אדם שאינו מחלל שבת בפרהסיא לענין קידוש, צירוף למנין, עליה לתורה ועד קידושין

רבני בית ההוראה
ט"ז תמוז ה'תשע"ג

שלום

אודה לכם אם תוכלו לפרט בבקשה בנוגע לדברים הבאים בעניין מחלל שבת בצינעה:

א. לצאת ידי חובת קידוש על ידו.
ב. להצטרף למניין.
ג. עליה לתורה.
ד. עד לקידושין.

וכן מה ההתייחסות לאדם שלא ידוע לנו מה טיבו.
זה יכול להיות הן לגבי כל אדם הנראה כחרדי ואי אפשר לדעת מה הוא עושה בסתר.
או לחילופין אדם חילוני שלא ידוע לנו מה אורח חייו.

תודה

תשובה:

שלום רב.

אדם שמחלל שבת רק בצנעא ואינו כופר בתורה ובדברי  חז”ל נידון כישראל לכל דבר ולכן:

א. אפשר לצאת ידי חובת קידוש על ידו כשמכוון להוציא את השומעים.

ב. אפשר לצרפו למנין.

ג. אפשר להעלותו לתורה.

ד. אם יש שני עדים המעידים על עבירה מדאורייתא שעשה אף אם עשה כן בצנעה פסול לעדות.

לענין ההתייחסות לסתם אדם, אם כלפי חוץ הוא נראה כאדם שומר תו”מ, אין צריך לחשוש למעשיו בצנעא, ואם כלפי חוץ הוא נראה כאדם שאינו שומר תו”מ יש לבדוק אחריו בטרם יוצאים ידי חובה על ידו וכדו’.

מקורות:

בשולחן ערוך סי’ שפ”ה סעיף ג’ מבואר שהמחלל שבת בצנעא (אפילו באיסורים דאורייתא) נדון כישראל לענין עירוב, ובמשנה ברורה שם מוסיף שאפילו אם רק מתבייש לחלל בפני אדם גדול אינו נחשב מחלל שבת בפרהסיא (ויש חולקים על זה כפי שהובא כאן לענין צירוף מחלל שבת למנין). ולענין גדר מחלל שבת בפרהסיא, דנו רבים מהפוסקים אם צריך שיהיה בפני עשרה, אם צריך שיהיו העשרה כשרים, אם צריך עדות על חילולו, כמה פעמים צריך שיחלל, אם מחלל רק באיסורים דרבנן ועוד, וראה אריכות דברים בזה בספר בינה ודעת במבוא סעיף ט”ז.

ולענין קידוש כן כתב האור לציון חלק ב’ פרק כ’ סעיף ה’ בהערה שם והוכיח כן גם מדברי הרמ”א ביו”ד קכד,ט שאנוסים אינם אוסרים היין במגעם ע”ש, וכן כתב בספר בינה ודעת פרק ב’ סעיף ה’.

ולענין צירופו למנין, ראה במאמר שם שיש מקילים לצרפו אפילו במחלל שבת בפהרסיא, אך במחלל שבת בצנעא לכולי עלמא יכול להצטרף, ובמשנה ברורה סי’ נ”ה ס”ק מ”ז מבואר שרק כאשר כופר בתורה ובדברי חז”ל אינו מצטרף, וכן כתב הגר”א בביאורו לתיקוני זוהר תיקון כא דף מב שכל זמן שמאמין באחדותו יתברך אפילו עובר כמה עבירות אינו מומר לכל התורה ואף על פי שחטא ישראל הוא ומצטרף למנין.

לענין עלייתו לתורה, ראה בלשון הפרי מגדים סי’ רפ”ב סק”ז במ”ז ובשערי אפרים א,לד שרק כאשר מחלל שבת בפהרסיא אין להעלותו לתורה. וראה עוד כאן שיש מקילים בכל גווני בחילונים של זמנינו לענין זה.

לענין עדות, כך מבואר בשולחן ערוך חו”מ סי’ ל”ד סעיף ב’ וג’, והטעם שעובר עבירה פוסל לעדות אף אם אינו עובר בפרהסיא. ולענין דיעבד יש בזה הרבה פרטים ואין לפסול ללא בירור מעמיק בענין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *