ראובן בקש משמעון לקנות לו חפץ מסוים והבטיח לשלם אח"כ. הזמן עבר ושמעון שכח, כמה עלה החפץ. האם בקשה של ראובן נדונית כהלואה ועליהם להזהר מרבית או שזו שליחות גרידא?
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה
בפועל יש כאן הלוואה וחלים איסורי ריבית. עם זאת מותר להתפשר על סכום ריאלי שאינו נוטה לא לטובת השליח ולא לטובת המשלח ואין בכך איסור ריבית.
מקורות:
עיין בנתיבות סי' קפג סק"ב וסק"ה שהכסף שהשליח נותן למוכר נחשב כהלוואה למשלח. אבל באמת כל חוב כספי, גם חוב שאינו נובע מהלוואה, דינו כהלוואה לעניין ריבית וכמו שכתב הבית יוסף ביו"ד סי' קס. ורק אם המלווה נותן מין אחד ומקבל מין שונה הרי זה מוגדר כדרך מקח וממכר שהאיסור הוא רק מדרבנן, אבל במקרה זה השליח נתן כסף ומקבל אותו כסף בחזרה.
לעניין פשרה בין המלווה ללווה עיין בשו"ת אבני נזר חו"מ סי' כג שמותר להתפשר, אבל ההיתר הוא רק על פשרה, כלומר סכום שיכול להיות יותר או פחות, אבל לא כשידוע שהלווה משלם יותר.
