תינוק שנולד 40 דקות לאחר השקיעה מתי מלים לשיטת המחמירים כר”ת?

רבני בית ההוראה
י' אדר א' ה'תשע"ד

אני זוכה להכניס ילדי ישראל בבריתו של אברהם אבינו בתור מוהל במדינת צרפת, שאלתי ובקשתי היות ואני נוהג לכל הדינים התלוים בזמן הלילה כשיטת רבנו תם שהלילה הוי רק אחר 72 דקות, וכידוע שמורנו ורבנו האדמו”ר מקלויזנבורג זצוק”ל לחם להנהיג את שיטת ר”ת, אבל בעירנו רק יחידים נוהגים כר”ת איך אני צריך לנהוג הלכה למעשה כשתינוק נולד בליל שבת קודש כ40 דקות למשל אחרי שקיעה ראשונה ואב הבן נוהג כמו שאומרים בשם הגאונים דהוי לילה ואם כן המילה הוי בשבת אבל לשיטת רבנו תם הוי עוד יום שישי ולמול אותו בשבת הוי חילול שבת, איך אני צריך לנהוג? והאם יש חילוק בין הזמנים בתוך הזמן ההוא גופא.
למי שנוהג כר”ת כפי הציור למעלה האם אני צריך למולו ביום שישי כיון שלר”ת הוי יום גמור או צריך אני למול אותו מספק ביום ראשון שלא בזמנו?
ואגב שאלה זו, מתוך הלימוד הוקשה לי מאוד להבין מה שאומרים בשם הגאונים, איך לפרנס סוגית הגמרא שבת לד: ופסחים צד:, מה הפירוש שהלילה הוי רק בהכסיף העליון והתחתון דהוי שפיר מובן במציאות לפי שיטת רבינו תם.
ומראש אני מודה למעכ”ת שליט”א מאוד אם יוכל לבהר לי זאת.

תשובה:

ראשית יש להקדים את יחסם של גדולי הדורות לשיטת רבינו תם בענין זה, בספר משנת הכתובה ח”א פרק לד עסק הרבה בנידון זה, וכך כתב:

מנהג קהילות ספרד מאז ומתמיד היה כשיטת הגאונים ודלא כרבינו תם, וכפי המבואר בערך לחם למהריק”ש (או”ח סי’ רסא סעי’ ב), וכ”כ בשו”ת מהר”י פראג’י (סי’ מו) בשם בעל הגינת ורדים: “עינינו הרואות שבכל גלילות ישראל לית דחש לרבינו תם” [וראה שם סי’ מז, שאף שמאריך להוכיח כדעת רבינו תם וכנגד המנהג הרווח, הוסיף: “ומה אעשה שאפי’ נוות ביתי אינה שומעת לי בזה, שאומרת אני עושה כדרך שעושים כל היהודים]. וכ”כ בברכי יוסף (או”ח שם ס”ק א) ובמחזיק ברכה שם (אות ב) בשם הבתי כהונה, דכבר פשטה הוראה בכל תפוצות ישראל שלא כרבינו תם, וכ”כ בס’ גט מקושר (דף קח) דלא שמענו שנהגו כשיטת רבינו תם אלא יחידי סגולה, וראה שו”ת זבחי צדק (יו”ד סי’ יז), שכן הוא מנהג מרוקו מקדמת דנא.

ואע”פ שבשו”ע (או”ח סי’ רסא סעי’ ב) פסק כרבינו תם, מכל מקום לא נתקבלו דבריו בקהילות הספרדים אפילו בארץ ישראל מקום מושבו, וכמבואר בס’ ארץ חיים (להגר”ח סתהון, או”ח שם), שו”ת רב פעלים (ח”ב סי’ יט), כף החיים (סי’ רסא ס”ק א, וסי’ רצג ס”ק ה), וראה מחזיק ברכה שם שתמה היאך נתעלם השו”ע מהמנהג הרווח בארץ ישראל בימיו ולא ציינו אפי’ ברמז.

