שימוש בכלי המטבח בצימרים ובמקומות הנופש

[1] מנח"ש תנינא סי' ס"ח סק"ב, והובא בספר טבילת כלים פ"ג הע' כ"ד.

[2] כשהכלי חייב בטבילה מדאוריתא כגון כלי מתכת ספיקו לחומרא. ובמקום שחיובו מדרבנן כגון כלי זכוכית, יש לדון, מחד הוי ספק דרבנן לקולא, אמנם מאידך איכא חזקת איסור דהוחזק בחיוב וספק אם כבר הוטבל וכ"כ פרמ"ג או"ח תנ"א מש"ז סק"ו, ומשב"ז תנ"ב סקל"א. וכן ישל"ד דהוי דשיל"מ דבידו לטבלו, ובמהרש"ם ח"ד סי' מ"ח, וחזו"א יור"ד סי' ל"ז סקט"ו החמירו. ובספר הגעלת כלים בסופו הביא תשו' הגרשז"א דכ' להקל דכיוון דכל הספק הוא לענין הטבילה עצמה אם צריך טבילה, מה דאפשר לטבלו לא חשיב מתיר, וכעי"ז בקה"י ברכות סי' ה' עיי"ש.

[3] כגון במקום שאינו שומרי תו"מ או שמשכירים לשאינם שומרי תו"מ ויש חשש נבילות וטריפות, בב"ח, טבל, שביעית.

[4] ויש לדון שרוב ההשתמשות בשיש היא להניח כלים עם מאכלים או להניח מאכל צונן, וכ' השו"ע אור"ח סי' תנ"א סעי' ו' כשרוב תשמישו של הכלי בצונן אי"צ הגעלה ומספיק הדחה, וגם הרמ"א שם הסכים להקל בדיעבד, אלא שנראה דאין ההתר בזה ברור. א. חשבון ההשתמשויות אינו אלא בהנחת האוכלים עצמם על השיש, ואין לחשב השתמשויות שאין המאכל נוגע בגוף השיש, ולהניח על השיש צלחת או סיר עם מאכל אי"ז נחשב השתמשות התר לחשבון רוב תשמישו, ונמצא שפעמים ההשתמשות בחם אינה מיעוט והוא מצוי כשהשיש סמוך למיקרוגל או תנור. ב. כשמיעוט תשמישו הוא מיעוט מצוי אין התר של רוב תשמישו כ"כ פרמ"ג אור"ח תנ"א א"א סקכ"ב. וי"א כשמיעוט התשמיש הוא בקביעות אי"ז חשיב מיעוט (לשון תוס' שלהי ע"ז דתלוי בשימוש קבוע וברמב"ן והר"ן פסחים ל ע"ב נקטו לשונות של מצוי), ג. השו"ע אור"ח סי' תנ"א סעי' כ' כתב להגעיל השולחנות והתיבות וסיים שם דהחשש שבלעו הוא שלפעמים נשפך מרק מהקדירות לתוכן, ונידון דידן דומה להתם.

[5] חולין קיא,ב ר' אמי תבר פינכא וכו' ור"ן פסחים ל,א דמכאן מוכח שאסור להשתמש אפילו בצונן שמא יבא להשתמש בחם דאל"כ למה ר' אמי לא קיים את הכלי לשימוש בצונן, ודין זה מובא ברמ"א באו"ח סימן תנ"א ס"א, וכן ביור"ד סי' קכ"א ס"ה, ואף שהשו"ע לא הביא הלכה זו מפורש הביאה הב"י ביור"ד הלכות מליחה, וכ"כ כף החיים יור"ד סי' צ"א סק"ז. ובשיש שהשימוש בחם אינו השימוש הרגיל ישל"ד אם יש לחשוש לגזרה זו של צונן אטו חם, אך כיוון שבשימוש קבוע עלול להשתמש בחם יש להמנע מלהשתמש בצונן בקביעות.

[6] דהנחת כלי אין שייך שיהיה בליעות מהשיש לכלי דאין בלוע יוצא מכלי לכלי בלא רוטב כמבואר ברמ"א יור"ד סי' צ"ב סעי' ח', (ומה שהחמיר שם הרמ"א לכתחילה, נקטינן דאינו אלא בב' קדירות מליאות, והשיש כקדירה ריקנית דמי) והרי"ז דומה למניח על השיש חפץ שאינו מאכל כלל.

[7] דכשיש רטיבות והכלי והמאכל חמים יש העברת בליעות מהשיש לכלי ונחשב כהשתמשות בשיש.

