לתרומות לחץ כאן

השוואות בין אופנים שונים של איסורי חמץ בפסח – כא: מב. מה: ואו"ח תמ"ב

איסור

אכילה

איסור הנאה

איסורו

בערב פסח

איסור

בל יראה

איסור שהייה מדרבנן

איסורו אחר פסח

שאור

בכרת[1]. וכשנפסל מכלב לרמב"ם שרי ולראב"ד א' ב' אסור דראוי לחמע ולכס"מ אפי' הראב"ד לא אסרו באכילה אלא שחייב לבערו. וע"ע בה"ל תמ"ב ט'

בלאו

כחמץ

כחמץ ולפי ב"ש בביצה ב. שאור חמור מחמץ לע' שיעורו

—–

כן

זית חמץ גמור

בכרת

בלאו

לרי"ה לוקה מה"ת והראב"ד פ"א ה"ו פסק כר"ש  דמה"ת אסור רק באכילה ולא בהנאה ואין לוקה

בלאו.

.

——-

כן

פחות מכזית חמץ גמור

אסור משום ח"ש

דינו כח"ש ואי בעינן הנאת שו"פ אסור אפי' נהנה מפחות מכזית

ח"ש

ע' מג"א תמ"ב סע"ז מחלוקת הפוסקים ובשאג"א וחכ"צ

כן

לשועה"ר תמ"ב בקו"א ט' ושעה"צ תנ"א ו' אסור

כזית חמץ נוקשה

לר' מאיר [ולר"א לפי ר"נ] בלאו ולחכמים מדרבנן, וכ"פ מג"א תמב א' וי"א דאסור מה"ת מנחת ברוךוע' פמ"ג בפתיחה כוללת ב,ב. אכן במי פירות עם מים אסור מה"ת לכו"ע. מנ"ח מ' יב

בתוס' כג: נ' דתלוי במח' חזקיה ור"א וכ"כ בפמ"ג תל"א ב'. ובחי' ר"ן אסר לכו"ע. ולתורא"ש לכו"ע מותר וע"ע צל"ח

ע"ע תוס' ב. ור"ן מב. דמה"ת אינו אסור עד הלילה  לכו"ע

לרש"י עובר ולתוס' לא. ואולי גם רש"י כ' זה רק לר"א ולא לחכמים. מג"א תמ"ב. וע"ע בגר"א ס"ס תמ"ז אי לרש"י עובר בב"י אף לחכמים

לרא"ש פ"ג שרי לר"ת [אם החיוב בדיקה משום ב"י] ולהלכה

אסור כתוס' ב. אא"כ ע"י תערובת תמ"ב ד'

למג"א ס"ס תמ"ז מותר אף באכילה ורוה"פ מחמירין באכילה. מ"ב ס"ק ק"ז. ולרש"י יהא אסור אחה"פ

כזית חמץ בתערובת אינו מינו בכא"פ

להר"מ בלאו ולרמב"ן בכרת.[2] וע"ע מ"ב א' שנקט דיש בזה כרת.

ולר"א בפסחים מד. לוקה אף באוכל רק כזית א' מהתערובת  דהיתר מצטל"א

בלאו

לצל"ח ומנ"ח י"ב א"ע מה"ת לפי הר"מ.         אכן לרמב"ן לכ' עובר דלא עדיף מח"ש. וע"ע הערה 47 דכשיש טעכ"ע דינו כחמץ גם להר"מ

עובר בב"י וע"ע קרב"נ פ"ג סק"ה בשם שו"ת פנ"י

לרשב"א חייב לבער ולר"ת י"א דשרי לשהותו

אסור

כזית חמץ בתערובת

אינו מינו יותר מכא"פ

לר"א עובר בלאו ולחכמים א"ע בלאו[3] וי"א דאסור משום ח"ש ע"ע סתירה בחינוך מ' י"ב וכשיש טעם ע"ע להלן

כאכילה

דינו כנוקשה

לרש"י מב. [וי"א גם לר"מ] ושו"ע תמ"ב א' ומ"ב עובר בב"י. ולר"ת בתוס' מב. ורא"ש אין עובר (וכן לחינוך מ' י"ב דכל איסור אכילתו רק דרבנן) ולתו' שנ"ץ ר"ן ומהר"מ חלווה עובר. וע"ע ח"ס שות קט דתלוי אי טעכ"ע מה"ת

לכו"ע מדרבנן אכן לתוס' כא: ד"ה ר"י ורא"ש פ"ג א' מותר לשהות בכותח

המ"ב תמ"ב א' לא הקיל רק מבא"מ בס'. וכן החמיר גם בחזו"א קט"ז י' וע"ע הל' חג בחג פ"י ס"ג

פחות מכזית בתערובת

אסור

אסור

אסור

מחל'

אסור

למג"א ומקו"ח ס"ס תמ"ז אסור באכילה ובה"ל נסתפק וחזו"א מחמיר

 

 