כמו כן, אע”פ שמנהג רבים מבני אשכנז היה להחמיר כדעת רבינו תם וכפי שיבואר בסמוך, מחדשי הישוב בארץ הקודש שמבני אשכנז קיבלו עליהם בענין זה את מנהג ארץ ישראל לסמוך להקל בזמן מוצאי שבת כשיטת הגאונים, וכפי שהובא בשו”ת פרי יצחק (ח”ב קו”א לסי’ ט) בשם מהר”י מאלצן. וכנראה שעיקר טעמם בכך הוא משום שרובם היו מתלמידי הגר”א שפסק כגאונים, או מתלמידי תלמידיו של הבעש”ט שנסמכו בזה על הוראת בעל השו”ע הרב בסידורו (סדר הכנסת השבת) שפסק אף הוא כשיטה זו. מלבד זאת, באותם ימים היו בני הישוב האשכנזי מיעוט קטן בארץ הקודש, ובענינים מסוימים קיבלו עליהם את מנהג בני ספרד.

טעם נוסף י”ל בזה, ע”פ מש”כ בשו”ת אגרות משה (או”ח ח”ד סי’ סב), שכחמישים דק’ לאחר השקיעה בעיר ניו יורק החושך גדול כפי שהוא בערי אירופה כשבעים ושתים דק’ לאחר השקיעה, ובארץ ישראל החושך מקדים לבוא עוד יותר, שכן העיר ניו יורק צפונית בהרבה מארץ ישראל. וכבר נודע בשם החזו”א, שבארץ ישראל כארבעים דק’ לאחר השקיעה החושך גדול כפי שהוא בערי אירופה כשבעים ושתים דק’ לאחר השקיעה.

על אופן היחס למנהג קהילות אשכנז להחמיר כרבינו תם רבו הדעות: בשו”ת מנחת אלעזר (ח”א סי’ כג) מביא בשם הדברי יחזקאל משינאווא שאמר בשם רבו הגר”ש מבעלז, שהואיל ופלוגתא רבתי יש בנידון זה לא יתכן להכריעו עד קץ הימים, ודינו ככל ספק דאיסורא דבדאורייתא יש להחמיר ובדרבנן ניתן להקל. ולדבריו אלו ודאי מנהג קבוע הוא ואינו בתורת חומרא בעלמא. כמו כן נראה בשו”ת דברי יציב (או”ח סי’ קיד) שכתב, ששבעים פוסקים נקטו כרבינו תם וכן הוא העיקר לדינא. ועי”ש שהאריך להזהיר שם דבמקום קהילתו מנהג קבוע הוא להחמיר כרבינו תם וממילא אף הבא לשם חייב לנהוג בחומרי אותו המקום, וכ”ש למי שנמנה על צאצאי חסידי צאנז שנהגו בכך מעולם וקבלת האבות מחייבת את הבנים כמבואר בשו”ע (יו”ד סי’ ריד), וע”ע מש”כ בזה בשו”ת דברי יציב (יו”ד סי’ קמט), ושו”ת משנה הלכות (חט”ו סי’ קמב). כמו כן ראה שו”ת חתם סופר או”ח סי’ פ, שכתב שמנהגם היה לנהוג כרבינו תם אף לקולא, ולדבריו יש למול תינוק כזה בשבת.

אולם רבים מבני ארץ ישראל המקפידים להחמיר בצאת השבת כרבינו תם, אינם נוהגים כן אלא בתורת חומרא בעלמא, ובפרט למש”נ שהמנהג הרווח בארץ ישראל היה כשיטת הגאונים. וכן מטו משמייהו דהגרי”ש אלישיב והגרש”ז אויערבך, דאע”פ שבכל השנה ראוי להחמיר בצאת השבת כרבינו תם, במוצאי שבת של חנוכה יש להקדים את ההדלקה כפי זמן צאת השבת לדעת הגאונים [אכן, מנהג החסידים שאינם מדליקים בחוץ, שלא להקפיד כ”כ על ההדלקה בזמן, וכבר האריכו בענין זה גדולי זמנינו].

