ששה דברים שעשו אנשי יריחו – נו.

אנשי יריחו היו

ביאורו וסברתם

למה מיחו או לא מיחו בהן חכמים

מרכיבין דקלים בי"ד ניסן

שזנו הדקל בדבר שיתקיים א"נ הרכיבו זכר בנקבה דס"ל דהוי דה"א [צל"ח] או דל"ה מלאכה גמורה [רש"י מנחות] או מדהוי חוץ לירושלים ופטורין מק"פ [מאירי]

לא מיחו היות ועשו זה על סמך דין נכון אע"פ שלדינא חלקו עליהן

כורכין את שמע

לא היו מפסיקין בק"ש לרש"י בין אחד לואהבת לתוס' בין שמע להשם א"נ סמכו היום לעל לבבך א"נ שלא אמרו בשכמל"ו

לא מיחו, כיון דמרע"ה ג"כ לא אמר בשכמל"ו

גודשין לפני העומר

דלא חששו שמא יבוא לאכול ממנו

לא מיחו, דאין חשש כ"כ דבדילי

מתירין גמזיות של הקדש

דסברי אין מעילה בגידולין

מיחו, דאסורין בהנאה מדרבנן

אוכלין תחת הנשר בשבת לעולא

לרש"י נפלו בשבת מן האילן על המכבדות

לא גזרו שמא יעלה ויתלוש ולית להו גזירת פירות הנושרין וגם לית להו איסור להשתמש במחובר

מיחו, דגזרו שמא יעלה ויתלוש מחמת גזרת פיהנ"ש כשהן בגובה דשם מצויין נמי מחוברין אבל כשנפל למטה ליכא גזרת פיהנ"ש

ולתוס' נפלו מער"ש על המכבדות ובשבת נפלו משם לארץ

אית להו גזרת פיהנ"ש כשנפל בשבת ואית להו איסור השתמשות במחובר אבל ל"ג כשנפל מן המכבדות לארץ

גזרו אף בכה"ג שנפלו תלושין מהמכבדות לארץ בשבת שמא יעלה ויתלוש

אוכלין תחת הנשר בשבת לרבין

דמוכן לעורבין הוי מוכן לאדם ולכן מותר בשל בין הכיפין [אבל בשל מכבדות אסור שמא יעלה ויתלוש]

אף של בין הכיפין אסור דמוכן לבהמה ל"ה מוכן לאדם [אבל מצד פיהנ"ש לית להו בבין הכיפין לרש"י. ולתוס' כן ס"ל גזרה זו עכ"פ כשנפלו בשבת]

נותנין פאה לירק [מלפת,

ולר"ש גם מכרוב ולרי"ו גם מקפלוט]

דס"ל מכניסו לקיום ע"י ד"א חייב בפאה

מיחו, שהעניים לא יאכלו טבל

חזקיה מלך יהודה

גירר עצמות אביו וכו'

משום כפרה ואף להר"מ שאסור לבזות אביו רשע מ"מ לאחר מיתה [דהוי דרבנן] שאני תפא"י

הודו לו חכמים

כתת נחש נחושת

לפי שהיו טועין אחריו

הודו לו חכמים

גנז ספר רפואות

שלא היו לבם נכנע ולהר"מ שלא יטעו בע"ז

הודו לו חכמים

קצץ דלתות היכל וכו'

לשחד מלך אשור

לא הודו לו מפני ביזוי המקדש

סתם מי גיחון

שלא יוכלו האויבים לשתות

לא הודו לו שהיה לו לבטוח בד'

עיבר ניסן בניסן

ר"ל בל' אדר. ועשה כן מפני שהיו הרבה טמאין שלא יכלו ליטהר בזמן

לא הודו לו דס"ל אין מעברין ניסן ביום שראוי להיות ניסן