האם תביעות ממוניות לאחר מתן הגט עשויות לבטל את הגט?

הרב צבי סגרון
כ"ח טבת ה'תשע"ד

שאלה: כאמור במאמר הקודם מנהג בתי הדין להחתים קודם מתן הגט את הבעל והאשה בנוסח זה או כיוצא בו: הרינו מסכימים למתן הגט ללא שום תנאי, ומסמיכים את בית הדין לדון בענייני הממון הן לדין הן לפשרה, וכמו שכתב כיוצא בזה ערוך השולחן, וכן מקובל כיום לערוך קודם מתן הגט ביטול מודעות והתרת שבועות, כמו שפסק השו”ע אב”ע בסימן קלד’ סעיף ב’: לכן צריך שיבטל קודם כתיבת הגט כל מודעא שמסר, ויאמר כן הריני מבטל כל מודעא שמסרתי על גט זה, וכן אני מבטל כל דבר שגורם כשיתקיימו אותם הדברים ביטול לגט זה וכו’.

והנה אם לא נחתם קודם מתן הגט הסכם גירושין בין הבעל לאשה, וכן לא היו הבנות בעל פה בין הבעל לאשה, אין התביעות  הממוניות שלאחר מתן הגט עשויות לבטל את הגט, בין שתביעות אלו ידונו בבית דין רבני או בבית משפט שהרי הזוג התגרשו ללא תנאי.

ברם יש לשאול כיצד הדין אם נחתם הסכם ממוני ברור בין הבעל לאשה קודם מתן הגט, בפרט בהסכם שאושר בבית הדין ועל דעת זה הסכימו להתגרש זה מזה. ולאחר מתן הגט הפרו הבעל או האשה את ההסכם, כגון שפנו לבית המשפט שהפך את הקערה על פיה, האם הגט קיים או שמא הגט מוטעה ובטל? לעניות דעתי יש לחלק, דאם הבעל הוא זה שהפר את הסכם הגירושין ופנה לבית המשפט, ובית המשפט ביטל או שינה את ההסכם, בין לטובת הבעל בין לרעתו, אין הגט בטל, שהרי מעיקר הדין האשה מתגרשת שלא מדעתה בעל כורחה אף לאחר חרם דרבינו גרשום שאין האשה מגרשת בעל כורחה, מ”מ בדיעבד אם עבר וגירש מגורשת [יעויין בפת”ש אב”ע סימן קיט’ ס”ק ז’ בשם הבית מאיר והגט פשוט והנוב”י, וכ”ש לשיטת השו”ע שהאשה מתגרשת בעל כורחה אף בזמן הזה]. והרי הבעל גירש על פי דעתו והוא זה שהפר את ההסכם ופנה לבית המשפט, ואף אם פסק בית המשפט לרעת הבעל בניגוד להסכם הגירושין, מ”מ האשה ובית הדין לא הטעו אותו והוא גרם לעצמו נזק כאשר פנה לבית המשפט. אבל אם האשה היא זו שהפרה את הסכם הגירושין ופנתה לאחר מתן הגט לבית המשפט, ובית המשפט שינה או ביטל את ההסכם לרעת הבעל [ואם בית המשפט לא שינה את הסכם הגירושין או ששינה את ההסכם לרעת האשה- אין הגט בטל, שהרי הבעל לא ניזוק מפניית האשה לבית המשפט], יש לדון בדבר דשמא הגט בטל שהרי על דעת זה לא נתן הבעל את הגט?! מצד אחד יש לומר שהגט בטל שהרי על תנאי ממון כזה הבעל לא גירש, ומצד שני י”ל הרי קודם מתן הגט חתם ואמר  הבעל כי הוא נותן את הגט מרצונו החופשי ללא תנאי, ואם כן אין הגט בטל.