למיטב ידיעתי, גם אלו מקהילות החסידים הנוהגים כרבינו תם אינם נוהגים כך אלא לחומרא [ידוע שהגאון מסטמר זיע”א היה מנושאי דגלו של רבינו תם בענין זה, ויש שהלעיזו עליו שנסע ברכב בזמן הסמוך לשקיעה ראשונה בערב שבת, ועדות זו הוכחשה מכל וכל, ואין ספק שנהג לחומרא כשני הצדדים. טעות זו נובעת מכך שלענין זמני התפילה הקילו רבים מבני קהילות החסידים לנהוג כרבינו תם אף לקולא ומתפללים מנחה לאחר צאת הכוכבים של הגאונים. ואף שמצינו לחתם סופר שנהג כרבינו תם לקולא, כמדומה שכיום לא נוהגים כדבריו בשום מקום. לכן נראה לי ברור, שאם אכן בכל הליכותיך אתה מחמיר כרבינו תם לא תוכל למול את התינוק בשבת, אך חלילה למולו ביום שישי, תוכל למולו ביום ראשון.

אמנם, אילו אשאל על כך על ידי אותם אנשים המבקשים למול תינוק זה על ידך, והם אינם נוהגים כרבינו תם, הייתי מייעץ להם כמובן לחפש מוהל אחר שיוכל למול את התינוק בשבת, כפי הדין למנהגם.

כמו כן, הואיל ואתה מל את התינוק בשליחותו של האב, לא ניתן למולו ביום שישי, שכן מבחינת האב מדובר בביטול המצוה ממש, והוא אינו מקיים בכך את מצותו.

בנוגע למציאות אותה אתה מתאר שזמן הגאונים אינו מובן על פי הנראה באופק, זו שאלה ישנה וכבר דשו בה רבים, ואי קשיא להיפך יש להקשות, שהרי סוגית הגמרא בפסחים אמורה ביחס לאופק בבל וארץ ישראל, ושם אין מובן כלל לדבריו של רבינו תם, שכם שעה אחרי השקיעה הוא כבר לילה גמור ויוצאים אז כבר כל הכוכבים גם הקטנים ביותר. ואף השו”ע שפסק כרבינו תם ידע זאת כמובן שהרי הוא שימש כרב בעיה”ק צפת. ידועה אמרתו של הרב מבריסק שנדרש לשאלה זו, ואמר, “אנחנו את הכוכבים מחפשים בספרי הקודש ולא בשמים”… ולעצם הקושיא, כשעסקתי בסוגיא זו סברתי, שאולי הדבר תלוי במחלוקת הראשונים שהביא הביאור הלכה בגדר דין הכסיף אם הכוונה הלבין או השחיר, ואף שאיני יודע בדיוק מהו “הלבין”, מכל מקום חזינן שהמושג הכסיף אינו פשוט כל כך ויש בו גדרים שונים וחלוקים, ואפשר שבזה נחלקו רבינו תם והגאונים.

דבר מעניין מצאתי בס’ הזמנים בהלכה, שעל פי חוות דעת המדענים, גם לאחר ירידת גוף השמים מתחת לאופק יש השפעה קלושה לשמש עד שהיא יורדת 4 מעלות. בחישוב פשוט 4 מעלות הן 72 דק’ בדיוק, דבר שיש בו קצת כדי ליישב את הקושיא האמורה על דברי רבינו תם. אגב, החזון איש חישב ומצא שבארץ ישראל כ35 דק’ לאחר השקיעה מצב האופק הוא בדומה לזמן רבינו תם באירופה. כך עשה בעל האגרות משה במקומו, ואמר שב50 ד’ בניו יורק מגיעים לתוצאה דומה.

[בעיקר פלוגתת הגאונים ורבינו תם, ע”ע: שו”ת מהר”ם אלשקר (סי’ צו), ביאור הגר”א (או”ח סי’ רסא ס”ב), ס’ מנחת כהן (מאמר א-ב), ס’ בין השמשות להגרי”מ טוקוצ’ינסקי, שו”ת משנה הלכות (ח”ז סי’ קס), ס’ עלה יונה להג”ר יונה מרצבך].

