שלום רב
אני (יהא קרוי בשם א') יש לי שותף בבניין (יהא קרוי בשם ב') והשתמשנו ביחד שם כל אחד חלקו, (כנראה ששותף שלי כבר רצה לצאת למקום יותר גדול), ומכיון שהגיע אחד והציע להם מחיר גבוה לקנות הבניין רצה שותף שלי בשם ב' למכור,
אבל אני עשיתי חשבון שלי שיעלה לי הרבה כסף להעתיק המסחר שלי למקום אחר ולא כדאי לי לא רציתי.
אבל השותף שלי בשם ב' דחוף אותי ואמר שצריכים למכור ויש לי הזדמנות עם מחיר מצוין, ונתן לי לבסוף פתק שאם אני לא רוצה למכור אז אני צריך לחתום שאני מוכן לקנות חלקו באותו מחיר (פירוש חצי המחיר שאותו האחר הציע)
וכמובן מכיון שאני החלטתי שלא כדאי לי למכור חתמתי שאני יקנה אותו על אותו מחיר (לא שטר התחייבות, רק שאני יקנה אותו על אותו מחיר)
ואותו האחר (פירוש הקונה) בא אלי והציע לי אפילו מחיר יותר טוב אז החלטתי שאני הולך למכור והסכמתי, ועשיתי חוזה, וכאן הולך החוזה שיש לו זכות לבדוק ולהחליט עד תשעים יום, ולמעשה לבסוף הודיע שאינו קונה אותו
אז התחלתי להכין את עצמי לקנות אותו ונתתי בקשה לבנק לקבל משכנתא, אבל הבנק הודיע לי שזה לא שווה מחיר הזה והם לא מאשרים את המשכנתא לפי המחיר הזה.
אז התחלתי לחשוב שנפלתי בפח שהקונה כנראה החליט שזה לא שווה לו (הגם שקשה לדעת אם הייתי מסכים למחיר הראשון אולי כן הי' גומר), וכן הבנק אומר שזה לא שווה, וזאת ועוד שכמובן שכל אחד קונה בניין הוא על חשבון שיקבל משכנתא, וכאן אין לי את האפשרות הזאת.
מה דינו
תשובה:
לגבי תוקף החתימה, יש צורך לראות את הנוסח המדויק (ניתן לשלוח לדוא"ל [email protected] או לצטט בתגובה).
לגבי המשכנתא, אם מדובר בסכום כסף גבוה שקשה מאוד לגייס ללא משכנתא, ניתן לבטל את ההתחייבות בטענת אונס, שעל דעת כן לא התחייבתי.
לגבי ההטעיה במחיר, לכאורה מדובר בטענת 'אונאה' ואין אונאה בקרקעות, אם לא מדובר במחיר שהוא פי שנים מהמחיר הראוי.
מקורות:
בהתחייבות יש פטור של אונס, עיין בחכמת שלמה על שו"ע חו"מ סי' ס סעיף ו, שאף הספד כספי גדול מוגדר כאונס, ולפי זה אף אם אפשר להוציא משכנתא על נכס אחר, כיון שהריבית תהיה גבוהה בהרבה, הרי זה כאונס.
לעניין אונאה בקרקע עיין שו"ע חו"מ סי' רכז סעיף כט.
הוספה לתשובה לאחר שהתקבל נוסח ההסכמה בדוא"ל: הנוסח אינו נוסח של התחייבות. כמו כן, גם איננו חוזה כפי המנהג מחמת שחסרים בו כל פרטי העסקה, ולכן אין בזה אלא איסור 'מחוסר אמנה'. ועיין בשו"ת אמרי יושר ח"א סי' קמט אות ג שאם יש איסור אונאה, אף בקרקע, אין מי שפרע, וכדין מקח שיש בו איסור ריבית, שלא תקנו מי שפרע במקח הנעשה באיסור (שו"ע חו"מ סי' רט סעיף ו ועיין בש"ך סי' רד סק"ב ואכמ"ל), ולפי זה נראה שכל שכן שאין איסור מחוסר אמנה.