[8] כ"כ הרמ"א סי' קכ"א סעי' ה', ומשנ"ב תנ"א ס"ק ט"ז, וכן הוכיח בבינ"א כלל נ"ו סי' נ"ז ויסודו דבגמ' פסחים ל,ב לגבי בית שאור ובית חרוסת נחלקו הרא"ש והרי"ף אם יש איסור להשתמש בצונן, עיין שו"ע או"ח תנ"א סעי' כ"ב, ולכן הכריע להקל במתארח בבית נכרי להשתמש באופן עראי, וכעי"ז פר"ח סי' צ"א סק"ג.

[9] לחשוש לשיטות שלא מועיל הגעלה לשיש המודבק בדבק, כדלהלן בהערה הבאה. אמנם בשיש מאבן לכול"ע מועיל הגעלה ויכול להגעילו לכתחילה.

[10] הנידון כלי שעשאוהו מאדמה והדביקוהו שלא ע"י האור בכבשן, אלא בדבק. דנחלקו בדבר המג"א תנ"א סק"ג, וחזו"א סי' ק"כ סק"ב, דהמג"א סבר דגדר כלי חרס הוא שנצרף באור, אבל כל שלא נצרף באור אף שנעשה מאדמה אינו כ"ח ומועיל לו הגעלה, וחזו"א החמיר בדבר דכל שנעשה מאדמה דינו ככלי חרס, וכן החמיר יד"י מליחה סי' ס"ט סקפ"א דעיקר טעם כלי חרס שיש בו בליעה מרובה ואין נפק"מ במה שנצרף ע"י האור, ובשם הגרשז"א והגריש"א זצ"ל מובא להקל, (הליכות שלמה הל' פסח, וסידור פסח כהלכתו).

[11] כמבואר בשו"ע אור"ח סי' תנ"א סעי' כ' גבי שולחנות ותיבות דדין ההגעלה שלהם ע"י עירוי. ואף שהמשנ"ב שם החמיר להצריך אבן מלובנת שמא השתמש בדבר גוש, הא כ' שם דאחרונים לא כ' כן, ובדיעבד מקל בלא אבן מלובנת, ועיין יד"י סי' צ"ד בפיה"א סקל"ז דתמה על חומרא זו של חשש גוש כלפי תתאה צונן.

[12] כן מבואר במהרי"ל הביאו מג"א, והמשנ"ב בסי' תנ"ב סק"כ.

[13] רע"א תשו' מ"ט כלי בשר וחלב שנתערבו. דבעודם ב"י הוי ספק דאורי' ונתגלגל לדרבנן. ואף כשנולד הספק אחר מעל"ע כגון דבעודם בני יומם לא היה ספק וכל הספק נולד לאחר מעל"ע, אף דספק דרבנן הוא, אין להקל, דהוי חד בחד ולא אמרינן ספק דרבנן לקולא כמבואר בש"ך קונטרס ס"ס סקי"ט. אמנם יש שהקילו כשלא משתמש לבשרי או לחלבי ממש, אף דדעתו לערב עם בשר או חלב דיש כאן התר של נ"ט בנ"ט ואף לכתחילה מותר כדין נטל"פ ונ"ט בנ"ט כמבואר ברמ"א סי' צ"ה סעי' ב', ועיין פרמ"ג סי' צ"ד שפ"ד סקי"ח דנראה דנחלקו בזה המנח"י והפרמ"ג.

[14] וכמבואר בשו"ע תנ"א סעי' כ' לגבי השולחנות והתיבות.

[15] דיש לחשוש שמערה מים רותחים לכיור (או מהמים החמים שבברז באופן שהיס"ב, או כמשערה שיירי קומקום רותח לכיור) והבליע איסור בכיור. וכמבואר בתשובת מנחת יצחק ח"ב סי' ק'.

[16] דכיוון שכל החשש בכיור הוא רק אם יהיה עירוי שיהיה היס"ב על גבי שיירי מאכל שבאותו מקום יבליע בכיור ובאותו מקום יפליט חזרה לכלים, (ואף כששוטף במים חמים מהברז בד"כ אין היס"ב).ועיין באגר"מ יור"ד ח"א סי' מ"ב דיש מקום להקל בעצם האיסור על הכיור, אמנם בתשו' מנחת יצחק ח"ב סי' ק' סק"ט שנראה שחשש להשתמש בכיור אף לצונן מגזירה זו של צונן אטו חם.

[17] עיין לעיל במבוא מש"כ בשם הגרשז"א.

[18] אור"ח תנ"א סעי' כ"ו דאפילו לגבי חמץ בפסח אי"צ הגעלה.