 מן הראוי לציין כי אף שאינני משפטן, מ”מ מסתבר כי בתי המשפט כאשר הם מבטלים הסכם חתום הם מסתמכים על חוק החוזים 1973 סעיפים 12,14,15,17,19 כי צד שנהג בחוסר תום לב או בהטעיה דהיינו אי גילויין של עובדות אשר לפי הדין או בכפיה או בעושק דהיינו שתנאי החוזה גרועים במדה בלתי סבירה מן המקובל- רשאי בית המשפט לבטל את החוזה. לעניות דעתי נראה כי אין זה ברור כל כך כי סעיפי החוק הנ”ל סותרים את ההלכה, שהרי בגמ’ סנהדרין דף לב’,ע”ב אמרו שדין מרומה צריך דרישה וחקירה, וכ”פ השו”ע ח”מ סימן טו’ סעיף א’: הדיין שבא לפניו דין שיודע שהוא מרומה לא יאמר אחתכנו ויהיה הקולר תלוי בצוואר העדים, כיצד יעשה ידרוש בו ויחקור הרבה בדרישה וחקירה של דיני נפשות ואם נראה לו לפי דעתו שיש בו רמאות וכו’, או שדעתו נוטה שבעל דין זה רמאי ובעל ערמה וכו’, וכשהיה רואה הרא”ש באומדנא דמוכח שהדין מרומה היה כותב ונותן ביד הנתבע שאין לשום דיין להשתדל בדין זה.ע”כ. וכל מקרה נידון לגופו, ועל בית הדין לבחון את ההסכם הממוני על פי דין תורה ולבדוק את ההשלכות לביטול הגט.

תשובה: הנה נפסק בשו”ע אב”ע סימן קמג’ סעיף א’: המגרש על תנאי, אם נתקיים התנאי הרי זו מגורשת ואם לא נתקיים התנאי אינה מגורשת ואפילו הוא כהן מותרת לו. וכתבו שם הכנה”ג הגה”ט ס”ק יד’ ובאר היטב בשם שו”ת המהרי”ט ח”א סימן לה’: איש ואשה שהסכימו להתגרש, אלא שהאשה הייתה רוצה להתגרש לחלוטין, והאיש היה רוצה להתגרש בתנאי, ועמד הדבר ימים רבים. ושוב גירש, ובשעת הגירושין שכח בתנאי, אם האיש תבע האשה לגרשה בגט, הגט הוא גט מוחלט בלי תנאי, ואם האשה תבעה להתגרש, הגט הוא על תנאי שהיה רוצה האיש. ברם רבינו שלמה קלוגר החכמת שלמה שם הביא בקצרה את תשובת המהרי”ט הנ”ל במי שנתרצה ונתן גט סתם, אם הוי הכוונה מהיום או על תנאי הראשון, והעלה המהרי”ט דהוי על תנאי הראשון. ואני בתשובתי דחיתי דבריו על נכון והעלתי שהגט חל מיד, והוא אמת לפי עניות דעתי. וכן הפת”ש שם ס”ק א’ הקשה על המהרי”ט כיוון שקיימא לן שגילוי דעתא בגיטא לאו כלום הוא כמבואר בגיטין דף לד’,ע”ב, וראוי לומר כאן שאף אם האשה תבעה להתגרש מ”מ כל שלא הזכיר התנאי בעת נתינת הגט הוא גט מוחלט בלי תנאי. ומצאתי סברה זו בשו”ת הרדב”ז ח”א סימן פג’ בראובן שהיה הולך למדינת הים ואמרו לו שיניח גט לאשתו, ונתרצה, אבל אמר שיהיה הגט לשלוש שנים, והפצירו בו קרובים שיהיה הגט לשנה, ועל הסכמה זו הלכו לסופר וכתבו הגט סתם ונתנו לה סתם ולא הזכירו התנאי כלל כי הבעל סמך על מה שהסכימו הפשרנים שהוא לזמן הנזכר. ובא מעשה לפני חכמי צפת ונחלקו, קצתם אמרו שהיא מותרת מיד, וקצתם אמרו שהתנאי קיים ועל דעת כן גירש. והשיב הרדב”ז שאשה זו מותרת מיד ואינה צריכה להמתין כלל שקיימא לן גילוי דעת בגיטא לאו כלום הוא, ואע”פ שזה המגרש גילה בדעתו שאינו רוצה לגרש אלא על תנאי, לאו כלום הוא, דדילמא חזר בו וגירש לחלוטין בלי תנאי וכו’, שאם איתא דליבו על התנאי היה לו להזכירו בשעה שנתן הגט.ע”ש. ודן הפת”ש שם באריכות בדברי הרדב”ז והמהרי”ט, בהמשך הדברים הביא הפת”ש תשובת אחרת של הרדב”ז (ח”א סימן תקעג’), בה סיים הרדב”ז: אבל בנידון דידן שהבעל אומר להדיא שאינו רוצה לגרש אלא בתנאי, וסמך על מסדרי הגט והם טעו, תנאי גמור הוא ואם לא נתקיים התנאי אינה מגורשת כלל. וסיים הפת”ש: ויש לעיין בשלושת תשובות אלו של הרדב”ז ולכוין הדברים שיהיו מתאימים ומכוונים זה לזה.

עוד כתב הפתחי תשובה אב”ע בסימן קלד’ ס”ק א’ בשם ספר בינת אדם (שער בית הנשים סימן לב’): שאלה באחד שנתן גט על ידי שליח, וקודם נתינת השליח נתפשר שיתנו לו חפצים ידועים, וכן עשו והשלישו החפצים, ולאחר נתינת הגט נלקחו החפצים טען הבעל שרימו אותו בחפץ אחד שנתנו לו חפץ רע, ומחמת זה רוצה לבטל הגט. והשיב הנה כבר מעשה כזה היה בגט שסידר הסמ”ע בוינא כמבואר בתשובת מהר”ם מלובלין, ויצא מחכמי הדור בהכשר כמבואר בפוסקים וכו’, ועכ”פ הסכימו כיוון שעכשיו הבעל מבטל קודם נתינת הגט כל דיבור שיזיק לבטל הגט אין אחרי דבריו כלום, והאריך בזה, וסיים החכמת אדם: וכ”ש עכשיו שהבעל מבטל כל מה שיזיק לבטל לגט וכו’, אין ספק שאשה זו מותרת.ע”כ. ברם הפתחי תשובה עצמו נחלק על החכמת אדם, דאינו דומה לגט מוינא וכו’, דאם אמרו לבעל שהשלישו החפצים בשלימות וקיימו התנאי שהקפיד עליו מתחילה, בזה אין שום הוכחה ממה שאומר אחר כך שנותן את הגט בלא תנאי לומר שמבטל התנאי הראשון, די”ל כוונתו רק על תנאי שלהבא אבל לא על העבר שלפי דעתו הוא כאילו מונח בקופסא.ע”כ. משמע שלדעת הפת”ש הסכם ממוני סגור המונח בקופסא, עשוי לבטל את הגט אם האשה הפרה אותו לאחר הגט אף אם אמר הבעל בזמן הגט שהוא מגרש ברצונו וללא תנאי וכו’. ויעויין עוד בשדי חמד מערכת אות ע’ כלל סו’ שדן באריכות בדברי הפוסקים בזה.

 וכתב בשו”ת רעק”א מה”ת סימן פג’: בעניין המנהג במקומו שבכל גיטין שמסדרים בית הדין לומר לזוג: תדעו שבדיני ממונות בירושת הבעל וכדומה הכל כמקדם, ועל דעת שינתן גט כריתות מן הערכאות. דע שהעניין קשה מאוד, כיוון שלהרבה פוסקים אין על דין הירושה דד”ד וכו’, אבל בנ”ד הוי כאומר שהגט כורת הכל ופקע כל דיני אישות, אלא שמצד משפט המלך זוכה בנכסיה אף שהוא לה כאיש נכרי, מ”מ זהו מספיק על הדין, דסתמא נשאר זכותו מצד דינא דמלכותא אינו מזיק לגט. אבל לומר להם במפורש, תדעו לכל הדברים שבממון עדיין הזכות כמקדם, י”ל דהוי כאומר חוץ לירושתה, אף שבשעת מתן הגט אינו מזכיר זה, מ”מ י”ל דהוי כנותן על דעת האמירה, זולת שיפרש להדיא אני נותן הגט בלי שום שיור ושיכרות בכל העניינים, ואין לי עוד שום זכות בממונך מדין בעל, רק חוק המלך אף שאינך עוד אשתו לשום דבר, נותן לו המלך זכות מה שיש לבעל על אשתו, או שבית הדין יפרשו להם באר היטב, ועדיין צ”ע.

