בס"ד
א. מהי משקלה של עדות שמיעה באופן עקרוני ?
ב. מהי משקלה של עדות שמיעה מפי אדם יחידי המשמשת לפירוש "אפשרי" של תנאי כתוב אך מעורפל בחוזה כתוב /צוואה/ הסכם ?
ג. נא לציין מקורות לעיון והעמקה.
תשובה:
שלום רב,
א. בהלכה מתייחסים למושג 'עדות' רק לדבריו של אדם ניטרלי שאין לו שום ריווח מעדותו וכן אינו קרוב משפחה של אחד מהצדדים. בחוק מתייחסים גם לגירסת הצדדים עצמם כעדות. להלן אתייחס לשני סוגי העדויות.
עד שמעיד מה ששמע מפי עד ניטרלי אחר פסול לכל עדות ואינו כשר אלא לאיסורים (להעיד שהבשר נשחט או שהופרשו תרומות ומעשרות מהפירות וכדו') וכן להעיד על אישה נשואה שמת בעלה כדי להתיר אותה להתחתן ולגבות את הכתובה. עד המעיד מה ששמע מפי אחד מהצדדים מחוץ לבית דין מוגדר כ'עד הודאה', עדי הודאה כשרים רק אם הנסיבות מוכיחות שאכן הייתה כוונה להודות ומשום כך הצריכו חז"ל שיאמרו לעדים בפני הצד המודה 'אתם עדים שהוא מודה'. כך לגבי שני עדי הודאה, אבל לגבי עד הודאה אחד נחלקו הפוסקים אם עדותו מועילה אפילו אם אמרו לו אתה עד.
ב. תלוי עד כמה פרשנות זו מסתברת, אם מדובר בפרשנות מסתברת יכול בית הדין להחליט שבצירוף דברי העד יש לקבל פרשנות זו. יש לציין, כאשר הצדדים חותמים בהסכם בוררות על סמכות לדון על פי פשרה או אומד הדעת, יש סמכות לדון על פי אומדנא ועל פי מה שבית הדין משתכנע שכך האמת, גם ללא הוכחות ברורות לפי הלכות עדות. כאשר בית הדין אינו יודע עם מי הצדק, בית הדין פוסק לטובת המוחזק. ישנם פרטי הלכה רבים מי נחשב כמוחזק.
מקורות:
א. דיני עדי הודאה מבוארים בשו"ע חו"מ סי' פא. דין עד הודאה מבואר שם סעיף י ובש"ך שם.
ב. לגבי דיני מוחזק עיין בכללים (מבעל הנתיבות) שנדפסו בשו"ע חו"מ לאחר סי' כה.
