צירוף למנין בתפילת ערבית

בשחרית ובמנחה יש להמתין עד שיהיה מניין לפני חזרת הש"ץ. האם גם בערבית יש להמתין לעשרה במניין מצומצם לצורך אמירת קדיש או אפשר להקל ברוב מניין.
בברכה אלי

תשובה:

אכן, כפי שנראה שהבנת בשאלתך יש הבדל בענין זה בין חזרת הש"ץ לשאר אמירת דבר שבקדושה. שכן לענין חזרת הש"ץ כתב השולחן ערוך (או"ח סי' קכד סעי' ד) שאם אין עשרה אנשים השומעים את תפילתו "קרוב ברכותיו להיות לבטלה"! ובמשנה ברורה שם כתב, שכאשר הש"ץ אינו בטוח שיש עשרה המאזינים לברכותיו, טוב שיתנה שאם אינם שומעים תהיה ברכתו נדבה.

אולם, לענין שאר אמירת דבר שבקדושה כמו קדיש או אפילו תפילת שמונה עשרה וכיוצא בזה, כתב המשנה ברורה (סי' נה ס"ק לב), שאם יש תשעה העונים יחד, ויש עוד אחד נוכח שישן או מתפלל תפילת שמונה עשרה, מותר לומר דבר שבקדושה, ונחשב להם הדבר כאילו נאמר בעשרה. והוסיף עוד, שיש סוברים שאפילו יש רק שישה עונים ניתן לצרף ארבעה מתפללים, אך, באופן זה לא יצרפו אדם ישן. ולפי שיטתו נראה, שבתפילת שחרית ומנחה יש להקפיד על עשרה בדוקא, ואילו בערבית די בשישה עונים ועוד ארבעה המצטרפים עמהם אף שאינם עונים, וכן כתב בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' נה סעי' ז).

אולם, יש שחילקו לענין זה בין אמירת קדיש וקדושה שבזה די בשישה עונים, לתפילת שמונה עשרה שצריך לאומרה עשרה יחד, וכן נהגו להחמיר לכתחילה. וזאת על פי דברי המשנה ברורה בסי' צ סעי' ט שעיקר תפילה בציבור היא כשעשרה אנשים מתפללים יחד. לפי הבנה זו, יש חילוק בענין זה בין אמירת קדיש לתפילת שמונה עשרה.

כמו כן יש שהקילו להיפך, שאף בחזרת הש"ץ אין צורך בעשרה עונים, ולדעתם דברי השולחן ערוך בסי' קכד נדחים, ותמיד די בשישה עונים ועוד ארבעה המצטרפים עמהם [ראה פרישה סי' קכד, וט"ז שם ס"ק ד, ומגן אברהם סי' נה ס"ק ח, ואליהו זוטא שם ס"ק ג].