ובשו”ת חלקת יואב אב”ע סימן כה’ כתב בעניין גילוי דעת וטעות בגירושין, במה ששכיח מאוד שהאשה רימתה את הבעל בחפצים ובמעות, והבעל סבר שהוא מושלש, ואח”כ נמצא שאינו מושלש כפי רצון הבעל, וגם בשכיב מרע המגרש מתקנת רבינו יחיאל מפרי”ש [ וכמו שפסק הרמ”א אב”ע בסימן קמה’ סעיף ט’, וכבר הבאתי את דבריו בחלק ד’ של מאמר זה], ואח”כ אין רצונה להנשא לו, האם הגט בטל מחמת טעות? והשיב דהנה בשו”ת מהר”ם מלובלין סימן קכב’ בעובדא דשכיב מרע שנתן גט על מנת שתחזור ותנשא לו, ואח”כ אינה רוצה להנשא לו, שפסק מהר”ם מלובלין שהגט בטל, והגאונים חלקו על המהר”ם מלובלין בזה דגילוי דעת אינו מבטל הגט. לאחר אריכות דברים כותב החלקת יואב: נחזור לדידן, דלכאורה גם ברמתה את הבעל בחפצים וסבר שכבר השלישה וכדומה, בזה אף אם אמר הבעל כסדר הגט שלנו שנותן בלא תנאי, מ”מ הגט בטל דטעות אינו עניין לתנאי, אך לדעת הרשב”א ומהרש”א צריך שיגלה דעתו בשעה שעסוקין בעניין הגט שמגרשה לפי שכבר השלישה החפצים. אך באמת נראה לי שיש לדון טובא בזה, ולומר שאין על זה תורת טעות רק תורת תנאי, מטעם דטעות לא מקרי אלא רק במוטעה בעיקר המעשה כמו החליצה וכו’, אבל במגרשה בשביל שסבר שכבר השלישה החפצים, הרי אינו מגרשה בשביל החפצים רק שמעכב הגירושין למשכון שתתן לו החפצים, אבל הגירושין בעצם אינם מוטעים וכו’, רק שהוא מחזיק את הגט למשכון על החפצים וזה לא נקרא רק תנאי וכו’, וכן בגט אם אמר הבעל קודם נתינה שמגרשה בלא תנאי שפיר הגט כשר וכו’, סוף דבר לדינא אם רימתה אותו בחפצים ואמר כסדר הגט שמבטל כל התנאים אין שום חשש כלל, ואף אם לא אמר שיהיה בלא תנאי, גם כן יש לצדד הרבה שאין חשש כל שלא היה תנאי בפירוש.

ובשו”ת אגרות משה אב”ע ח”ד סימן קטז’ נשאל בדין אשה שהשיגה גט פיטורין מבעלה, וכעת תובעת ממנו ממון כדי שתסכים לגירושין דערכאות, והבעל סמך על זה שנתן גט לאשה בכדי שיהא לו היתר נישואין על ידי הערכאות וכו’, והשיב ובעצם יש גם להסתפק לדינא ממש אולי יתבטל הגט ח”ו משום שאנחנו סהדי שלא נתן הגט אלא מצד הבטחתינו שיוכל על ידי זה להשיג גירושין דערכאות, משום שאבי האשה לא יעכב אלא אדרבה יסייע בזה, וכיוון שמעכב שאם היה יודע שיעכב ברור שלא היה נותן הגט, וממילא לא הועיל כלום מה שאמר שהוא בלא תנאי. ונמצא שיש גם לדינא חשש גדול אם יעכב הגירושין דערכאות שהגט יהיה פסול וחשש ממזרות על הבנים שתלד ח”ו.ע”כ.  וכן בספר תחומין כרך כא’ עמודים 340-342 כתב הרה”ג חיים שלמה שאנן בדין זוג שלאחר משא ומתן מייגע לו היה שותף בית הדין, נחתם הסכם גירושין בין הצדדים וניתן גט. ברם לאחר נתינת הגט, לא קיימה האשה את התנאים בהסכם, ולא הביאה את אחיה כערב כמתחייב בהסכם, ושנית שהאשה פנתה לבית המשפט בטענה שבבית הדין היא נעשקה וכו’, וביטל בית המשפט את הסכם הגירושין. ושוב הוצרך בית הדין לדון בכשרותו של הגט, שהפרת התנאים על ידי האשה גורמת למעשה לביטולו של הגט, אף שבשעת מתן הגט אמר הבעל שהוא נותן את הגט ללא שום תנאי וביטול כל המודעות וכו’. לאחר שהובאו במאמר זה דברי הפתחי תשובה והאגרות משה דלעיל, פסק בית הדין שהגט שניתן בזמנו הוא גט פסול, כיוון שההסכם היה “סגור מכל הכיוונים”, והאשה אינה רשאית להנשא על ידי גט זה, ויש להזמין את הצדדים לגט נוסף.

אמנם יש חולקים וסוברים שאף אם הפרה האשה את הסכם הגירושין ופנתה לאחר מתן הגט לבית המשפט אשר ביטל את ההסכם, מ”מ הגט כשר בדיעבד, כמו שכתב הרה”ג שלמה דיכובסקי בתחומין כרך כח’ עמוד 25 במקרה שבו לאחר החתימה על הסכם גירושין וסידור הגט, פנתה האשה לבית המשפט אשר ביטל את הסכם הגירושין וחייב את הבעל במזונות ילדים גבוהים יותר. בית הדין האזורי קבע שהגט מוטעה, ויש לרשום את האשה ברשימת מעוכבי חיתון. לאחר שהוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול, דעתו של הרב דיכובסקי שלא ניתן לבטל את הגט בגלל הפרת ההסכם, מהנימוקים הבאים:

* כיוון שנהוג לומר קודם מסירת הגט: “הגט הוא סופי ואינו ניתן לביטול בכל דרך שהיא, אם יהיו בניכם חילוקי דעות, זו עילה לדיון משפטי, אבל אין זה נוגע לגט”. לכן לא ניתן לערער את כשרות ההסכם בגלל הפרת הסכם [ומסתברים הדברים שכוונתו לסמוך על החכמת אדם והחלקת יואב והרעק”א שהבאתי לעיל].

* כיוון שבית הדין לאחר שאישר את ההסכם נתן לבעל אפשרות להתייעץ עם עורך דין, חזקה שעורך הדין הסביר לבעל שהאשה יכולה לתבוע מזונות בבית המשפט בשם הילדים, ופסק הדין בביה”ד רבני אינו סוף פסוק[1].

ברם אף הרב שלמה דיכובסקי כותב באותו מאמר כי שאר חבריו לבית הדין הרבני הגדול לא הסכימו לדעתו, וכי יש צורך בגט נוסף, למרות שהודו כי אילו האשה הייתה נכנסת להריון, הילדים לא היו נחשבים לממזרים.

ולעניות דעתי יש לצדד ולומר כי להחמיר ולהצריך גט נוסף אם פנתה האשה לבית המשפט אחרי מתן הגט שלא במקום ממזרות ועיגון, מהנימוקים הבאים:

* כתב הטור אב”ע סימן עה’: כתב א”א הרא”ש (שו”ת הרא”ש כלל לג’ סימן ב’): ראובן שטוען כי קודם הנישואין התנה עם אשתו שישאנה במקומה על תנאי שאחר הנישואין תבוא אליו לדור במקומו, והיא מודה בזה התנאי, אלא שאומרת אח”כ כשנשאה וכתב בכתובה שלא יוציאנה ממדינה זו למדינה זו בטל תנאי ראשון ואינה רוצה לצאת ממקומה. תשובה: לא נמחל תנאי ראשון בזה כי הכתובה נכתבה כמו שרגילין לכתוב בכל הכתובות ולא כיוון לעקור תנאי שהתנה בפירוש. וכתב שם הפרישה: ולא כיוון לעקור תנאי- כי לא נכתב אלא לשופרא דשטרי בעלמא. וכיוצא בזה כתב הר”ן בשם הרשב”א בפרק האשה שנפלו בדין שטר מברחת.

