שלום רב.
ראובן שהיה חייב לשמעון כסף עבור עבודה שעשה לו, ושמעון היה מפחד שמא ראובן לא ישלם לו, ולאחר כמה ימים ראובן הפקיד מעות לשמעון, ושמעון לקח חלק מהמעות והניחם במקום שמור, כדי להבטיח עי"ז שכרו שראובן היה חייב לו. ולבסוף מחמת אונס נאבדו אותם מעות שלקח שמעון. שאלתי האם נחשב שמעון כשואל שלא מדעת וממילא חייב באונס כמבואר בסי' רצב סעי' ו' בסמ"ע שם, או דלמא שואל שלא מדעת היינו כשמשתמש בחפץ, וכאן לא נחשב שמשתמש בכסף, או דלמא זהו השימוש של הכסף זה.
תודה רבה מראש, ונא לכתוב מקורות ע"ז.
תשובה:
שלום רב,
אם מדובר שכבר הגיע זמן הפירעון, או שיש חשש שראובן אכן לא ישלם ובאופן שאף בית דין היו מעקלים, אין בכך שליחות יד, כיון שאינו גזלן אלא נהג כדין. ודינו כמשכון שלא בשעת הלוואה. עיין בפתחי תשובה חו"מ סי' עב סק"ג.
יש מחלוקת הפוסקים בדין משכון שלא בשעת הלוואה אם המלוה חייב באונסים כנגד חובו, עיין ש"ך שם סק"ט, ואם כן יוכל ראובן לטעון 'קים לי' ולהיפטר מלשלם את החוב עבור העבודה.
