שותפי לעסק היה צריך להשקיע בעסק סכום כספי גדול, הוא ניגש לחבר שלו ולווה את הסכום בידיעה שיוכל להחזיר את ההלוואה בתוך 30 יום.
לאחר לקיחת ההלוואה, המלווה ביקש שאחתום כערב, הסכמתי לחתום משום שלא הרגשתי בנוח לסרב לחבר. החתימה הייתה בידיעה ברורה שהלווה יחזיר את הכסף.
לאחר זמן קצר פרקנו את השותפות והחזרתי לשותף את הסכום שהשקיע בעסק.
כעת אין ללווה את סכום הכסף הנדרש למלווה וזאת מספר חודשים לאחר לקיחת ההלוואה.
האם אני נדרש להחזיר למלווה את הכסף למרות שחתמתי ערבות מתוך חוסר נעימות לסרב?
האם אני צריך להגיע למצב שאני לוקח הלוואות וסוגר את העסק בשביל לשלם חוב שאינו שלי?
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה
ישנם צדדים רבים שהנך פטור מלשלם את הערבות. כיון שהדין אינו ברור, אינך חייב לשלם את הערבות עד אשר המלווה יתבע אותך לבית דין ובית הדין יחייב אותך לשלם.
מקורות:
הטענה של חוסר נעימות אינה טענה. חוסר נעימות אינה בגדר אונס, ולכל היותר 'אונסא דנפשיה' ואינו פוטר מהתחייבויות. עיין שו"ע חו"מ סוף סי' רה.
חתימה על ערבות ללא קבלת קנין ולאחר שכסף ההלוואה כבר נמסר ללווה, נחלקו הפוסקים אם היא מחייבת, עיין שו"ע חו"מ סי' קכט סעיף ד. ואפילו אם הערבות היא בלשון הודאה כתב הקצות בסי' מ סק"א שפטור ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"ז סי' קלו שחולק עליו.
יכולות להיות לערב טענות נוספות שאי אפשר לפרט כדי שלא ללמד טענות.
הנתיבות כתב (קיצור כללי דיני תפיסה): "במקום שיכול לטעון קים לי. אז אם הוא מוחזק בהדבר מעיקרא שלא מחמת תפיסה, אנן טענינן עבורו קים לי, כי כללא הוא בספיקא דפלוגתא דרבוותא אין מוציאין מיד המוחזק".
א"כ ילמדינו רבינו מדוע לא ללמד אותו עוד טענות, כיון שהוא מוחזק שלא מחמת תפיסה.
לא מדובר בהבאת סימוכין מדברי הפוסקים, אלא בטענות מסוימות שיש לטעון אותם בכנות ולא בשקר. וכיון שאינני מכיר את השואל חששתי מלמד טענות שקר. עיין כאן.
השאר תגובה