בס״ד
שלום לכבוד הרב,
יש לי שאלה שעוסקת במגבלות הטיפול של הבן באמו החולה
לבעלי יש אמא מבוגרת, חולה, שמטופלת באופן קבוע ע״י מטפלת גויה. אביו של בעלי לא מוכן לטפל באשתו ומעדיף לצאת כל יום מהבית ולעבוד.
המטפלת יצאה לחופשה לחודש ימים לעיר הולדתה ולא נמצאה לה מחליפה.
בעלי הבין שאין מה לעשות והוא מוכן לטפל באמו- משמע- לקחת אותה לעשות צרכים, לקלח אותה, להחליף לה בגדים וכ״ו.
אמא של בעלי היא אמנם סיעודית אך היא מבינה מה קורה סביבה, מדברת, חושבת.
האם מותר על פי ההלכה שבעלי יטפל באמו ויפגע בצניעותה?
הלוואי ואני יכולתי לעזור במקומו אבל אני מפרנסת את הבית ויש לי תינוקת קטנה שאני מגדלת.
מה ההלכה מתירה לעשות במקרה זה? האם אני יכולה להתנגד לבקשת בעלי?
אני מתנצלת על השאלה המביכה ועל המצב המשפחתי שנגרם.
תודה רבה
תשובה:
שלום רב.
לכתחילה יש לעשות כל מאמץ להשיג מטפלת אחרת בתשלום וכדומה שתטפל באם בעניני הרחיצה ושאר צרכיה הצנועים. אולם, כאשר לא ניתן למצוא מטפלת בשום אופן, יש להקל בצרכים הדחופים ממש, כמו עשיית צרכים או רחיצה כאשר יש חשש לזיהום או פצעי לחץ וכיוצא בזה. אולם, צרכים שאינם דחופים לא ניתן לעשות באופן הפוגע בצניעותה.
מקורות:
בגמרא בפסחים נא ע"א נאמר: עם הכל אדם רוחץ חוץ מאביו. ובטעם הדבר נחלקו ראשונים, רש"י שם מפרש שהטעם משום שעלול לבוא לידי הרהורים רעים כשרואה מקום שממנו בא, ואילו המאירי כותב שהטעם לכך הוא משום מורא אב. עלפי זה כתבו אחרונים, שהנפק"מ בין שני פירושים אלו, באופן שהאב נזקק לכך ביותר, שאם הטעם משום מוראו אין טעם להחמיר בכך כשהדבר נעשה לצרכו, אולם, אם הוא משום הרהורים רעים אין להקל בכך אפילו במקום שיש צורך רב. בס' ערוך השולחן סי' כג סעי' ח לחומרא, על פי הרמ"א שם שהביא את טעמו של רש"י.
אולם, בס' שמע אברהם סי' ע כתב, שאין לאסור משום הרהור אלא כששניהם ערומים, אבל אם הבן לבוש אין בכך איסור. בשעת הדחק ניתן לסמוך על דבריו.
בנוגע לרחיצת האם יש בכך קלון ובושה ויש להחמירנ יותר, אולם, כשאין אשה אחרת שתעשה זאת והיא עלולה להסתכן או להתייסר ממניעת הטיפול, ניתן להקל בכך, וכך הורה הגר"י זילברשטיין רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק [הובא בישורון כה עמ' רסה].
