לתרומות לחץ כאן

ראיות דנ"א בהלכה

ב"ה
שלום לרה"ג שליט"א, רציתי לשאול האם ניתן להסתמך על ראיות דנ"א.

לדוגמא: אם אדם נרצח (ח"ו) או אישה נאנסה ונרצחה (ח"ו) והפושע השאיר בשטח d.n.a למשל כמו שיער של הרוצח ביד הנרצח תוך כדי מאבק, וכו' והשאיר גם טביעות אצבע ואין עדים כלל. השאילה מתחלקת לשני זמנים

(א') זמן אידאלי שיש סנהדרין:
1) האם ניתן להרשיע אדם למוות (כדין רוצח) על סמך זה? 2) אם לא למוות לעונש אחר ניתן להרשיע?
3) מה עושים במקרה כזה שזה כל מה שנשאר בזירה?

(ב') בזמן לא אידאלי כשאין סנהדרין:
האם לפי ההלכה יש סמכות לבית המשפט הישראלי לדון על פי ראיות אלה או שזה נחשב לבית משפט של גויים ?
נ.ב אני גם רוצה לדעת מבחינה מוסרית איך ההלכה מתייחסת לכך שבכל העולם dna זאת הראיה הכי חזקה, על פיה גוזרים לחובה או מזכים, איך להסתכל מנקודת מבט יהודית על פושעים שהורשעו על סמך dna, שקוראים עליהם הרבה בארץ ובעולם. האם להתייחס אליהם כפושעים? תודה רבה וכל טוב

תשובה:

שלום רב.

שאלתך מתחלקת לשנים, האחת האם דנ"א מהוה ראיה ברורה ברמה כזו שניתן לקבוע כי הוא הרג וכד', או לא. והשניה, האם בסיטואציה המוזכרת יש ראיה מושלמת או עדיין לא.

א. לגבי השאלה הראשונה, בעשרות השנים האחרונות דנו בכך הפוסקים הן לגבי ממזרות, והן לגבי עגונות, כמו לדוגמא: בבנייני התאומים השתמשו בהיתרלעגונה על סמך דנ"א. יש פוסקים שעד היום טוענים שאין בזה בירור סופי, משום באחוזי הסטיסטיקה הם רק קרובים ל100%. ויש שהוסיפו כי לעיתים מחקרים משנים את צורתם ברודות הבאים לכך אין להסמך על בדיקת רקמות. ויש שטענו, כי הבדיקה היא כמו דין "סמנים".

בכל אופן, גם בגלל התקדמות המדע והדיוק בזה השתפר עם השנים, יותר פוסקים מסכימים שבעצם דנ"א זה לא מדע אלא מציאות גמורה, ולכן ניתן להסתמך על זה לגמרי בכל הדברים.

אלא שיש לדעת, כי הנ"ל נאמר באופן שאין ספק באמיתות הבדיקה, זאת אומרת שהתהליך עצמו נעשה ע"י ב' עדים כשרים. אבל בדרך כלל אין עדים כשרים על תהליך הבדיקה, א"כ איך הם יכולים להעיד שזה האיש? למרות שיש חזקה "לא מרעי אומנותיה", חזקה זו מועילה רק באיסורים, שהדין הוא כי עד אחד מספיק, בזה שייך לומר שאם יש לו נאמנות מצד חזקה אחרת הרי הוא נאמן. אבל בדבר שצריכים לדין עדות, זאת אומרת לב' עדים, לעולם לא יעזור חזקה הנותנת נאמנות לאיש, שהרי אפילו אם הוא אדם אמין ביותר אינו נאמן. וראה בהרחבה בכל הנושא כאן.

לכן לדוגמא, בעגונה, סמכו על בדיקות דנ"א, בגלל שהרי ידוע כי בעגונה עד אחד מספיק כפי המבואר באריכות ביבמות (פח,ב) ובשו"ע (אבה"ע סי' יז).

ב. לגבי השאלה השניה, מבואר בגמרא (סנהדרין לז,ב) כי אומדנא ברורה אינה עדות כדי לקבוע בנפשות ואמרו שם על המשנה שאין הורגים מאומד הדעת: תנו רבנן, כיצד מאומד? אומר להן שמא כך ראיתם שרץ אחר חבירו לחורבה, ורצתם אחריו, ומצאתם סייף בידו ודמו מטפטף, והרוג מפרפר. אם כך ראיתם לא ראיתם כלום". וכך פסק הרמב"ם (פרק כ' מסנהדרין ה"א): "אין בית דין עונשין באומד הדעת אלא על פי עדים בראיה ברורה, אפילו ראוהו העדים רודף אחר חבירו והתרו בו והעלימו עיניהם או שנכנסו אחריו לחורבה ונכנסו אחריו ומצאוהו הרוג ומפרפר והסייף מנטף דם ביד ההורג הואיל ולא ראוהו בעת שהכהו אין בית דין הורגין בעדות זו ועל זה וכיוצא בו נאמר ונקי וצדיק אל תהרוג, וכן אם העידו עליו שנים שעבד ע"ז זה ראהו שעבד את החמה והתרה בו וזה ראהו שעבד את הלבנה והתרה בו אין מצטרפין, שנאמר ונקי וצדיק אל תהרוג הואיל ויש שם צד לנקותו ולהיותו צדיק אל תהרגוהו".

אמנם בתוס' (שבועות לד,א ד"ה דאי) מבואר כי יש אומדן דעת גדול יותר שגם בנפשות הורגים על פי זה, כמו בראוהו שיש לו נשיכה בגבו, ולא היה שם אדם אחר זולת חברו, שבמקרה זה אין ספק שהבר ביצע את זה שהרי האדם עצמו אינו יכול לנושכו בגבו.

לכן יתכן מאד כי בתיאור שהעלת בשאלה, לא ניתן יהיה להוכיח ברמה הנצרכת לדיני נפשות, אבל תמיד צריך לבדוק לפי הנסיבות.

מנגד, בדיני ממונות כשיש אומדן דעת ברור, הולכים אחריו, ראה מה שכתב ברמב"ם (סנהדרין פרק כד הלכה א'). ובשו"ע (חו"מ סימן טו סעיף ה').

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל