מה הדין כשיש צהבת לתינוק שנולד, מבחינת ברית המילה? מתי דוחים? יש כאלה שמחכים שבוע ויש כאלה שלא – למה? והאם דחיה בשבוע זה נקרא ברית דחויה או בזמנה, או שרק אם דוחים בגלל שבת זה נקרא דחויה? תשובה:
שלום רב.
אני מעתיק לך מספר אוצר הברית (חלק ג' עמוד קנ"ז) את כל הדינים במקרה שיש לתינוק צהבת:
צהבת פתולוגית היינו שמחמת נגיפים או חיידקים דינה ככל מחלה בכל גופו וצריך להמתין שבעה ימים מעת שהבריא.
במקרה של צהבת פזיולוגית היינו מחמת חוסר בשלות של כבד התינוק יש מקרים שממתינים שבעה ימים ויש מקרים שאין ממתינים שבעה ימים מעת שהבריא אלא מלים אותו מיד בהגיעו למצב המתאים ויבואר להלן
דעת הפוסקים בדורנו שבמקרה של צהבת פזיולוגית אם הצהבת בעליה והמדידה הראתה 12 בבדיקת בילירובין אין מלים ודוחים את המילה. לעומת זאת אם הצהבת בירידה אף ב12 מלים ביום השמיני ותלוי בתנאי שמפורט בסעיף הבא.
כיון שבדר"כ אין בדיקת הדם בסמוך למילה ע"כ המוהל צריך לעשות בדיקה בעיניו לאחר שברר שבדיקת הדם עלתה יפה ואין שום סיבוכים נוספים הבדיקה תעשה בפני התינוק בלובן העין ובחלק העליון של הגפיים התחתונות היא נעשית שם לאחר לחיצה באצבע המראה האם המקום צהוב או לאו סימן נוסף לתינוקות עם צהבת שהם ישנים יותר מכפי הרגיל.
תינוק שהגיע ל 16מ"ג מכניסים אותו הרופאים לאור כחול. גם אז אם הצהבת בירידה והגיעה למידה הראויה כמבואר לעיל מלים ביום השמיני ואין מתחשבים בכך שהיא ירדה בסיוע האור, ויש אומרים שאם הגיעה הצהבת ל15 ממתינים ז' ימים, וי"א שאם הגיע ל 10 צריך להמתין שבעה ימים, ומעת שירד ל5 ממתינים ז' ימים ורק אחרי כן מלים.
ויש אומרים שאם הגיע ל17-18 בבדיקת בילוברין דוחים את מילתו בשבעה ימים ומתחילים לספור ז' ימים מעת שירד ל11 וחצי, ומחזיק ברמה זו ללא אור סגול. ויש אומרים שמעת שירד מתחת ל18 בבדיקה הנ"ל מתחילים למנות את שבעת הימים. ויש אומרים שאין ממתינים ז' ימים בכל צהבת פיזיולוגית ולא נתנו שום שיעור מאמתי מלים (כך כתב בילקוט יוסף).