[19] כ"כ הרמ"א שם, אמנם מאידך ביור"ד סי' קל"ה סעי' ח' כ' השו"ע דלא בלע לא השיג עליו הרמ"א, וכ' המנחת יעקב כלל פ"ה סקי"ב דרק משום חומרא דחמץ החמיר, אבל בשאר איסורים יש להקל והביאו רע"א באור"ח תנ"א סקכ"ד, ופרמ"ג יור"ד סי' ס"ט שפ"ד סקפ"ב.

[20] כ"כ הריטב"א והביאו השעה"צ תנ"א ס"ק קצ"ו.

[21] וכן פסק השבט הלוי ח"ב סי' מ"ג.

[22] כן שמעתי בשם הגריש"א זצ"ל.

[23] דכלי חרס לא מועיל לו הגעלה שו"ע או"ח ריש סימן תנ"א. ואף המצופה זכוכית דינו ככלי חרס כמבואר שם סעיף כ"ג. ואף בכלי שני ישנה חומרא בכלי חרס יותר מעל פני שאר כלים כדכתב הפרמ"ג תנ"א בא"א סק"ג עיי"ש.

[24]  וראה מש"כ לעיל במבוא בשם הגרשז"א זצ"ל. ופתחן בקבוקים אי"צ טבילה כ"כ בספר טבילת כלים פרק י"א הע' קל"ג, וכן משמע בש"ך יור"ד סי' ק"כ סקי"א.

[25] כן מבואר בשו"ע יור"ד סי' צ"ו סעי' א' בשם ספר התרומה דאף סכין שאינו בן יומו אוסר בחיתוך דבר חריף, ואף לנוהגים עפ"י השו"ע כ' הפרמ"ג שם במשב"ז סק"י דכל מה שיש להקל רק בצירוף נ"ט בנ"ט, אבל הכא דהנידון בבליעות של איסור אין צירוף של נ"ט בנ"ט אין להקל אף לשיטת השו"ע. אמנם אף שהבצל נאסר אינו אוסר את שאר המאכלים שנוגעים בו באופן שאין שם רוטב, דאין הבלוע באוכל יוצא מהמאכל בלא רוטב יור"ד סי' ק"ה סעי' ז'.

[26] רמ"א יור"ד סי' צ"ו סוף סעי' א' מהתרומה"ד בהגה' ש"ד, דמצרף שיטת מהר"מ מרוטנבורג דכל מה דיש להחמיר באב"י דמחליא לשבח רק בחילתית דחריפותה גדול מאד אבל בצל אינו בכלל, ובצרוף הספק הנוסף שאינו יודע אם הסכין בלוע מאיסור, הוי ס"ס לקולא.

[27] אף דלכאו' יש לחשוש שהשתמשו עם הסכו"ם על האש ובלע ע"י האור ובעי ליבון, נראה, חדא שמא הוי מיעוט תשמישו, אלא דהרמ"א החמיר בזה, ועוד כיוון דבד"כ אין ברור שהשתמשו בו לאיסור והוי ספק דומה לסכינים דסי' תנ"א סעי' ג' דמצרפינן התירא בלע יחד עם הא דהוי מיעוט תשמישו דסגי בליבון ה"נ כעי"ז נימא כן.

[28] ספר הגעלת כלים פרק ו' סעיף ד*.

[29] משנ"ב תנ"א סק"כ והוא מלבושי שרד תנ"ב דכיוון דמחמרינן דוחקא וגוש דדינו ככ"ר יש להחמיר להצריך שיהיה מעלה רתיחות.

[30] עפ"י שעה"צ ריש סימן תנ"ב.

[31] שו"ע אור"ח תנ"א, ובמשנ"ב סי' תנ"ב סקכ"ג ובשעה"צ שם סקכ"ח כ' דיש להחמיר לכתחילה היכא דאפשר להגעיל בב"א, וכן הביא בספר הגעלת כלים.

[32] עיין מש"כ במבוא בשם הגרשז"א זצ"ל צירוף לקולא. וכאן י"א צד נוסף להקל כיוון שהשימוש רק מחובר לחשמל הוי כמחובר לקרקע, כ"כ מנח"ש ח"ב סי' ס"ו סק"ד.

[33] דישל"ד מב' צדדים: א) מערה על מאכל שאינו כשר המאכל יעלה זיעה ויבלע בקומקום,  ויש לצרף להתר. חדא, דהוא מקום פתוח והביא רע"א סוס"י צ"ב מתשו' הב"ח דלכל הפחות הוי ספק. ועוד, דהקומקום חם ובתשו' הרא"ש מספק"ל דדבר חם אינו מקבל זיעה. ב) יש לחשוש מצד ניצוק, רמ"א סי' ק"ה סעי' ג' מהתרומה"ד שלא לערות שומן כשר לנר של חלב דהשומן יאסר, ויש לחלק דשא"ה דהוי צונן לחם, משא"כ הכא דהוי חם לצונן כ' אחרונים דאין לחוש בכה"ג, ואף הרמ"א שם לא החמיר רק לכתחילה ולא בדיעבד.

