' מילים קצרות, ואין זה מונע אותה מלשמוע
וכן משמע מהמשנ"ב סי' תר"צ סקי"ט שכתב "אבל השומע ששח ולא שמע עי"ז הקריאה אפי' חיסר רק תיבה אחת דעת כמה פוסקים שלא יצא", ומשמע שרק אם באמת חיסר תיבה אחת מחמת הדיבור הוא דלא יצא, הא לאו הכי יצא אף שדיבר
יורנו המורה ושכמה"ש
תשובה:
שלום רב.
אכן אף אני שמתי לב לדיוק זה שבמשנה ברורה שם לפני שנים מספר, אולם, לאחר העיון מצאתי שבשער הציון סי' קסז ס"ק מג כתב במפורש להיפך. הנידון שם הוא לגבי אדם שרוצה לצאת ידי חובת ברכת המוציא מחברו, והוא עצמו טרם נטל ידיו, וכתב שם השו"ע: ראובן שהיה נוטל ידיו לאכילה, ויעקב היה מברך המוציא ונתכוין להוציא השומעים, ואח"כ ניגב ראובן ידיו ובירך ענט"י, לא הוי הפסק ויוצא בברכת יעקב, וא"צ לחזור ולברך ברכת המוציא. אבל אם בירך תוך כדי אמירת הברכה לא יצא ידי חובתו כמבואר שם במשנה ברורה. ובשער הציון שם הוסיף: ומסתברא, דאפילו אם יאמר שכונתי אז בליבי לברכת המברך גם כן לא יצא, כיון דמה שיוצא בשמיעה הוא רק מפני דשומע כעונה, וזה שייך דוקא כששותק אבל אם אז דיבר, לא עדיף מהמברך עצמו ברכת המוציא שהפסיק באמצע בדברים אחרים דלא יצא. ע"כ.
ואף שיש לחלק ולומר שהפסק באמצע בברכה אכן מעכב אולם הפסק באמצע הקריאה אינו מעכב אלא רק מפסיד את הברכה, מכל מקום פשוט שהפסק באמצע אמירת תיבה מעכב, וכיון שהחסירה את אותה תיבה עליה לשוב ולקרוא מאותו מקום ואילך.
ואם כנים אנו בזה, יש מכאן תוכחה מגולה לבעלי קריאה הממהרים ואינם ממתינים די הצורך בהכאת המן, וגורמים על ידי כך שהשומעים צריכים להשלים לבד והרבה פעמים אינם נזהרים להקדים את הקורא ולשומעה באופן הראוי ללא החשש הנ"ל.
ישר כח גדול!!
עתה, עיינתי שוב בנושא, ומסתברא שאם השומע בטוח ששמע היטב כל התיבות, יצא ידי חובה גם אם שח מעט.
דלא רק המשנ"ב כתב שאם שח לא יצא משום שלא שמע, אלא כ"כ הלבוש והמג"א והפמ"ג, וכ"כ להדיא הב"י סי' תרצ"ב, וקשה לומר שדברי כל הפוסקים האלה הם לאו דוקא.
ובסברת הדבר אמר לי ת"ח חשוב, דאף שודאי הפסק באמצע התיבה הוי הפסק, היינו רק כשהוא קורא בעצמו, ושח באמצע, דשינה משמעות התיבה, אבל אם יצא בשמיעה, והקורא אמר את התיבה כתיקונה, אין בזה משום הפסק.
ושו"ר שכ"כ בכתבי הקהלות יעקב החדשים עמ"ס ברכות סי' י"א, עיי"ש.
וכ"כ להדיא על נדון דידן ממש בשו"ת מעט מים סוס"י כ"ג (ד"ה זאת תורת העולה).
השאר תגובה