האם בני דודים מצד האם פסולים לעדות מדאורייתא או מדרבנן. ומה נפקא מינה אם הפסול דאורייתא או מדרבנן לענייני ממונות?
תשובה:
פסול קרובים מצד האם נלמד מ'אם אינו ענין'. הרמב"ם בהלכות עדות פרק יג ה"א כותב שהפסול הוא מדרבנן. הכסף משנה והלחם משנה דנים בביאור שיטתו.
הרמ"א בחו"מ סי' לג סעיף ב מביא דעת הרמב"ם וכותב שנפקא מינה לקידושין ומשמע שאין נפק"מ לדיני ממונות.
בפסולי עדות דרבנן מצד עבירה יש קולא שצריך להכריז עליהם שהם פסולים (שו"ע חו"מ סי' לד סעיף כג) ורק לאחר מכן הם נפסלים, והטעם הוא משום שאין הפסול ידוע, אבל מסתבר שפסולי קורבה אין צריכים הכרזה משום שהפסול ידוע.
הש"ך שם כותב שגם להרמב"ם מדובר הפסול מדאורייתא ונוסח הרמב"ם שם מתייחס לעובדה שהדבר נלמד בי"ג מידות.
האם שיטת הש"ך מוסכמת להלכה?
אני רואה שדברי הש"ך הובאו גם בנתיבות חידושים. אבל למעשה, הרי אין נפק"מ אלא לעניין קידושין, ובוודאי אם יהיו קידושין בפני עדים קרובים מצד האם יצריכו גט לכתחילה.
אגב, יש שכתבו שאם היו קידושי כסף בפני עדים קרובים מצד האם, אף לדעת הרמב"ם הקידושין בטלים ממה נפשך, עיין בספר המפתח על הרמב"ם שם.
השאר תגובה