[34] בכיסוי אחד יש לחשוש שלא יהיה מכוסה היטב וכן יש לחשוש שיפתח הכיסוי ויעלה זיעה וכמבואר ברמ"א יור"ד סי' צ"ב סעי' ח' שלא להניח ב' קדירות זה על זה שמא יעלה זיעה מאחד לחבירו

[35] ישל"ע אם בסתמא יש לחשוש לזה, עיין יור"ד סי' קי"ח.

[36] דיש לחשוש דמהלכלוך שבצלחת יבלע במאכל המכוסה ויבלע בכיסוי ואח"כ במאכל, אבל כשמניח צלחת נוספת אין לחשוש שיבלע בצלחת ומהצלחת לכיסוי המאכל דאין הבלוע יוצא מכלי לכלי בלא רוטב כמבואר ברמ"א יור"ד סוס"י צ"ב.

[37] שבות יצחק  על דיני מקרוגל.

[38] כדלעיל לגבי מיקרוגל.

[39] דהוי ב' כלים ואין הבלוע יוצא מכלי לכלי בלא אמצעות רוטב כמבואר ביור"ד ברמ"א סוס"י צ"ב.

[40] דהחשש שבלע ע"י זיעה ומועיל לו הגעלה או ליבון קל, ואם נחוש שמא נשפך דבר גוש על דפנות התנור אי"ז אלא מיעוט תשמישו דבשימוש הרגיל אין נשפך.

[41] האחרונים כתבו להקל בכלי חד פעמי, עיין במנחת יצחק ח"ה סי' ל"ב, ואגר"מ יור"ד ח"ג סי' כ"ג, וכאן בד"כ אין אפשרות להשתמש בו שוב הרי"ז קל יותר.

[42] גמ' חולין קיא,ב דגים שעלו בקערה של בשר, וכ"כ ט"ז יור"ד סי' צ"ה סק"ג.

[43] בדיעבד מותר כדין כלי שאב"י דהוא נטל"פ, ובדרך כלל הממשות שבעין פגומה ואינה אוסרת את תערובתה.

[44] האופנים שיש לחשוש שהמנגל נאסר א. אם נטף שומן (שהוא דבר לח) של מאכל שאינו כשר בשעת צליה, על צידי הכלי, ומצד חשש זה נראה דאין לאסור. חדא: דזה כטיפה כנגד האש סי' צ"ב סעי' ו' שנקטינן שנשרף ולא נבלע כלל בכלי, ועוד: אף אם נחשוש לכמות מרובה שבזה אין ההתר של סי' צ"ב הנ"ל הרי האיסור נבלע בדבר לח דדינו בהגעלה, ומבואר ברמ"א סי' תנ"א סעי' ד' דדבר שדינו בהגעלה מועיל לו ליבון קל, ובד"כ נעשה הכשר ע"י ליבון קל כל שמדליק את הגחלים שנית. ב. אמנם יש לחשוש מצד נגיעת הבשר בצדדי המנגל ובזה הוי בליעתו ע"י האור, וטעון ליבון חמור, וכיוון שבד"כ בעת שימוש במנגל נוגע הבשר בצדדים אין התר של רוב תשמישו.

[45] עין במבוא מש"כ בשם הגרשז"א זצ"ל.

[46] דבלע ע"י האור כיוון שהדרך להשתמש בלא רוטב. ומה שמושחים את הרשת בשמן אי"ז נחשב תשמישו ברוטב כמבואר ברשב"א בתוה"ב הביאו המשנ"ב תנ"א סקכ"ז. ודין הכשרה בליבון חמור כמבואר בגמ' ע"ז עו ע"א דהשיעור עד שתנשור הקליפה העליונה של הברזל, ובירושלמי עד שיהיו ניצוצות ניתזים מהברזל, וכמעט לא שייך להכשיר באופן זה.

[47] ואף כשאינו חושש שנשתמשו בו לאיסור, יש לברר שמא השתמשו בו לצליית כבד, דלנוהגים עפ"י השו"ע הרשת מותרת, ולנוהגים עפ"י הרמ"א הרשת טעונה הכשר.

[48] כעין דברי המנחת יעקב הביאו רע"א יור"ד סי' צ"ב סקי"ז גבי חלב שנשפך לאפר הכירה. ואף אם נחשוש שנטף על הגחלים בב"ח שכבר נאסרו והוי איסור הנאה, נראה דאין נהנה מהבב"ח עצמם עיין ש"ך סי' פ"ז סק"כ.