אני יודע שמי שאוכל לחם פחות מכזית, לא נוטל ידים ולא מברך ברכת המזון. אלא מברך המוציא בלבד ואים בדעתו לאכול ביחד עם הלחם מזון מהאדמה ומהעץ האים מברך עלהם? ומה התוקף של ברכת המוציא שבירך.אים במידה והפסיק לאכול לזמן נניח עשרים דקות ורוצה לאכול פרי איך עליו לנהוג במקרי זה.
תשובה:
שלום רב.
ההנחה שעל פחות מכזית אין נטילת ידים אינה מדוייקת, שכן במשנה ברורה סי' קנח ס"ק י הביא שיש להחמיר ליטול ידים בלא ברכה אפילו על אכילה מועטת ביותר, לחוש לדעת הסוברים שאף אכילה כזו מחוייבת בנט"י.
בנוגע לשאלתך, אם פת פחות מכזית פוטרת את שאר המאכלים נחלקו הדעות, במשנה ברורה סי' קעז ס"ק ג הביא שיש סוברים שאינם פוטרים, ובפרט כשכל כוונתו באכילה זו רק כדי לפטור מאכלים אחרים ולא לשובע, שאין זו אכילה חשובה. אולם, בשו"ע הרב שם סעי' א למד שגם אכילה מועטת כזו פוטרת את שאר המאכלים, וספק ברכות להקל. לכן כדאי מאוד להמנע מלהכנס לספק כזה. כמובן, אם הוא אוכל פירות שבדרך כלל אינם באים לשובע כמו תפוח עץ וכדו' שבא לקינוח, גם אם הוא אוכל פת בשיעור גדול עליו לברך ברכת בורא פרי העץ.
אין שיעור לזמן האכילה, וכל עוד הוא באותה סעודה ולא עבר שיעור עיכול [72 דק'] אכילה זו פוטרת מה שיאכל אחר כך, אלא אם כן הסיח דעתו והחליט לברך ברכה אחרונה, שבאופן זה אם נמלך בדעתו ורצונו לחזור ולאכול עליו לברך בשנית. על האופן בו נחשב שהסיח דעתו נאמרו פרטים רבים [אם אמר לחבריו בואו ונברך או נטל מים אחרונים נחשב הדבר כהסח הדעת גמור, אולם, אם רק הרהר במחשבתו שרצונו לברך, הורה הגרי"ש אלישיב שאינו הסח הדעת כיון שדרך העולם הוא שאנשים רוצים לברך ואחר כך נמלכים ואין זו החלטה גמורה].
מקורות:
על דיני הסח הדעת ראה שו"ע ומשנה ברורה סי' רעט.