לבקשתך, שאלתי בשמך את מו”ר הגאון רבי אשר וייס שליט”א

והשיב, כי לגבי אחרים בודאי עדיף שיקחו מוהל אחר. אולם למי שנוהג להחמיר כשיטת האדמו”ר מקלוזנבורג זצ”ל יש לעשות את המילה ביום ראשון. אולם הוא עצמו נוהג להחמיר כשיטת ר”ת אך ורק משום חומרא, ולכן במקרה שהוא נולד 40 דקות לאחר השקיעה כשכולם ימולו בזמנו בשבת, הוא גם היה מל בשבת.

הרבה הצלחה

2 תגובות

    ברוך שובקס:

    לגבי ‘הכסיף’ העליון יש לציין שתי נקודות.
    א. גם רש”י בשבת דף לד ע”ב שמפרש ש’הכסיף’ הוא השחיר, עם כל זאת הוא מפרש העליון הוא גובהה של כיפה שמשחיר לגמרי 40-50 דקות לאחר השקיעה באר”י, בקירוב לזמן הסתלקות האדמימות במערב שהמשנה ברורה מצריך.
    ב. בגמ’ שם (דף לה ע”א) היה ויכוח בין אביי לרבא אם יש להסתכל לכיוון מזרח או לכיוון מערב כדי לראות אם ‘פני מזרח מאדימין’. בספר בין השמשות להר”מ טוקיצינסקי (כאן) מפרש שהאדמימות היא במזרח שיש תיכף אחר השקיעה מראה הנוטה לצבע ורוד. אבל גם אם האדמימות אמורה להיות במערב, מכל מקום במהר”ם ובחידושי הריטב”א שם מפרשים שהאדמימות במערב צריכה להיות כל כך חזקה עד שתאדים את המזרח, והאדמימות במזרח ובמערב הוא באותו פרק זמן, ואין ויכוח בהלכה בין אביי לרבא, אלא לאיזה כיוון עדיף להסתכל.

    אלחנן:

    אמנם יש כאן מידע רב. אך במחילה מכבוד הרב המשיב, יש כאן חסרון ניכר בכמה עניינים. ואעיר בקצרה על 2 נקודות:
    1. לגבי מנהג הספרדים בארץ ישראל. הרי בזמן השו”ע וודאי נהגו כר”ת, כפי שכל הפוסקים כתבו. ועוד מזמן קדמון. שהרי רס”ג חי כשבע שנים בא”י והוא סובר כשיטת ר”ת [אבן עזרא שמות יב ו] וכן הר”ש משנאץ והרמב”ן ומהר”ש סירילאו [והרדב”ז במצרים]. ומהאחרונים: המבי”ט, המהרי”ט, בעל החרדים, ר’ אברהם הלוי ור’ בנימין הלוי [רבני צפת], מהר”ח אבולעפיא הזקן [רב דחברון], ונכדו מהר”ח אבולעפיא השני [רב דטבריה], ופרי חדש [רב דירושלם]. ועד לפני כמאה שנה המנהג בטבריה אפי’ בספירת העומר דרבנן להמתין לזמן ר”ת [כה”ח תפט מד].
    2. לגבי ההלכה הקונקרטית בעניין מי שמחמיר כר”ת בכל ענייניו, רבים הפוסקים המורים לדחות המילה ליום א’. והנני מונה: קניין תורה [ח”א צו], מנחת אלעזר [ח”א כג], דברי יואל [או”ח ח], אגרות משה [ח”ד סב], שבט הלוי [ח”א מט, ח”ד קלב], ויען יוסף [סי’ ט], באר משה [ח”ב סא], הגר”נ גשטטנר [ברית אפרים שאלה קט], הגר”י זילברשטיין [ברית יצחק עמ’ מה].

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *