לכבוד הרבנים שליט"א
שאלתי כזו, בן שמתבגר ועדיין לא יודע מה אסור בענייני שמירת הברית, איך אפשר להכינו לקראת זה, שלא יעשה מה שאסור, אבל גם שלא יתעמק בנושא זה יותר מידי, מעיון בספרי הלכה גם אלו המדברים על ענייני חינוך לא מצאתי שום איזכור לנושא זה, מה שזכור לי שאני בהיותי נער לא ידעתי מה שאסור, ואף לא הבנתי מה קורה לי, ונכשלתי עד בערך שנה לאחר הבר מצווה, עד שנודע לי חומר האיסור, (לא שאח"כ הכל היה חלק רק שהיה לי גם צד לאיסור).
תודה מראש על התשובה.
תשובה:
שלום וברכה
שאלתך היא נושא שכולנו כהורים חווים אותו, ואכתוב לך מאשר עמדי, ותן לחכם ויחכם.
אכן, תפקיד חשוב ואחראי הוטל לפתחנו כהורים, והמינון ה"מדוייק", קשה לשיעור, ומשתנה מאדם לאדם, ובמקום שלאחד תועיל החשיפה להרגיע שלוות נפשו, לחברו יצור הדבר בלבול וסערה.
ולכן אומר, כי בנושאים שבהלכה,האסור והמותר, אין כ"כ קושי להעביר לו אינפורמציה הלכתית ומידע של המציאות הטבעית. (גם לספר לו מה "לא" נקרא הוז"ל = למשל הטיפות השקופות… שרבים וטובים שומעים על כך רק ממדריך החתנים, אם בכלל. ואם אנו חוששים שיבוא להקל ביותר בגלל ידיעה זו, נסביר ונראה דברי חכמים בגנות ההרהור ותוצאותיו, אך לא נאסור המותר, כדי "לשמור" עליו…)
אמנם תפקידנו כולל גם להכינו מבחינה מנטלית, שיוכל לחיות בשלום עם המציאות החדשה, להיבנות ממנה כראוי, ולא לפתח חרדות, או בלבולים שונים כתוצאה מאי ודאות וחוסר ביטחון ורגיעה ב"נורמליות" של המקרים והתופעות שילוו אותו, וכן הבנת תוכן התהליכים שהוא עובר בהתבגרות ורכישת כח הבחירה, האחריות וההולדה ולמנוע ממנו הפתעות מיותרות,
תפקיד זה דורש מאיתנו לתת אמון בבננו הגדול, ולהעביר לו מתוך השתתפות ראיה מתוך המקום בו הוא נמצא, יד ביד. ולהיות מקור לתשובות אמינות לכל שאלותיו.
נזכור, שהילד השואל, "מסתפק" בתשובה רק על מה שהוא שאל, ואינו מצפה שנענה לו את כל מה שאנחנו יודעים.
עלינו לזכור עוד, שחלק נכבד מהמורכבות שאנו מייחסים ל"התמודדות" של הנער עם ה"חומר" החדש, היא בעצם המורכבות שלנו עם עצמנו, שחלק ממנה היא אולי העובדה שהילד נכנס לעולם ה"סודי" שלנו, והוא מעתה חווה בצורה בלתי אמצעית את יצרי מעללי איש המלווים אותנו בצורה זו או אחרת במסלול חיינו, ומעולם לא באו לביטוי כלפי חוץ.
וכן אנו עלולים להתקשות לראות את בננו המתבגר כישות עצמאית אשר לה רצונות ומאוויים שמקורם בבניית יחס שלו עם העולם, ושורשם באמת בכוחות היחס, הקשר, וכח הבנייה, שבהם הוא ראש השבט…
אמליץ בכל לב לרכוש לו את החוברת "יד שלוחה" להגאון הרב מנחם שלנגר מחבר הספר "משכן ישראל".
הרבה נחת יהודי
הרב אלעזר וולך
תודה על התשובה , זה מניח את לבי, אם כי עדיין נותר לי לשאול מעט,
מה שכתבתם, אך לא נאסור המותר, כדי "לשמור" עליו…, -לא הבנתי הרי אין "מותר" הרי גם הטיפות השקופות לא יוצאות מפעולה מותרת, רק שאינן חמורות כמו הוז"ל, אבל הן מוכיחות על הרהור אסור שהיה קודם (יתכן בשוגג, אך גם שוגג צריך כפרה), ונעצר ברגע האחרון לפני שנכשל בהוז"ל. מה אם כן אפשר להעביר לילד שנקרא מותר לגמרי ? עד כמה שאני יודע, אין "מותר" בעניין זה. ובעצם זה האיסור היחיד ששונה מכל שאר איסורי התורה, שיש בהם היתרים במקרים מסויימים, וכאן אין כל היתר, לא ב'הפסד מרובה', ולא 'בשעת הדחק', אף לא ב'פיקוח נפש'. לא להרהר ולא להוז"ל.
שנית החוברת "יד שלוחה" מצאתי כעת בהיברובוקס, ויפה שיש מי ש'העיז' לכתוב על הנושא, אך זה נראה מאמרים 'כבדים' מידי לילד בן 12-13, לתחילת הדרך. וגם עדיין הנושא מדובר סחור סחור, ולא מספיק ברור מה בדיוק רוצים ממנו, מה לא לעשות.
לתועלת המעוניינים מצורף קישור לחוברת יד שלוחה
http://www.hebrewbooks.org/48344
אתה צודק, ותודה על התיקון.
לא באתי להתיר הטיפות השקופות. רק להודיעו שאינם הוז"ל, שזהו עוון חמור שבתורה, וכמעט אין לו כפרה, כדברי השו"ע.
להבדיל מאיסור ההרהור שהוא עבודה שלמה שהנער יכול "לחיות" עמה, שהרי הגמרא אומרת שזה מהדברים שאדם אינו ניצול מהם בכל יום, וזה מכוון לכל אדם, ולכן נעביר לנער שהוא "נורמלי" בהרהוריו, ולא חולה, או חוטא בזה בחטא ער ואונן… ובוודאי שיעבוד על עצמו להסיח דעתו וכו.
אך עיקר העניין לאפשר לו לחיות עם התבגרותו בשלום, שיודע להבחין בין שחור לאפור…
וכן שיבין שהתשוקה היא דבר שהוא מחילות הצבא שלטובתו ולא מלצריו, ובזה מטפל היטב "יד שלוחה".
כמו"כ, נכין אותו ל"קרי ליליה" שהוא טבעי, ובוודאי ילווהו, שרק יעקב אבינו יחיד ומיוחד שציינוהו בגמרא "ראשית אוני".. ולכשיבין המציאות לאשורה, יוכל לקבל בשלווה את המטלה הנדרשת ממנו, ומצוותו, שלא להרהר ביום כדי לא לבוא לטומאה בלילה מן המצווה האהובה"ונשמרת מכל דבר רע.
וכן ע"ז הדרך. כי כלל נקוט שאי וודאות יוצרת חוסר שלווה, ויומרות מיותרות בלתי אפשריות ולא טבעיות להתיימר לשלוט על דברים שאינם בידנו, אשר תוצאתם, – לבד ממה שאינם אמת – שהאדם לא עושה כלום גם במקומות שהוא יכול ושנדרש ממנו. וגם אינו שמח לא בעצמו, לא במצווה, ולא במי שציווה עליה..
בהצלחה
כמובן כל הדברים הנ"ל נפלאים.
אך מנסיון עם אלפי נערים, אכתוב כמה מילים.
חוסר הידיעה זו היא מגיפה קשה מאד, שגורמת לרבבות לחטוא מחוסר ידיעה, וכל כך חבל, בפרט שאין שום סיבה שבחורי ישראל הצעירים יהיו מומרים להכעיס ואם יאמרו להם על דבר שהוא אסור, כמו אכילת חזיר, אז הם יבאו בדווקא להתירו.
