יש חזן בבית הכנסת שבנו הקטן (כבן 10, בעל דעת לכל דבר ועניין) נעמד עמו בזמן שהוא מתחזן, שכן נפשו של הקטן נמשכת מאוד לכל ענייני החזנות ומנהגי התפילה (מככב בשירת אנעים זמירות).
בברכת כהנים, נתן החזן לבנו להקריא את שלוש הברכות לכהנים, מילה במילה. החזן עצמו השגיח על בנו ווידא שהוא אכן קורא מהסידור מילה במילה, ואף קרא עמו בלחש. הקהל והכהנים שמעו את קולו של הקטן ולא של אביו החזן.
היו אנשים מסוימים בקהל שמחו כנגד החזן וטענו שאסור לעשות דבר כזה ושהם לא יצאו לידי חובת ברכת כהנים.
האם מחאתם מוצדקת? האם יש לאסור על החזן להמשיך במנהגו זה?
ברכה ותודה!
תשובה:
נראה שלכתחילה לא ראוי לתת לקטן להקריא, אולם, אם עלול הדבר לגרום למחלוקת או עלבון רב לחזן ולבנו, אין למחות בידם.
מקורות:
החובה להקריא לכהונים את נוסח הברכה אינה חלק מהמצוה ואף לא חלק מחזרת הש"ץ, וכל ענינה אינו אלא כדי שלא יטעו באמירת הברכה. לכן, אין מניעה לכאורה לתת לקטן להקריא כאשר אנו מוודאים שהוא מקריא נכון. אף על פי כן, נראה שאין ראוי לעשות כך לכתחילה, וזאת משני טעמים:
א. יש סוברים שהקראה זו היא חלק מתפקידיו של הש"ץ, ראה שו"ע הרב סי' קכט, על פי הרמב"ם הל' תפילה פי"ד הל' יד, ולעומתו בביאור הלכה שם ד"ה משתדלין.
ב. בט"ז שם ס"ק יז כתב, שאם כל המתפללים כהנים עדיף שיברכו בלא הקראה [ויש חולקים], ולא הוזכר בפוסקים שאם יש שם קטן יהיה הוא המקריא, ומשמע שלא ראוי לתת תפקיד זה לקטן.
תודה על התשובה המהירה, והכל לשם שמיים.
השאר תגובה