השוואות בין טעם כעיקר והיתר מצטרף לאיסור – מד.

היתר מצטרף לאיסור

טעם כעיקר

פירושו

לרש"י מג: ר"ל אף שלא בתערובת [כדמוכח לזעירי מג:]וכן לר"ת דטעכ"ע מהפך לאיסור מוכח כרש"י דאל"כ מה נתחדש בהמצטל"א. אכן לאגודת אזוב נזיר החידוש הוא דא"צ כזית משא"כ בטעכ"ע ובבשמים ראש שם השיגו.

ולתוס' וחי' הר"ן זה רק בתערובת ומ"מ מצד טעכ"ע היה צריך לאכול כל הכמות שנבלע בו הכזית וע"י המצטל"א מתחייב באכילת כזית מהתערובת. ועוד דמצד טעכ"ע סגי בטעם ולא ממשו משא"כ המצטל"א בעי ממשו

טעמו ולא ממשו [רש"י מד: ד"ה טעכ"ע וכן מה. סוד"ה ורע"ק] וצ"ע דבכותח הוי טעמו וממשו ולרש"י לחכמים נמי ל"א בזה טעכ"ע. לרש"י ור"ת חולין ע"י טעכ"ע ההיתר נהפך לאיסור ולוקה על כל כזית הימנו. [וע' בבשמים ראש נזיר אם לר"ת צריך כזית או גם בפחות].ולחי' הר"ן אין לוקה רק אם אכל שיעור מן ההיתר שנבלע בו כל הכזית]

מהיכן נלמד

בקדשים מכל רשר בבשרה יקדש

בנזיר ממשרת

לחכמים דרע"ק מנזיר [אבל גיעולי מדין הוי חידוש דנטל"פ], ולרע"ק מגיעולי מדין [דס"ל דל"ה חידוש].

באיזה איסורים נאמר זה

בקדשים לכו"ע. לרע"ק גם בנזיר [ולא בכה"ת דהוי ב' כתובין הבכ"א]. ולזעירי לפי ר"א גם בהקטרת שאור וכןבתערובת חמץ בפסח. ולאביי מד. נאמר זה לתוד"ה אלא בתי' א' רק לרע"ק בכל איסורי תורה ולתי' ב' בתוס' ס"ל כן אף לחכמים כשיש רוב איסור

בכל התורה מק"ו דנזיר. מד:

אם נאמר אף במיעוט איסור

לאביי כן כדמוכח מקו' אביי ממקפה אכן ע' תוד"ה אלא דרק לר"א דתערובת חמץ נאמר זה במיעוט איסור. ובמב"מ בודאי לא נאמר זה דבטל ברוב ע' תוד"ה איתביה

כן

אי לוקין עליו

במקום שנאמר כן, לוקין

כן בגמ' מד: [וצ"ע על הר"י אורלינש בתוס' חולין צט.] ולר"ת חולין ורש"י כאן מד: ההיתר מתהפך לאיסור ולוקה אף כשאוכל רק כזית מהתערובת ולרח"כ רק כשיש בתערובת כזית בכא"פ

מי חולק ע"ז

בקדשים כו"ע מודי אבל בחולין

חכמים דרע"ק לא ס"ל מזה אף בנזיר

לרש"י מה. חכמים דר"א לית להו טעכ"ע אפי' בנזיר רק המצטל"א] ולאבנ"ז [שנ"ה בהערה] גם ר"א לא ס"ל כן דאל"כ ל"ל קרא לרבות עירובו]