לכן מומלץ בגיל 11-13 להסביר על עניין זה, ולמר לא להתעסק, לא לגעת, לא להתקרב לחברים בענינים אלו, להתרחק מחברים שמדברים שטויות, כי אפשר להגיע לאיסור שיותר חמור מאכילת חזיר.
כשגודלים להדריך להסביר, לומר לילד שעוון זה חמור מכל העברות שבתורה.
מי שח"ו נכשל וקשה לו לצאת מהעברות, היום זה כבר אפשרי, כדאי לפנות ל"ארגון ונשמרתם" כבר יותר מרבבה יצאו בקלות מניסיונות ומעברות, ויש להם ידע מקיף, וחלוקת חוברות הסברה ותיקון בעניין, ניתן לפנות לטלפון, 0533188877 או ב144 לבקש מספר מעודכן של הארגון, זה מתאים לכל גיל. בהצלחה.
בעת עסקי בנושא, ראיתי דבריכם, ואני ברשותכם מצרף לכאן גם את מאמרי בענין, שנכתב באופן המתאים לגיל 12 בערך, אותו ניתן להדפיס בבית ולתת לילד לקרוא בהכוונת ההורים ובהדרכתם. בהצלחה!
https://www.soulology.co.il/%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%a7%d7%93%d7%95%d7%a9%d7%aa-%d7%94%d7%a0%d7%a2%d7%a8%d7%99%d7%9d/
מה שחשוב לזכור, הוא שלא כל ילד נצרך להדרכה, ואין טעם להכניס מחשבות לילד שאינו נזקק לכך, מי שצריך אכן יש להדריכו בדרך נכונה, להמנע מלחץ מיותר, הפרזות ואיומים, יחד עם הסברת חשיבות הענין בצידה מתונה שלא תגרום לו לחרדה או עיסוק סביב זה מה שרק יסבך אותו ויגרום לו לסבל.
שלום,
מסתמא כוונתכם, שלא כל הדרכה מתאימה לכל ילד, ולכן כל ילד! יש להדריכו לפי אופיו והתבגרותו אבל בודאי שכל ילד – ללא יוצא מן הכלל – הוא בריא ויש לו ב"ה יצר הרע וממילא כל ילד חייב הדרכה ברורה, אלא שהיא צריכה להיות תואמת לאופיו, גילו וחייו, ועל כולנה העיקר הוא, וכפי שכתבתם בחן ובחסד, ההדרכה צריכה להיעשות מתוך חינוך המשרה רוגע, שלווה וביטחון (למעט פרומקייט יראתי מפחיד ולא חינוכי המביא לעולם לידי תוצאות הפוכות – היפך חינוך).
ומומלץ מאוד להורים לעיין במאמר הנ"ל שציינתי קודם.
ויש"כ לכת"ר!
בנוגע לטיפות השקופות דלעיל – זה מוסכם להלכה לכולי עלמא? ראיתי שהאריז"ל מחמיר בזה לאיסור, ואין אני מתכוון שיש כאן הלכה וקבלה, אלא שהאריז"ל יהיה צד לאסור מנקודת ההלכה, כאחד מהפוסקים/ראשונים/אחרונים, ולפי זה אולי אי אפשר יהיה להתיר בשופי לומר שאין כאן איסור כלל.
יש ילדים שהבגרות הנפשית והאינטלגנציה שלהם בהתאמה מלאה לזו הגופנית והם כבר קולטים את הדברים בעצמם, לבד, מחברים וכו', ולא נתקלים בקושי ובשאלות, ולכן אני לא חושב שכל ילד זקוק לזה, כמובן צריך מחשבה ופקיחת עין בענין זה.
לכאורה זה אינו זרע לדינא, זה גם יותר בא מחמת מאמץ מאשר מחשבות זרות ולא כדאי סתם לעורר חששות בדבר שאינו בידו בדרך כלל.
השאר תגובה