* כתב הרמ”א ח”מ סימן רז’ סעיף א’: וכן אם התנו תנאי ואח”כ כתבו השטר סתם ודאי על תנאי הראשון כתבוהו[2].ע”כ. ומקורו משו”ת הריב”ש סימן קב’, וכיוצא בזה כתב הרמ”א ח”מ סימן רכא’: היה בתחילה קציצה ביניהן וחזר אחד וחזרו ומשכו סתם אמרינן ודאי על קציצה הראשונה קנו. וכן בפתחי תשובה ח”מ סימן רכה’ ס”ק ד’ כתב בשם שו”ת פנים מאירות ח”ב סימן כא’ בהסתמך על דברי הרמ”א הנ”ל, כי כיוון שהעדים מפרשים עדותם שלא הייתה כוונתם רק על וכו’, אבל לא לבטל את מה שהותנה. הולכים אחרי העדים המפרשים כוונתם וכו’, ונראה עיקר לדינא על פי אומדנות המוכיחות והעדים גופייהו המעידים שהייתה כוונתם על תנאי ראשון וכו’.ע”כ. וכיוצא בזה כתב המאירי כתובות דף נד’,ע”ב וכן כסף הקדשים בסימן נ’.

* כתב היד מלאכי בכללי הדינים בכללי הכף ס”ק שי’ בשם שו”ת מהריק”ש ח”מ סימן רמא’): “כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה”, לא אמרינן אלא כשעושה עם האדם עצמו שהתנה עמו בראשונה. אבל אם מת והיה הולך ועושה עם היתומים סתם בזה, לא אמרינן שהוא עושה על דעת ראשונה, שכיוון שבאו פנים חדשות על מנהג המדינה הוא סומך.ע”כ. ואף בנידון דידן י”ל כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה.

ועוד מצאנו דיון בספרות פסקי הדין בדין הסכם גירושין שבו התחייבה האשה לזון את הילדים ולפטור את הבעל ממזונות הילדים או להסתפק בסכום נמוך, ולאחר מתן הגט האשה מערערת על זה ותובעת את האיש בשם הילדים לשלם דמי מזונות, האם הגט בטל בכך? הנה בשו”ת תבואות שמש אב”ע סימן עב’ נשאל בדין איש ואשה שנתרצו שניהם להתגרש ומחלה לו כתובתה וקבלה על עצמה לטפל בשלושת ילדיהם מכיסה ומממונה. למחרת הגט השכימה לבית הדין ודרשה מזונות מבעלה באומרה כי מחילתה הייתה באונס שהייתה רוצה להציל עצמה ממנו שהיה מכה וחובט בה, גם היא עניה מרודה והוא עשיר, והבעל משיב שצריכה היא לקיים חיובה. תשובה: טענתה שהיא עניה מרודה והוא עשיר, זו טענה צודקת שהרי פסק בשו”ע אב”ע סימן קיד’ ס”ג שהמתחייב לזון את בת אשתו ופטרה אותו האם מלזונה אין הפיטור כלום, וכתב שם הב”ש ס”ק ו’: הטעם משום שאין האם יכולה לחוב לבתה, וקל וחומר לנ”ד לגבי בניו שאין פיטורה כלום, ואף שנתחייבה לזונם, מ”מ כיוון שהיא עניה חייב לפרוע, והוא לישתעי דינא בהדה, וכבר כתבנו פעמים רבות לחייב הבעל מטעם זה. וכעת נראה לי לחדש שאף בהיותה עשירה, הבעל לא נפטר מעולם וכו’, ועדיין לא הודו לי חברי בחילוק זה, ולדעתם הוי כנכנסה ערב בעדו, ומה שנראה לי כתבתי, וכשיבוא לידינו עניין זה באשה אמודה, נעמוד עליו עוד.ע”כ. ומבואר יוצא מדבריו [על אף שלא דן בכך] שאין ההסכם הממוני בין הבעל לאשה מבטל את הגט. וכן בפד”ר כרך ח’ עמוד 170 כתב מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל: אכן במקרה ולא הייתה יד האשה משגת לפרנס את הילדה, והאשה הייתה סובלת ממחסור, פשוט שאין בידי ההורים להתנות תנאים ולערוך הסכמים על חשבונה של הילדה, ואין חבין לאדם שלא בפניו, וחיובו של האב כלפי הילדה היה חוזר וניעור. אך מתוך החומר שבפנינו לא הוכח שאין לה די מחסורה אשר יחסר לה, וממילא אין מקום לחייב את האב יותר על מה שהתחייב בהסכם.ע”כ. ומשמע לכאורה מדבריו שאין הגט בטל בכך. ויעוין בתחומין כרך א’ עמוד 255-266 שהביאו שם כמה פסקי דין בעניין זה, ובמאמרו של הרב שלמה דיכובסקי שליט”א בתחומין כרך כח’ עמוד 25 שאת חלקו כבר הבאתי לעיל.

