ילד קטן שקיבל מאביו אופנים גדולות מאוד לשחק הילד נסע באין כניסה הנסיעה שלו הייתה במהירות מופרזת, רכב שיצא מחניון של הבניין הבחין כי הילד אנו מתכוון לעצור וחשש שהילד יתנגש ברכבו וייגרם נזק לילד ולרכב הנהג צפצף והילד לא עצר. הילד אך שהתקרב לרכב מיד שבר את ההגה של האופניים ימינה לתוך החניון תוך שהוא שורט את הרכב בהגה מתברר שהילד גר בבניין והוא ניכנס דרך החניון להגיע לבית. בעל הרכב מיד יצא וראה את הנזק ושאל את הילד מדוע לא עצרת והוא אמר לא הצלחתי, לסיכום השאלה מאחר ומדובר בילד קטן שאביו נתן לו אופנים מאוד גדולות שאינו יכול לשבת אפילו על הכיסא אלא רק בעמידה בוודאי שלילד לא תהיה שליטה ולכן הוא לא הצליח לעצור.
מה הדין האם האבא חייב לשלם מאחר והוא אישית שלח בידי בנו אופניים שהבן לא יוכל להשתלט מאחר והם גדולים מעל מידתו. כמו כן חייב אדם ללמד את בנו לנהוג ע"פ חוק והילד נהג בניגוד לתנועה באין כניסה ובמהירות.
שאלה נוספת, האם אפשר למנוע מהילד הקטן להיכנס לחניון בנסיעה עם אופנים בכדי להגיע לבית שלו גם אם לא הייתה פשיעה מצד האבא וזאת בכדי למנוע נזק של רכבים יוצאים ע"י ילדים קטנים וכל שכן כאשר יש פשיעה מצד ההורים שנותנים לילד אופנים שלא יוכל להשתלט עליהם ובעקבות כך גורמים נזק, יצוין כי מדובר בחניון שהחניות הם פרטיות ומוצמדות לדירות ויש דיירים שאין להם חניה בחניון וגם לאבא של הילד אין חניה בחניון.
לסיכום מי חייב בנזק אם בכלל.
תשובה:
יש מקום לחייב את האבא על הנזקים שהבן עשה עם האופניים, אבל קשה להכריע למעשה. אני מציע להתפשר.
לגבי המעבר דרך החניון, המעברים הם רכוש משותף ולכן לא ניתן למנוע את המעבר למי שאין לו חניה בבעלותו. אבל ניתן למנוע מילד הרוכב על אופניים הגדולים ממידתו.
מקורות:
יש מקום לחייב את האבא כבעל האופניים, וכדין דליל שנקשר ברגלי תרנגול שבעל הדליל חייב, עיין ברמ"א חו"מ סי' שצ סעיף י. ואף קטן דינו כבהמה לעניין זה כמבואר לעניין שולח שלהבת ביד קטן בשו"ע חו"מ סי' תיח סעיף ז. אבל לכאורה תלוי אם האב נתן את האופניים במתנה, שאז אי אפשר לחייב אותו על הנזקים, או שרק השאיל. גם יש לעיין אם אופניים גדולים מדי אכן מועדים להזיק, או שקרה מקרה.
לעניין קטן שהזיק עיין בשו"ת מחנה ישראל סי' כג שדן לחייב את האב שבנו הזיק לפנים משורת הדין מחשש שהבן ישכח לשלם כשיגדיל ולא יקיים את חיובו לצאת ידי שמים, אולם דבריו צ"ע.
לעניין מניעה ממעבר בחניון עיין כאן.
לעניין מה שכתב בית הדין שאם האב שנתן מתנה לבנו יהיה פטור אם הבן הזיק ע"י המתנה. האם הבן קונה מדין קניין שבזה האב ניפטר, וכיצד ניתן לפטור את האב שמראש נותן את רכושו ביד בנו.
שאלה נוספת האם כל משחק אבא קונה לילד לשחק האם זה מתנה או שזה נישאר רכושו של האב והבן משחק בו , ומעשים בכל יום שאבא מבקש שהילדים יתחלפו במשחקים ו/או יעשו תורנות הדבר מעיד שבסתם זה נישאר רכוש ההורים.
נושא הבעלות על מה שההורים נותנים לילדיהם אינו ברור. מצד אחד ההלכה היא בשו"ע חו"מ סי' צז סעיף כה שבעל חוב אינו יכול לגבות מבגדי ילדיו של הלווה, משום שהבגדים אינם של הלווה אלא של ילדיו. מצד שני, דעת ר"ת בשו"ע או"ח סי' שסו סעיף י שהאב אינו יכול להקנות דבר לבנו הסמוך על שולחנו, גם אם הבן גדול. ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' שיג שדעת ר"ת היא ספיקא דדינא.
למעשה, אכן מסתבר שאם נהוג להעביר בגדים ומשחקים מידי ילד אחד לידי הצעיר ממנו, הרי זה מוכיח שלא מתכוונים לתת לבן במתנה.
אם האב נתן מתנה לבן והבן הזיק על ידו לאחר פרק זמן, מסתבר שלא ניתן לחייב את האב, כיון שהחפץ כבר אינו ממונו של האב.
השאר תגובה