שבוע טוב
רציתי לשאול את כבוד הרב מפני מה האריכה התורה בפרשת השבוע (נשא) והביאה את כל פרטי הקרבנות של הנשיאים בכל פעם מחדש ולא הסתפקה בסיכום כללי של כל מה שהקריבו כל הנשיאים, כיון שהקריבו בדיוק אותו הדבר, ובדרך כלל דרך התורה לקצר, וכאן האריכה מאוד?
תשובה:
שלום רב.
הרמב"ן בפירושו על התורה מביא מהמדרש שמטרת התורה ללמד את בני האדם שצריך לכבד כל אחד כיון שהנשיאים כולם הביאו את אותו הקרבן ביום אחד, ואי אפשר שלא יהא אחד קודם לחבירו וכיבד את הקודמים בדגלים בהקדמת ימים, אבל רצה להזכירם בשמם ובפרט קרבניהם ולהזכיר יומו של כל אחד, לא שיזכיר ויכבד את הראשון "זה קרבן נחשון בן עמינדב" ויאמר וכן הקריבו הנשיאים איש איש יומו, כי יהיה זה קצור בכבוד האחרים. ואחרי כן חזר וכללם, להגיד שהיו שקולים לפניו יתברך. וברבינו בחיי הוסיף על טעם זה שאף על פי שידע הקב"ה שעתידים הם לחטוא בחטא המרגלים אך לימד הקב"ה שאין הוא דן את האדם אלא לפי מעשיו שבאותה שעה.
ובדרך נוספת כותב הרמב"ן לפרש שכל אחד מהנשיאים הבין מטעם אחר ומכוונה אחרת להביא את הקרבן הזה עם הכלים האלו (ובמדרש רבה מובא טעמו של כל שבט ושבט), ולכן האריכה התורה בפירוט הקרבנות כיון שאין הכוונות בכולם שוות, אך אחר כך כללה התורה את כולם יחדיו לומר שעל אף שכוונותיהם היו שונות הקרבנות היו שווים לגמרי.
ובשם הסבא מקלם מובא שרצתה התורה ללמדינו שאף כאשר רבים עושה מצווה יחד, הקב"ה שמח עם כל אחד ואחד כאילו הוא היחיד בעולם שעושה מצווה זו. וכעין זה הובא בספרים שהתורה רצתה ללמדינו שאף שכולם הביאו אותו הקרבן כל אחד הקריב אותו בהתלבות ובשמחה ובהתחדשות כאילו לא עשו כן האחרים גם כן.