לסיכום: מנהג בתי הדין קודם מתן הגט להחתים את הבעל והאשה כי הגט ניתן מרצון וללא תנאי, ואינו קשור לעניין הממוני. אם לא היה הסכם ממוני בין הבעל לאשה קודם הגירושין, אין הגט בטל עקב התביעות הממוניות שהוגשו לאחר הגירושין בין שנידונו בבתי הדין בין שנידונו בבית המשפט.

אם היה הסכם ממוני בין הבעל והאשה קודם הגירושין, ולאחר מתן הגט הפר הבעל את הסכם הגירושין, ותבע את האשה בבית המשפט, אף אם שינה בית המשפט את ההסכם לרעת האשה- אין הגט בטל בכך, שהרי האשה מעיקר הדין מתגרשת בעל כורחה, וכן אם שינה בית המשפט את ההסכם לרעת האיש- אין הגט בטל בכך כיוון שהוא פנה לבית המשפט והוא הטעה את עצמו. ואם לאחר מתן הגט הפרה האשה את הסכם הגירושין, ותבעה את האיש בבית המשפט אשר שינה את ההסכם לרעת האיש- יש אומרים שהגט בטל וצריך גט נוסף לחומרא כיוון שעל דעת זה לא נתן הבעל את הגט, ויש אומרים שאין הגט בטל כיוון שהבעל נתן את הגט ללא תנאי.


[1] אמר המגיה: מסתברים הדברים שכוונתו של הרב דיכובסקי לדברי המגיד משנה (הלכות מכירה פט”ו ה”ג) והסמ”ע (סימן רלב’ ס”ק י’) שבכל דבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר, כגון שיכולים לנסותו ולטועמו ולא הקפיד לעשות כן, והמוכר מכר לו סתם, אינו חוזר. ועוד אפשר שכוונתו לדברי הרז”ה פרק אד”ם: טעה בדבר משנה חוזר ואינו משלם וכו’, משום פשיעותא דבעל דין נגעו בה דכיוון דטועה בדבר משנה הוא ידיעה טעותיה, ולא איבעיא ליה לבעל דינא למיסמך עילייהו ולמעבד על פיו, דה”ל לשיולי ולגלויי טעותא דהא דבר ברור הוא כדבר משנה הברורה הלכך בעל דינא הוא דפשע.

[2] ויעויין עוד בגמרא פסחים דף רכ’,ע”ב:  דכי אהדריה קרא למילתא קמייתא אהדריה.

2 תגובות

  • מאת אלקנה:

    שלום
    הרב צבי ענק בתורה צריך למנות אותו לדיין בבית דין אזורי עכשיו

  • מאת נחום:

    האם האתר הפך לאתר פרסומות למועמדים לדיינות?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים