שלום; בעלי ואני נשואים מזה שמונה שנים. לפני כשנתיים גיליתי שהיה לא נאמן ושוחח רבות ונפגש עם אישה נשואה אחרת. כאשר גיליתי התחייב להפסיק את הקשר. לאחר זמן מה התגלה כי לא הופסק הקשר בין השניים ואף בעלה של האישה השנייה גילה זאת והחל בהליך גירושין. לאחר זמן של שמונה חודשים בהם חיינו בנפרד לפרקים( הוא אצל הוריו ואני אצל הוריי עם ביתנו המשותפת) החלטתי להביא אותנו למגורים משותפים ולנסות להשיג שלום בית, יש לציין כי המצב השתפר בינינו והנישואין טובים מבעבר.כעת כעבור כשנה וחצי במסגרת הליך גירושין של האישה השניה, החליט בעלה לזמני כעדה בבית הדין הרבני ושאעיד כי בין בעלי ורעייתו היה קשר. אם אעשה זאת אני עלולה לסכן את שלום הבית שלי, ואיני רוצה בכך. האם הלכתית אני מחוייבת להעיד כנגד בעלי?
תשובה:
שלום רב.
סליחה על האיחור במענה.
מאחר שיש לך הספד צפוי כתוצאה מהעדות המתבקשת, אין לך חובה להעיד עבור אותו אדם. ראי במקורות.
האמת והשלום אהבו.
מקורות:
כל היודע עדות לחבירו יש מצוה להעיד עבורו "ואם לא יגיד ונשא עוונו" (ויקרא ה,א) אלא שמצווה זו נאמרה כשיש שני עדים היכולים להעיד ובכך הם משפיעים על תוצאות הדיון.
אבל גם עדות שאינה של שני עדים, יש חובה להעיד למרות שזה לא כלול במצוה הזו, כמבואר בבא קמא (נו,א) היודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, והגמ' מסבירה שהמקרה הוא בעד אחד שיכול לחייב שבועה. וראה שם ברש"י, שלמרות שאין כאן הספד ודאי עבור חבירו, שהרי יתכן שהתנבע ישבע ויפטר, בכל זאת חייב הוא להעיד שמא ע"י חיוב השבועה הוא יודה ויפטר.
במקרה שלפנינו, ודאי אינך יכולה להכריע את הדיון בין הבעל לאשתו, ולמרות המבואר בהלכות עדות (סי' כח סעי' ב') כי גם קרובים ופסולים בית הדין מבקש מהם לבוא ולהעיד ובכך לגרום לצדק לצאת לאור, בכל זאת, כאן אין לך עדות ודאית, הרי אינך יכולה להעיד אלא על "רגלים לדבר" כזה או אחר, אבל גם זה יכול לעזור לצורך הדיון ומצווה עלייך להעיד.
אלא שכל זה נאמר במקרה שאין לך כל הספד מהעדות. אבל כפי שאת מציינת יש לך הפסד מהעדות ולכן השאלה היא האם בזאת את נפטרת מחובתך להעיד או לא. ראה בפסקי דין רבניים (כרך ה' עמוד 133 ואילך) שדן הגר"א גולדשמידט באדם ששוחרר מהצבא ככל הנראה בעקבות בעיות נפשיות, והמידע מהצבא היה חיוני ביותר בדיון בינו לבין אשתו בנוגע לגירושין. והצבא באמצעות שר הבטחון דאז דוד בן גוריון התנגדו למסירת המידע מחשש שמא בעקבות מסירת המידע, חיילים יחששו למסור מידע חיובי אודותיהם.
פסק הדין ארוך ומנומק, ובו הוכיח הגר"א גולדשמידט, כי במקרה של הפסד אפילו שיש מצוה להעיד, אין היודע עדות מחוייב להעיד, אלא שהכריעו שם שזה רק במקום שההפסד הוא ממשי ונראה לעין, שלא כמו במקרה הנ"ל. אבל המקרה הנוכחי נראה שיש הפסד ממשי ולכן אין לך חיוב למסור עדות בענין, על חשבון השלום בית שלך.
כל זה הוא במקרה שהדיון המתנהל בין בני הזוג הוא במסגרת הגירושין. כלומר, הבעל רוצה את העדות כדי שיהיה בעמדה טובה יותר מסגרת הגירושין שהולכים להתבצע.
אבל אם הנושא הוא האם ביה"ד יכפה גירושין או שמא יחזרו לחיות ביחד, כאן השאלה היא האם את מחוייבת להעיד "לאפרושא מאיסורא" כלומר, להפריש אותם מאיסור, שהרי עפ"י עדותך האשה אסורה לחזור לבעלה. ובמקרה כזה יש מקום לחשיבה מחודשת האם עלייך מוטל החובה להעיד כדי להפריש אותם מאיסור למרות ההספד שלך הצפוי. עפ"י המבואר בשבועות (ל,ב) כי למרות שבשביל ממון אין אדם מחוייב להציל את חבירו על חשבון כבוד הבריות שלו, אבל באיסור הוא מחוייב גם על חשבון כבוד הבריות.
אלא שמאחר שסיטואציה כזו היא רחוקה, כלומר, שניתן לומר בודאות שע"י העדות שלך את תצילי אותם מאיסור, לכן נראה שבמקום הפסד אינך מחוייבת להעיד, בפרט שידוע מה שאמרו חז"ל גדול השלום שה' הסכים שימחה שמו על המים.
