מה הדין בסכסוך בדיני עבודה אם מדובר בחברה בע"מ, ובחוזה כתוב שהערכאות המוסמכות לדון הם בתי משפט (לרבות בית דין לעבודה)?
תשובה:
יש לדון בבית דין שדן על פי דין תורה.
לגבי איזה דין חל, אם דין תורה או – להבדיל – חוקי המדינה, יש בכך אריכות בדברי הפוסקים. מסתבר שיש הבדל בין חוק המגביל את ההתחייבויות של הצדדים שחל, לבין חוק המטיל על אחד מהצדדים חיובים נוספים שאין בדין תורה שאינו חל.
מקורות:
הדעה המקובלת היא שאסור לדון בבית דין לעבודה, עיין כאן.
לעניין תנאי בהסכם לדון בבית משפט אזרחי עיין בקובץ עומקא דדינא ח"ב עמודים 429-434.
ראיתי בלינק שצירפת את מחלוקת הרב אלישיב והרב וולדנברג בקשר לבית הדין לעבודה. מובא שם בשם הרב אלישיב שסבר שיש בזה משום ערכאות כיון שאפשר לערער לבג"צ על החלטות בית הדין הארצי לעבודה.
בעניין זה אעיר שתי הערות:
1. כידוע יש הבדל בין בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ לבין בי המשפט העליון בשבתו כבית המשפט העליון לערעורים. בעוד, שאם היה לבית המשפט העליון לערעורים סמכות על פסקי בית הדין הארצי לעבודה, התוצאה הייתה שניתן לערער על תוכן פסק הדין בפני בית המשפט העליון. המצב החוקי כיום שאי אפשר לערער לבית משפט העליון על החלטות בית הדין הארצי לעבודה. כל שאפשר לעשות זה לעתור לבג"צ שיבחן אך ורק האם בית הדין הארצי לעבודה פעל בחוסר סמכות (לדוגמא: דן בענין שאין לו בו סמכות עניינית לפי חוק) או שהוא לא פעל לפי כללי הצדק הטבעי (כצ"ט: זכות השימוע, זכות הטיעון וכו'). בג"צ לא מוסמך להתערב לגופם של דברים.
2. אם אכן ערעור לבג"צ הוא זה שמכפיף את בית הדין הארצי לעבודה למערכת הערכאות. אם כן, בית הדין הרבני העליון גם כן כפוף לבג"צ והוא חלק ממערכת הערכאות. אכן, ראיתי ממש לאחרונה בבתי הכנסיות, קונטרס שמעלה להלכה שבית הדין הרבני הוא "ערכאות" ממש. אך נראה לי שאין כן הסכמת הפוסקים והקונטרס הזה הוא בבחינת "גדולה קנאה".
בכבוד רב
מרדכי
השאר תגובה