המשך

איסור

אכילה

איסור הנאה

איסורו

בע"פ

בל יראה

איסור שהייה מדרבנן

איסורו אחה"פ

תערובת מין במינו

מה"ת בטל חד בתרי. ומדרבנן במשהו

כאכילה

מדרבנן בטל בס' וי"ח דבמשהו כיון דילמ"ת

אינו עובר דמה"ת בטל ברוב

אסור

מותר אף באכילה מ"ב תמ"ב א' וסי' תמ"ז סקק"ב

טעם כעיקר

מחלוקת ראשונים ע"ע הערה[4]

אסור

אסור

מחלוקת הפוסקים ע"ע מ"ב ריש סי' תמ"ב סק"א

אסור

מחלוקת ובהפ"מ יש להקל מ"ב תמ"ב א'

אוכל שנתבשל

לפני פסח בכלי חמץ

מחלוקת אי הוי נטבנ"ט דהיתר וקיי"ל דאסור

כאכילה

כאכילה

להלכה א"ע ומותר לאחה"פ

להלכה מותר. מ"ב תמ"ב א'

ובח"ס שו"ת ק"ח מחמיר

מותר

חרכו

קודם זמנו

הראב"ד על רי"ף והר"ן בחי' כא: מתירין[5]. ולרא"ש שו"ע ט"ז סי' תמ"ב ומ"ב מ"ג אסור מדרבנן דאחשביה

מותר

מותר

מותר

מותר

מותר

חרכו

לאחר זמנו

אסור וע' ריטב"א כא: דבחרכו בשעה ה' אסור באכילה [בלי אחשביה] וע' חי' ר' שמואל ע' קנד

אסור. גמ' כא: וע"ע מ"ב תמ"ב סקמ"ג דאף בספק אסור. ומשמע דהוי איסור תורה אבל בס' המנהיג כ' דהוי דרבנן.[6]

בשעה"צ תמ"ב סקי"ט כ' דלפמ"ג אסור לקיימו רק מדרבנן ולשועה"ר מה"ת וע"ע נוב"ת יו"ד נ"ז דנ' ג"כ דאסור מה"ת וכן באחיעזר ח"ג ה' ו' אסר מצד תשביתו אבל ב"י ליכא

אסור

פת שזרקו לבית הכסא אחר זמן איסורו ואין ראוי לכלבים

אסור

אסור

ע"ע מ"ב סי' תמ"ה דאף אם זרקו אחר זמנו לביה"כ שפ"ד. וחזו"א כ' שאח"ז אף דליכא ב"י מ"מ אכתי חייב בביעור

מותר ולחזו"א חייב בביעור

פת שנפסל מאדם

קודם זמנו

לתוס' כא: אסור (מדרבנן דהוי שלכד"א). ולרש"י שם מותר (לפי השפ"א ופמ"ג).

ובחזו"א קט"ז ז' מצדד דשרי אף מדרבנן כשהפגם אינו מחמת דבר חצוני. ואולי זה כשאין מחמע ד"א

אסור. תוס' כא: ולרש"י מותר

ע"ע שעה"צ תמ"ב סקכ"א בשם מג"א אסור מה"ת כשראוי לחמע וע"ע פמ"ג.

ולראב"ד פ"א ה"ב אף באין ראוי לחמע עובר בב"י מה"ת

אסור

פת שנפסל מאכילת כלב

קודם זמנו

דינו כחרכו לפני זמנו

דינו כחרכו לפני זמנו

דינו כחרכו לפני זמנו

דינו כחרכו לפני זמנו

דינו כחרכו לפני זמנו

דינו כחרכו לפני זמנו

פת שנפסל מאכילת כלב

תוך פסח

דינו כחרכו לאחר זמנו. ולרש"י לפי שפ"א אולי רק כשנפסל מאדם אסור ובנפסל מכלב שרי

דינו כחרכו לאחר זמנו

דינו כחרכו לאחר זמנו

דינו כחרכו לאחר זמנו

דינו כחרכו לאחר זמנו

פת שנפסל מאכילת כלב

אחר חצות

בשעה"צ סק"כ כ' בשם מקו"ח דשרי אבל באחיעזר הנ"ל התיר לפי המקו"ח רק לאחה"פ כיון דלא עבר בב"י רק תשביתו

פת שראוי לאכילה אבל ייחדו לד"א

קודם פסח

כגון כופת שאור שייחדה לישיבה

כשטוב לאכילה אסור ע' שעה"צ ע"ב. ולכאו' הוי מה"ת דכיון שאוכלו נתבטל מיחודו. ע"ע חזו"א קט"ז ה' שנסתפק בדבר די"ל דהאיסור אכילה אינו מה"ת [דכיון שבטל שם אוכל הוי כחמץ שאינו מה' מיני דגן].

וכשנפסל מאדם אסור רק מצד אחשביה. ע"ע אחיעזר ח"ג ה'

במהר"ם חלווה ד: נ' דשרי וכ"מ בשעה"צ תמ"ב סקע"ב [וצ"ע לרבינו מנוח ג' ז' שהבין דביטול חמץ מהני כמו טח בטיט א"כ למה אסור בהנאה

אין בו משום ב"י

מותר שעה"צ סקס"ח

מותר

 הארות והערות יתקבלו בשמחה

 

 

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל