ראובן הפנה את חבירו שמעון למתווך מסוים כיון שמתווך זה רגיל לגבות דמי תיווך מוזלים.
בשיחה טלפונית בין שמעון למתווך אישר המתווך כי בעת הצורך (כאשר הלקוח מתווכח) הוא אכן גובה דמי תיווך מוזלים.
כעבור זמן מה פנה המתווך לשמעון והציע לו דירה מסוימת והחתים אותו על הטופס הרגיל שבו מצוין החיוב של דמי תיווך מלאים.
בשעה טובה נסגרה העיסקה, המתווך תובע משמעון את דמי התיווך המלאים ושמעון טוען שלא קרא כלל את פרטי ההסכם וחתם על דעת זה שיגבו ממנו רק דמי תיווך מוזלים, שהרי רק על דעת זה פנה למתווך זה.
הדין עם מי ?
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה
במקרה זה אין סתירה בין הסיכום בעל פה להסכם בכתב, שהרי המתווך לא אמר בעל פה אלא שהוא מוזיל את דמי התיווך כאשר הלקוח מתמקח. במקרה זה יש ויכוח בפרשנות ההסכם בעל פה וההסכם בכתב מפורש. ברור שההסכם בכתב גובר והלקוח שלא קרא אותו הפסיד וחייב לשלם דמי תיווך כמופיע בהסכם.
מקורות:
עיין בשו"ע חו"מ סי' מה סעיף ג שהחותם על מסמך מתחייב באמור שם גם אם אינו יודע את השפה שבה נכתב. אמנם, בערוך השולחן שם סעיף ה כתב שאם רימו את החותם אין תוקף לחתימתו. בנידון דידן, לא רימו את החותם, אלא כל אחד מהצדדים הבין אחרת את הסיכום בכתב.
